13 שנים חלפו מאז המזימה הגדולה האחרונה של אל-קאעידה נגד ארה"ב – ניסיון כושל לבצע פיגוע ברכבת התחתית של ניו-יורק. הטילים שחיסלו בקאבול את אימאן אל-זוואהירי לפני שבועיים היוו תזכורת לכוחו הקיים של הארגון. אין ספק שהוא הרגיש בטוח בקאבול, מציין אקונומיסט: הבית המפואר בו התגורר ברובע הדיפלומטי של העיר שייך לרשת חקאני, לה יש קשרים למודיעין של פקיסטן. ראש הקבוצה, סיראז' חקאני, הוא הן שר הפנים של אפגניסטן והן סגן מנהיג הטליבאן.
11 שנות כהונתו של זוואהירי יכולה להיחשב ככישלון בהתחשב בעובדה שהארגון לא הצליח לבצע בעשור האחרון פיגועים גדולים בארה"ב ובאירופה. הוא גם לא הצליח להפיל משטרים "כופרים" כמו זה של סעודיה. הקמת דאעש, שהתפלג מאל-קאעידה ב-2014, גרמה לזוואהירי להיראות כשחקן צדדי. אבל לא זה המצב, מדגיש אקונומיסט. נכון שהארגון כפי שהכרנו ב-2001 חדל להתקיים, אך הוא מראה סימני התאוששות ויש לו תפקידי "ייעוץ" לצד הטליבאן.
כרגע אין יכולות להוציא פיגועים בינלאומיים מאפגניסטן, אבל עצם העובדה שהממונה על הדרכונים והתעבורה באפגניסטן הוא חקאני, צריכה להדליק נורה אדומה לגבי יכולות כאלו בעתיד. התשובה תלויה ברצונו של הטליבאן לבצע פיגועים כאלו ובמידת החשש שלו מפני התגובה הבינלאומית עליהם. אבל ההבדל העיקרי בין אל-קאעידה של היום לבין זה של 9/11 הוא שהארגון הפך למבוזר מאוד.
נקודת הטרור החמה ביותר בעולם כיום הוא הסָאהֶל – האזור הענק שמדרום למדבר סהרה. שם נרצחו שליש מקורבנות הטרור בעולם ב-2021 ושם פועלת ג'מאעת נאסר אל-איסלאם ואל-מוסלמין (קבוצת הסיוע לאיסלאם ולמוסלמים), קואליציה המסונפת לאל-קאעידה ושפעילותה גדלה במהירות. במאלי נהרגו במחצית הראשונה של השנה 2,700 איש, 40% יותר מאשר בכל 2021. מספר ההרוגים בניז'ר ירד מעט ביחס לאשתקד, אך צפוי להגיע השנה ליותר מ-1,000. בבורקינה-פאסו נהרגו בינואר-יוני כמעט 2,100 בני אדם.
אל-קאעידה מוצא קרקע פורייה גם במזרח אפריקה. ארגון אל-שבאב המסונף עליו שולט בחלקים נרחבים של סומליה; גנרל סטיבן טאונסנד, מפקד הכוחות האמריקניים באפריקה, הגדיר אותו כשלוחה החזקה, העשירה והקטלנית ביותר של אל-קאעידה. בחודש שעבר עברו 800-500 מאנשיו את הגבול לאתיופיה במטרה להקים שם בסיס.
הביזור מאפשר להם לשרוד
גם דאעש הרחיב את פעילותו הרחק מעירק וסוריה, המדינות שנתנו לו את שמו. היריבות בינו לבין אל-קאעידה בסוריה נמוגה, כי שני הארגונים נאבקים על הישרדותם – אך היא במלוא עוזה באפריקה ובאפגניסטן. כך למשל, בניגריה ירש דאעש את בוקו חראם כארגון הג'יהאדיסטי המרכזי. אחת משלוחותיו מגבירות את התקפותיה בבורקינה-פאסו, מאלי וניז'ר. ואילו באפגניסטן, רוב 700 ההרוגים מאז הנסיגה האמריקנית לפני שנה נרצחו בידי שלוחת דאעש בצפון המדינה, אל-חורסאן.
תערובת ראשי התיבות של שמות הארגונים ומידת הקשר שלהם לארגוני-האם עשויים להיות מבלבלים, מציין אקונומיסט. הניתוק בין ליבת הג'יהאדיסטים נובע בחלקו מהצלחת המאבק בטרור. שלוחת אל-קאעידה בסוריה, ג'בהת א-נוסרה, לא הייתה מסוגלת ליצור קשר עם זוואהירי במשך שלוש שנים תמימות (2016-2013), ולכן במידה רבה פעל בצורה עצמאית. קרוב לוודאי שהדבר נכון גם לגבי שלוחות באפריקה, שרבות מהן אף תומכות כספית בארגון-האם במקום להפך.
הביזור הזה מאפשר לאל-קאעידה ודאעש לשרוד. ארה"ב כבר חיסלה את ראש אל-קאעידה, את חמשת בכירי דאעש באפגניסטן ושורה של מנהיגיו בסוריה – אבל קיצוץ הראשים המסיבי הזה לא שינה הרבה. עם זאת, שני הארגונים נראים מפוזרים ויורשו של זוואהירי לא ישנה זאת. היורש הצפוי סייף אל-עדל והאיש מספר שלוש בארגון, עבד אל-רחמן אל-מָאגֶרְבּי, חיים באירן בפיקוח הדוק של המודיעין המקומי ועם יכולת תקשורת ותנועה פחותה מזו של זוואהירי.
האם מצב זה מציב בפני המערב סכנה פחותה או מוגברת? יש הטוענים, כי האלימות באפגניסטן וסאהל נושאת תוצאות חמורות לתושבים המקומיים ולא למערב. לדבריהם, הג'יהאד המאורגן שהגיע לשיאו ב-9/11 שוב אינו קיים ואל-קאעידה הפך לשורה של ארגונים מקומיים. סוכנויות מודיעין מערביות פחות משוכנעות: ארגון המעקב של האו"ם מזהיר שאם הג'יהאדיסטים בסאהל ובמקומות אחרים לא יימחצו, הם עלולים ליצור יכולות טרוריסטיות בינלאומיות עבור אל-קאעידה; שאננות תהיה טעות, קובע אקונומיסט.
מעין שקיעה לתוך אפתיה
