"להאיץ את משלוח הטנקים לאוקראינה"

עוד ציין גייטס, כי כל עוד המערב אינו מעביר לאוקראינה כלי נשק היכולים לפגוע במטרות בשטח רוסיה – פוטין אינו מסלים את המלחמה. להערכתו, נמוכה מאוד הסבירות שרוסיה תשתמש בנשק גרעיני כלשהו, שכן התוצאות יהיו הרות אסון מבחינתה. גייטס תומך בהענקת טילים שניתן לשגרם מאוקראינה לרוסיה, בתנאי שקייב תתחייב מראש בצורה חד-משמעית להגביל את השימוש בהם ליעדים צבאיים משמעותיים (כגון מרכזים לוגיסטיים ומחסני תחמושת) המצויים בצמוד לצידו הרוסי של הגבול בין המדינות.

"פוטין מקבל החלטות בצורה רציונלית. בתחילת המלחמה הוא קיבל מידע שגוי ועשה טעויות ענקיות, אבל קבלת ההחלטות שלו היא רציונלית", סבור גייטס. "בחודשים הראשונים של המלחמה הוא היה מבודד מאוד, אבל יש לי תחושה שכעת הוא מקבל מידע יותר מדויק על הבעיות. היועצים המקורבים ביותר הם ניציים יותר ממנו, ואם יירד מהבמה – הוא יוחלף בידי אדם כזה ולא בידי מישהו שירצה למצוא פתרון בדרכי שלום למלחמה. מי שחושב אחרת, שוגה בתקוות שווא". גייטס גם ציין, כי המסר של פוטין לעם הרוסי השתנה בצורה משמעותית: בתחילת המלחמה הוא דיבר על ניאו-נאצים השולטים בקייב, וכעת הוא טוען שהמערב משתמש באוקראינה כדי לתקוף את אימא רוסיה".

הפרשן הבכיר דייוויד אינגציוס שאל את גייטס מה היה עושה אילו היה כעת הרמטכ"ל הרוסי, והוא השיב בחיוך: "מבקש תפקיד אחר". בנימה רצינית הסביר גייטס, כי הצבא הרוסי סובל מפגם בסיסי אותו ירש מהצבא הסובייטי: ההנחה ש"נסתדר עם כמות עצומה של לוחמים בלתי מצוידים ובלתי מאומנים, בלי שיהיה לנו אכפת מהאבידות". כאמור, הצבא הרוסי אינו מאציל סמכויות כלפי מטה, קבלת ההחלטות איטית וברמה הבכירה בלבד – מה שיוצר לו בעיה אמיתית אל מול הגמישות הטקטית של האוקראינים.

אם רוסיה תוכל לשמר בידיה את קרים ואת רוב השטח שכבשה באוקראינה, המשיך גייטס, יציג זאת פוטין כניצחון. אלא שבפועל, הוא מדגיש, "פוטין החליש את רוסיה לדורות רבים. היא איבדה מאות אלפי צעירים מוכשרים שעזבו כדי לא להתגייס; חברות מערביות לא יחזרו, ודאי כל עוד פוטין בשלטון; וכל עוד הצבא הרוסי באוקראינה, העיצומים יימשכו ותהיה להם השפעה בטווח הארוך". לצד זאת הדגיש גייטס, כי למערב יש אינטרס חיוני בשימור ממשלה חזקה ברוסיה ובמניעת התפוררות המדינה, ולו רק כדי להבטיח את השליטה על הנשק הגרעיני שברשותה.

לדעת גייטס, הן רוסיה והן אוקראינה "אינן כעת במצב רוח של ניהול מו"מ. פוטין חושב שיחזיק מעמד יותר מן המערב, והזמן אכן איננו פועל לטובת אוקראינה. אני לא חושב שדעת הקהל במערב תמשיך לתמוך באוקראינה אם המלחמה תיקלע לקיפאון בשנה הקרובה. במצב כזה, שני הצדדים לא יהיו מעוניינים במו"מ, אבל ייתכן שבעוד שנה יגבר מאוד הלחץ המערבי על אוקראינה להיכנס למו"מ".

גייטס אינו סבור שהצטרפות של אוקראינה לנאט"ו היא מעשית, שכן הן בארה"ב והן במערב אירופה תהיה התנגדות עזה לאפשרות שייאלצו לשלוח את חייליהן להילחם על אדמתה. במקום זאת, יש מקום להסכמים דו-צדדיים ורב-צדדיים, אשר יעניקו לאוקראינה יכולות צבאיות כה נרחבות וכה מתוחכמות, עד שרוסיה תירתע מלתקוף אותה שוב. "אי-אפשר להשלים עם מצב בו רוסיה תוכל להציב כוחות עצומים על גבול אוקראינה, לאמן אותם ולצייד אותם ואז לתקוף שוב בעוד כמה שנים", הדגיש.

בהתייחסו לסין קבע גייטס, כי "השותפות הבלתי-מוגבלת [עליה הכריזו פוטין והנשיא שי ג'ינפינג] היא למעשה מוגבלת מאוד. הסינים לא סיפקו לרוסיה שום נשק, והם מקפידים להישאר במסגרת העיצומים כי הם חוששים מאוד לספוג עיצומי-משנה [המוטלים על מפרי העיצומים]. שי אמר, גם לצד הנשיא ג'ו ביידן וגם לצד הקנצלר אולף שולץ, ששימוש בנשק גרעיני באוקראינה הוא רעיון רע מאוד. הוא הציב קו ברור מאוד והכריח את פוטין, במסיבת עיתונאים לאחר פגישתם, לומר בפומבי שהוא יודע שיש לסינים דאגות בנוגע לאוקראינה.

"הסינים מוכרים לרוסיה ציוד שהיא לא יכולה להשיג במערב, כמו מוליכים-למחצה, וקונים ממנה בהנחה הרבה נפט וגז. האינטרס הסיני הוא שרוסיה לא תיכשל, אבל גם שלא תסלים את המלחמה אל מחוץ לגבולות אוקראינה". לדעת גייטס, שי למד לקחים חשובים מאוקראינה המשליכים על הסכנה שיתקוף את טייוואן: המהירות, האחדות והעוצמה של העיצומים המערביים; הוא תוהה האם הגנרלים שלו טובים מאלו הרוסים והאם הנשק הסיני טוב כפי שהם אומרים לו; והוא רואה את הנחישות וההקרבה של האוקראינים בהגנה על ארצם ותוהה האם גם בני טייוואן יילחמו כך.