במשך חודשים ציפו בקוצר רוח משקיעים ומנהלים להקלת מגבלות הקורונה בסין. כעת, כאשר לבסוף הודיעה הממשלה על התחלה של נסיגה מהשילוב המחמיר של בדיקות, סגרים ובידודים, כלכלת המדינה נכנסת לשלב עדין בו יהיה עליה להתמודד עם אתגרים שונים מאלו של הקורונה – מנתח ניו-יורק טיימס.
הוצאות הצרכנים אינן צפויות להתאושש במהירות לאחר שקפאו תקופה כה ממושכת. סין מתמודדת עם מיתון קשה בענף הנדל"ן וחייבת להאיץ את חיסון תושביה, במיוחד הזקנים שבהם. המפעלים – הקטר המוביל את יחסי הכלכלה של סין עם העולם – מתמודדים עם ירידה בביקוש בארה"ב ובאירופה, העומדות על סף מיתון. מפת הדרכים לחודשים הקרובים מלאה בחוסר ודאות.
משקי המערב התאוששו במהירות לאחר שהאוכלוסייה השתחררה ממגבלות הקורונה. עובדים רבים חסכו את משכורותיהם כאשר עבדו מהבית ונהנו גם מן התמיכות הממשלתיות הנדיבות. כאשר סכנת הנגיף פחתה, הם חזרו לאכול במסעדות, לטוס ולצאת לחופשות.
בסין ניהול המגיפה היה שונה בתכלית. באביב שעבר הבעיה המרכזית שלה הייתה הפגיעות בשרשרת האספקה בשל הסגרים האיזוריים, אם כי רוב החברות הסתגלו למדיניות ה"אפס קורונה"; הבעיה שלהן כעת היא נכונות הצרכן להוציא כסף. רבות מן החנויות נסגרו, כך שיש פחות מקומות לערוך קניות.
למשקי הבית בסין אין הרבה כסף פנוי: למעט כמה תוכניות עירוניות קטנות, שכללו שוברים לצריכה מקומית, לא ניתן להם סיוע במזומן שאותו אפשר היה לחסוך. הממשלה העדיפה להשקיע בתשתיות ובסובסידיות לתעשיה – צעדים שהיטיבו עם הפקידות הקומוניסטית והחברות הממשלתיות. היא לחצה על המגזר העסקי שלא לפטר עובדים, אך השעות הנוספות – המהוות לעיתים מחצית מן השכר – נעלמו. חברות רבות הפסיקו לשכור עובדים ואבטלת הצעירים מתקרבת ל-20%.
לצד זאת, בעיית הקורונה עצמה עודנה נוכחת, מציין הטיימס. בעוד במערב ניתן היה לחזור לשגרה לאחר שרוב התושבים חוסנו בחיסוני ה-mRNA המתקדמים, חלו בקורונה או שניהם. לעומת זאת, פחות מאחוז אחד מהסינים חלו, והחיסונים המקומיים מיושנים ופחות יעילים; בני 80 ומעלה מחוסנים בשיעור הנמוך ביותר. רופאים בסין משערים ב-90%-80% מתושביה יידבקו בשבועות ובחודשים הקרובים – מה שמפחית את הנכונות להוציא כסף.
שי רוצה להזרים כסף למשק
הנשיא שי ג'ינפינג קרא בשבוע שעבר להזרים סיוע למשק ולהקל במדיניות המוניטרית – למעשה הוראה לבנק המרכזי להמשיך לשפוך כסף למערכת הפיננסית. כך יהיה קל יותר לחברות ולרוכשי הדירות ליטול הלוואות. אבל הביקוש במגזר העסקי להלוואות הוא נמוך, ואילו גל של קריסת חברות נדל"ן והמוני דירות שלא הושלמו הפחיתו משמעותית את מכירת הנכסים.
כשני שלישים מן החסכונות של משקי הבית הסיניים צמודים לנדל"ן, ורק חלק קטן יחסית צמודים לשוק המניות. המשמעות היא, שהם לא ייצאו נשכרים במיוחד גם אם הבנק המרכזי אכן ישפוך כסף לשוק. הפקדונות הפרטיים עלו במידת מה בזמן הקורונה, כאשר ההוצאות ירדו, אך הסינים נוטים לבחור בפקדונות לטווח ארוך יחסית הנושאים ריבית גבוהה יותר, מה שמקשה עליהם להוציא כסף בטווח המיידי אפילו אם הם רוצים.
גורם מגביל נוסף הוא צורת החיים של הזקנים, אשר תגביל את הוצאותיהם בחודשים הקרובים. במערב ואפילו בהונג-קונג רבים מהם מתגוררים בדיור מוגן, אשר הגבילו משמעותית את הביקורים בזמן הקורונה. לעומת זאת, בסין מקובל מאוד שמשפחות לדורותיהן מתגוררות יחדיו, ונוכחותו של בן משפחה מבוגר – שלעיתים קרובות אינו מחוסן – מקשה על האחרים לצאת ולצרוך, בשל החשש מהידבקות.
ענף הנסיעות הסיני נפגע בצורה קשה במיוחד: מלונות היו ריקים, התעופה הבינלאומית פסקה והתעופה הפנימית צנחה. לא ברור מתי סין תפתח את דלתותיה למבקרים זרים. ההקלות הנוכחיות עשויות להגדיל את ההוצאות בתחום זה, אך גם להגביר את ההידבקות. הדבר נכון לגבי התנועה בתוך הערים וגם ביניהן.
