בתקופות של ויכוח פוליטי סוער בארה"ב, בית המשפט העליון הופך למשטרה לביקורת חריפה. תומס ג'פרסון התלונן על "שופטים חסרי תועלת"; אברהם לינקולן התלונן שהם עלולים להוביל לאנרכיה או לתפיסת שלטון; שר בממשלו של פרנקלין רוזוולט אמר שפסק דין מסוים צריך "להרתיח את חוש המוסר של המדינה". המטרה של הביקורת הזאת תמיד הייתה אחת: לפגוע באמינות בית המשפט בעיני הפוליטיקאים והציבור, וכך להרתיע את השופטים מהכרעות בלתי פופולריות.
הגל הזה חוזר על עצמו בשנים האחרונות, מציין ניו-יורק טיימס. כאשר בבית המשפט יש רוב מוצק של שופטים אשר מונו בידי הרפובליקנים, ואשר דוחפים סדר יום שאפתני שלעיתים מתנגש עם דעת הקהל, הדמוקרטים מגנים את בית המשפט בצורה שלא הייתה עולה על הדעת עד לאחרונה. הדמוקרטים נהגו לחלוק בכבוד על שופטי העליון; כעת הם מכנים אותם בלתי לגיטימיים, מושחתים, מפלגתיים וקיצוניים.
"הבעיה איננה שבית המשפט העליון שמרן אלא שהוא מושחת", אמרה קייטי פורטר מבית הנבחרים. "כל שערורייה שנחשפת, כל נורמה שנשברת, כל החלטה המבטלת תקדים – מזכירים לנו שעלינו לשקם את הצדק והאיזון בבית משפט קיצוני", אמר הסנאטור אד מארקי. "מיליארדרים מושחתים מנהלים מבצע להשתלט על בית המשפט", האשים הסנאטור שלדון ווייטהאוס. "בית המשפט האקטיביסטי והקיצוני של MAGA [תומכי טראמפ הקיצוניים] ניצב בפני משבר של אמון, וזהו משבר לרפובליקה הדמוקרטית שלנו", התריע הסנאטור ג'ף מארקלי.
שלוש סיבות ניצבות מאחורי ביקורת זו, מסביר הטיימס. הראשונה: הרפובליקנים סירבו לאפשר לברק אובמה למנות שופט בשנה האחרונה לכהונתו וכך סייעו לדונלד טראמפ למנות שלושה. השנייה: בית המשפט נוהג בחוסר סבלנות ומוכן להפוך תקדימים וחקיקה דו-מפלגתית. השלישית: הגילויים בדבר המתנות הבלתי-מדווחות שקיבל השופט קלרנס תומס ממיליארדר רפובליקני הבליטו את העדר הנשיאה באחריות של שופטי העליון. בין היתר בשל סיבות אלו, אשר חשפו אותו להתקפות פוליטיות, אמון הציבור בבית המשפט עמד אשתקד על 25% בלבד – מחצית משיעורו בשנת 2002.
רפובליקנים רבים סבורים שהביקורת על בית המשפט היא בלתי מאוזנת ופוגעת בדמוקרטיה האמריקנית. על-פי דעה זו, הליברלים המותחים ביקורת על בית המשפט הם מפסידנים שאינם יודעים להפסיד בכבוד, ואשר מנסים לחתור תחת הלגיטימיות של פסקי דין עימם אין הם מסכימים. ואכן, לשונם של חלק מהדמוקרטים היא אכן חריפה במיוחד.
אולם, טוען הטיימס, בהקשר של ההיסטוריה האמריקנית – זה איננו קרב רגיל. הרפובליקנים והשופטים שהם ממנים החליטו לפעול בצורה כוחנית בעיצוב החוק, כגון חסימת המינוי האחרון של אובמה והפסיקות התוקפניות של בית המשפט העליון. הדמוקרטים מגיבים בטקטיקות כוחניות משלהם, בניסיון לפגוע באמינותו של בית המשפט, בתקווה להכשיר את הקרקע לחוקים שיגבילו את יכולתו או ישנו את הרכבו. החוקה מאפשרת לקונגרס לעשות זאת, והנשיאים ג'פרסון וג'ון אדמס אף הצליחו בכך. ואילו ביקורתו של רוזוולט על בית המשפט הובילה לכך שהוא הפסיק לפסול את חוקי ה"ניו דיל" שלו.
הרשות השופטת אינה אמורה להיות הדומיננטית שבין השלוש, טוען הטיימס, אלא אחת מבין שלוש רשויות שוות. נכון לעכשיו, הרפובליקנים הם המובילים משום שלדמוקרטים אין די קולות בקונגרס כדי לשנות את החוק. אבל הביקורת החריפה הנוכחית היא רק צעד ראשון במסע ארוך להגביל את בית המשפט.
