קרוגמן: המצב הכלכלי בארה"ב טוב מכפי שנדמה

בחירות האמצע לקונגרס (8.11.22) ממוקדמות במידה רבה בכלכלה: הרפובליקנים מנצלים את המצב הכלכלי הגרוע והדמוקרטים מזהירים מפני האג'נדה החברתית של יריביהם. הבוחרים אכן ניצבים בפני מצב כלכלי קשה, אבל תפיסות לא תמיד משקפות את המציאות – טוען פרופ' פול קרוגמן, חתן פרס נובל לכלכלה ותומך בולט של הדמוקרטים, בניו-יורק טיימס.

התקשורת יוצאת מתוך הנחה שהמשק האמריקני במצב גרוע, אך לדעת קרוגמן הנתונים מספרים סיפור שונה. אכן, האינפלציה גבוהה והיא מקור לדאגה, אך אינדיקטורים אחרים מציירים תמונה חיובית בהרבה. אם ניתן יהיה להוריד את האינפלציה בלי מיתון קשה – ויש אפשרות אמיתית לכך – היסטוריונים עתידיים יקבעו שהמדיניות הכלכלית מול הקורונה הייתה סיפור הצלחה יוצא דופן.

לאיזו תקופה יש להשוות את המצב הכלכלי הנוכחי? הרפובליקנים אוהבים להשוות אותו לינואר 2021, כאשר מחיר הבנזין היה שני דולרים לגלון. אבל הם מתעלמים מכך שבאותה עת, החודש בו ג'ו ביידן נכנס לבית הלבן, מספר המתים מהקורונה הרקיע שחקים והאבטלה הייתה קשה. לדעת קרוגמן, נקודת ההשוואה הנכונה היא פברואר 2020, רגע לפני הקורונה.

השוואה כזו מלמדת, שהתעסוקה הבריאה לחלוטין: שיעור האבטלה שב וירד ל-3.5%, בדיוק היכן שהיה לפני הנגיף. התוצר קרוב לשיעור שחזה משרד התקציבים של הקונגרס לפני המגיפה. כל אלו לא מובנים מאליהם: בחודשי המגיפה הראשונים חששו רבים מפני נזק קשה וארוך טווח לתעסוקה ולצמיחה. לכן, החזרה לתעסוקה מלאה היא מרשימה.

ועדיין, לעובדים יש עבודה – אבל כוח הקנייה שלהם נשחק בשל האינפלציה, לא כן? התשובה עשויה להפתיע, סבור קרוגמן. בחודש ספטמבר היו המחירים גבוהים ב-15% מאשר ערב הקורונה – אך השכר היה גבוה ב-14%; שכרם של העובדים שלא בדרגי ניהול, המהווים 80% מכוח העבודה, עלה ב-16%. ככלל, כוח הקנייה לא נפגע – אם כי מחירי המזון והבנזין, שאינם נובעים ממדיניות הממשל אך נוגעים לכל אמריקני, עלו בשיעור גבוה יותר מן הממוצע.

האם הורדת האינפלציה אינה כרוכה בהכרח במיתון מכוער? אולי, משיב קרוגמן, וייתכן שהציפיות הנרחבות למיתון משפיעות על תפיסות הציבור. אבל מדובר בציפיות, לא בעובדות, וכלכלנים רבים חולקים עליהן. קרוגמן סבור, כי יש סיבות טובות להניח שהשלכות הורדת האינפלציה יהיה פחות חמורות מאשר בשנות ה-1980. העובדה שלמרות כל זאת הציבור סבור שהכלכלה במצב קשה, אינה אומרת שזוהי המציאות. אנשים יודעים מה מצבם שלהם, ודעתם על הכלכלה ככלל עשויה להיות שונה בצורה משמעותית.

סקר של הפדרל ריזרב מצא, כי אשתקד היה פער עצום בין המספר הגדל של אמריקנים שדיווחו שמצבם הפיננסי טוב, לבין המספר הפוחת של בעלי דעה חיובית על המשק. הדעות על הכלכלה המקומית, אותה יכולים התושבים לראות במו עיניהם, היו איפשהו באמצע. קרוגמן משער שהתוצאות של 2022 יהיו דומות.

אין ספק שאמריקנים רבים חוששים מהשילוב של אינפלציה שלא הייתה כמותה מזה 40 שנה ומפני המיתון האפשרי. הנקודה איננה שהציבור טועה; הנקודה היא שדעותיו השליליות אינן תואמות חלקים ניכרים של המציאות. הדמוקרטים לא צריכים לומר עד הבחירות שהמצב הכלכלי טוב, כי הוא לא טוב, אבל הם גם אינם צריכים להודות שהמצב בכללותו גרוע. במשמרת שלהם אירעו כמה דברים טובים מאוד, במיוחד ההתאוששות בתעסוקה שעלתה על כל הציפיות; ולרפובליקנים אין תוכנית להוריד את האינפלציה.