מדוע באמת יורד מספר המורשעים והאסירים השחורים בארה"ב

מחוקקים רפובליקנים העומדים לבחירה מחדש בקונגרס של פנסילבניה הגישו בשבוע שעבר הצעה להעמיד לדין ולהדיח את פרקליט המחוז הפרוגרסיבי של פילדלפיה, לארי קרסנר, בטענה שהוא אחראי לעלייה בפשיעה במחוז. המועמד הרפובליקני לסנאט מטעם המדינה, מחמט אוז, תקף את יריבו הדמוקרטי, סגן המושל ג'ון פטרמן, בטענה שהוא עודד את שלטונות המדינה לשחרר יותר אסירים.

גישתם של הרפובליקנים בפנסילבניה מדגימה את הדגש ששמה מפלגתם על הפשיעה בקמפיין בחירות האמצע, מציין ניו-יורק טיימס. הם דורשים למצוא פתרונות לפשיעה הגואה ומותחים ביקורת על תמיכתם של הדמוקרטים בשינויים משמעותיים במערכת הפלילית בשנים האחרונות, בטענה שהללו הובילו לעלייה בפשיעה.

כמקובל במערכות בחירות, העובדות הולכות לאיבוד – טוען הטיימס. מתנגדי הרפורמות מטשטשים את התמונה; למשל, אין כל קשר סטטיסטי בין פרקליטים פרוגרסיביים לבין שיעור הפשיעה. אבל דמוקרטים רבים, החוששים מתיוגם כחלשים מול הפשיעה, שותקים או מותחים ביקורת אפילו על תיקונים מוצלחים במערכת המשפט. היו גם הישגים, והכרתם עשויה להעניק מבט מלא יותר על מצב הפשיעה בארה"ב.

הטיימס עומד על שינוי שהתחולל כמעט ללא תשומת לב: אט-אט גדל מספר הזיכויים, במיוחד ירידה במספר השחורים המורשעים, והתוצאה היא ירידה של 40% מאז 2000 בפער הגזעי בין האסירים בבתי הכלא המדינתיים. מציאת האיזון בין ביטחון הציבור לבין כבוד האדם עמדה במרכז רבים מן הצעדים שבוצעו בשני העשורים האחרונים. הירידה במספר השחורים המורשעים היא היפוך מרשים של גישות שכיום נראות בעיני רבים ככאלה שהענישו אותם בצורה בלתי הוגנת.

במשך עשרות שנים המגמה הייתה "כליאה המונית". מאז שנות ה-1960 אושרו חוקים שהחמירו את הענישה, בתגובה לעלייה בפשיעה; ארה"ב הפכה לאחת הכולאות הגדולות ביותר בעולם. קהילות שחורות נפגעו בצורה בלתי פרופורציונלית ובכמה מקרים אף היו על הכוונת של רשויות האכיפה. בשנת 2000 מספר השחורים הכלואים בבתי הכלא המדינתיים היה גבוה פי 8.2 ממספר הלבנים, וזה לאחר התאמה לחלקם באוכלוסייה.

בסופו של דבר, המחיר הגבוה של הכליאה והפערים הגזעיים הובילו פעילים מכל גווני הקשת הפוליטית לדרוש לשנות את מדיניות הענישה המחמירה. צעד אחד צעד, המחוקקים נענו והפחיתו את הענישה בעיקר על עבירות בלתי אלימות. כאשר זה אירע, שיעורי הכליאה ירדו; ומאחר שהסבירות לכליאת שחורים הייתה גבוהה יותר, הם היו הנשכרים העיקריים מן השינוי. גם מספר הלבנים הכלואים ירד, אם כי בהיקף נמוך יותר; שיעור העבריינים הלבנים שנכלאו-דווקא עלה. עם זאת, יש עדיין פערים גזעיים: שחורים בוגרים נכלאים פי 4.9 מאשר לבנים בוגרים ולתקופות ארוכות יותר.

המגמות חושפות את מגבלותיהם של השינויים, טוען הטיימס. 90% מן האסירים בארה"ב מוחזקים בבתי כלא מדינתיים, רובם – בשל עבירות אלימות. לכן, רוב האסירים בארה"ב אינם נהנים מן ההקלות הניתנות לעבריינים בלתי אלימים. הפער הגזעי אינו נובע רק מאפליה מצד רשויות האכיפה, אלא גם מכך שבקהילות השחורות שיעור העבריינות אכן גבוה יותר – במידה רבה בשל הזנחה כלכלית וחברתית ארוכת שנים. הבעיות הללו מצויות הרחק מהישג ידן של המערכות הפליליות, אך הקמפיינים הנוכחיים מלמדים שאין יותר מדי רצון לטפל בהן.