"אני מתכנן לרוץ, אבל אנחנו עדיין לא מוכנים להודיע על כך", אמר בשבוע שעבר הנשיא ג'ו ביידן. שיהיה ברור, כותב בעל הטור צ'רלס בלואו בניו-יורק טיימס, ביידן כבר מתמודד לכהונה נוספת. כדי להעריך מה סיכוייו, שוחח בלואו בשבועות האחרונים עם מי שניהלו קמפיינים דמוקרטיים לנשיאות: טימותי קראפט ולס פרנסיס (ג'ימי קרטר, 1980), ג'יימס קרוויל (ביל קלינטון, 1992) ודייוויד פְּלוּפֶה (ברק אובמה, 2008). הוא לא ביקש תחזיות, שהן חסרות ערך כיום, אלא ניתוח של חוזקות וחולשות בנקודת הזמן הנוכחית.
הכל הסכימו, כי השורה התחתונה של ממשל ביידן עד כה היא חיובית. הכלכלה – שילוב של אבטלה נמוכה ואינפלציה גבוהה – יכולה להיות גם בצד החיובי, אם כי חלקם ציינו שמה שיקבע היה תחושת הבוחרים (ולא הנתונים היבשים) בנובמבר 2024. בעיה משמעותית תהיה גילו של ביידן (82 בבחירות הבאות), ולכן הם מעדיפים שיתמודד שוב מול דונלד טראמפ (שיהיה בן 78) ולא מול רפובליקני צעיר ורענן. ברור שהרפובליקנים ישתמשו ללא הרף בסוגיית הגיל.
סיבה נוספת שהנשאלים מעדיפים את טראמפ היא משום שמדובר, כלשונו של פרנסיס, ב"סחורה פגומה שתיפגם עוד יותר". הם מסכימים שצרותיו המשפטיות יעזרו לו בבחירות המקדימות במפלגה הרפובליקנית, אך יחלישו אותו בבחירות הכלליות. ההיגיון פשוט: מי מבין אלו שהצביעו נגד טראמפ ב-2020 יצביעו בעדו ב-2024?
חלק מהמומחים הביעו דאגה מהקיטוב הגדל, הגורם לכך שמספר הקולות הצפים מצטמצם. מספר לא-ידוע של אמריקנים כנראה מעולם לא פגשו מישהו מהמפלגה השנייה, סבור קרוויל. לדעתו, הבעיה הגדולה ביותר של ביידן בשנה הבאה תהיה שיעור ההצבעה הנמוכה של השחורים ובמיוחד של הצעירים שבהם, כפי שניתן ללמוד מדפוסי ההצבעה בבחירות האמצע אשתקד.
בלואו שוחח על הנושא עם טרנס וודבורי, העוסק בדפוסי ההצבעה של השחורים. סקר שנערך בינואר השנה העלה, כי 75% מהם אינם סבורים שחייהם השתפרו תחת ממשל ביידן, למרות שממשלו אימץ את רוב מה שמכונה "סדר היום השחור". וודבורי מצביע על כשל תקשורתי של הממשל, במיוחד כאשר מדובר בצעירים. קראפט מסכים ואף אומר שהבעיה חמורה עוד יותר, שכן הדמוקרטים הבכירים כמעט ואינם מורגשים בתקשורת.
קרוויל מודאג גם מהשימוש שעושים הרפובליקנים במונח "woke" [כינוי גנאי לעודף ליברליות]. "אם משמעות המילה היא שאנשים, במיוחד שחורים, צריכים להיות ערים למגע שלהם עם העוצמה הלבנה, זוהי מילה לגיטימית לגמרי. אבל אם משמעותה היא נצחונה של הזהות על פני האידיאולוגיה, אתה מאבד אותי ומאבד אנשים רבים", הוא מסביר. וכאן יש לביידן נקודת תורפה, סבור קרוויל.
הדמוקרטים צריכים למשוך קבוצה דמוגרפית נוספת: חסרי השלכה אקדמית. לדעת פלופה, זוהי השאלה הפוליטית הגדולה ביותר כיום בארה"ב: האם הרפובליקנים יצליחו לזכות בהישגים בקרב בני המיעוטים שבקבוצה זו. כל זה – בעידן בו קווי ההפרדה בתחום החינוך נעשים ברורים יותר: הדמוקרטים מתחזקים בקרב בעלי השכלה אקדמית, והרפובליקנים בקרב מי שאינם כאלה.
מסקנתו של בלואו היא, שלפחות בתחילת הקמפיין – לביידן יש יתרונות ברורים לצד מכשולים משמעותיים. לעיתים מנסים מועמדים דמוקרטים, בשלבים המתקדמים של הקמפיין, לזרוע חשש מפני המועדים הרפובליקנים – אך הדבר עלול להוות חרב פיפיות. וודבורי אומר, שזו הייתה סיבה ברורה לשיעור ההצבעה הנמוך של השחורים בנובמבר שעבר, להם צריך לומר מה כבר הרוויחו ולא מה לא ירוויחו. את המסר הזה צריכים הדמוקרטים וביידן להתחיל להעביר כבר עכשיו – מסיק בלואו.
