מבשר האקלים הופך למשבר פיננסי, קובע ניו-יורק טיימס. בחודש שעבר הודיעה State Farm, חברת הביטוח הגדולה ביותר בקליפורניה בתחום ביטוח הדירות, כי היא מפסיקה למכור פוליסות כאלה – ולא רק באיזורים הסובלים מדליקות הענק, אלא במדינה כולה. לחברות הביטוח נמאס להפסיד והן מעלות את התעריפים, מגבילות את הכיסוי או יוצאות בכלל מהשוק – מה שמייקר את עצם המגורים.
באיזורים במדינת קנטקי שהוכו בקיץ שעבר בשטפונות, הביטוח מפני פגיעה דומה התייקר פי ארבעה. שוק הביטוח בלואיזיאנה מצוי במשבר והמדינה מציעה לחברות סובסידיות במיליוני דולרים כדי שיסכימו לפעול בה. ברוב חלקי פלורידה מתקשים בעלי בתים לרכוש ביטוח מפני סערות; רוב החברות הגדולות יצאו מהמדינה, ונותרו רק חברות קטנות יותר הנאבקות על קיומן.
State Farm הודיעה שהיא תפסיק למכור את רוב פוליסות הבתים, בשל הגידול החד בחשיפת המדינה לאסונות טבע. התעריפים בקליפורניה זינקו לאחר שהדליקות התבררו, מאז 2017, כהרסניות הרבה יותר מכפי שמישהו העלה על דעתו. מחלקת הביטוח בממשלת המדינה אומרת כי היא פועלת להתמודד עם הסיבה המרכזית: שינויי האקלים. הדבר כולל תוכניות להתאוששות מדליקות ולהגבלת הפיתוח באיזורים המועדים לפורענות.
אולם, בסופו של יום אין סיכוי שמישהו ימשיך להתגורר בבית שלא ניתן לבטח או שלא ניתן לעמוד בעלויות לביטוחו. בפני הרשויות עומדות שתי דרכים: או לרכוש את הבתים שבסיכון הגדול ביותר ולספוג את הנזקים, או לסייע לתושבים לעבור ליישובים אחרים. השוק לא יפתור את הבעיה, כי כאמור חברות הביטוח פשוט יוצאות ממנו.
הטיימס מציין, כי קליפורניה חווה כיום את מה שעבר על פלורידה אחרי שההוריקן "אנדרו" היכה קשות במיאמי ב-1992 ורוב חברות הביטוח יצאו מפלורידה. ממשלתה יצרה אז מערכת סבוכה של חברות ביטוח קטנות בגיבוי חברת ביטוח מדינתית. זה עבד זמן מה – עד שב-2017 הגיעה סופת "אירמה". היא לא גרמה נזק כבד במיוחד, אך הייתה הראשונה בסדרה של סופות רצופות, ששברו את המודל עליו הסתמכו חברות הביטוח – שנה אחת גרועה וכמה שנים טובות. חברות הביטוח הפרטיות התקשו לשלם למבוטחים, חלקן קרסו והאחרות הזניקו את הפרמיות. רוב המבוטחים מכוסים כעת בידי החברה המדינתית, אך הפיצוי שלה מוגבל ל-700,000 דולר ברוב פלורידה ולמיליון דולר במחוזות מיאמי-דייד ופלורידה קיז.
לפלורידה יש יתרון חשוב: מספיק תושבים נשארים בה, לפחות לעת עתה, ומוכנים לספוג את העלייה ביוקר המחיה. לעומת זאת, התייקרות הביטוח מאיימת על עצם קיומם של כמה יישובים בלואיזיאנה. שם החל השוק להתאושש מהוריקן "קתרינה" של 2005, אך עם "לורה" של 2020 החלה סדרת סערות. תשע חברות ביטוח קרסו והציבור הסתער על חברת הביטוח המדינתית. זו נאלצה להקפיץ אשתקד את התעריפים ב-63% לממוצע של 4,700 דולר בשנה. השנה היא גייסה אג"ח ב-500 מיליון דולר כדי לפצות את מי שאיבדו את הכיסוי כאשר החברות הפרטיות התמוטטו. כעת היא מעניקה סובסידיות לחברות המוכנות לפעול בה, אך יהיה קשה מאוד להחזיר את המצב לקדמותו.
במדינות הגובלות באוקיינוסים הבעיה שונה: שטפונות. בשנת 1968 יצר הקונגרס תוכנית ביטוח לאומית מפני שטפונות, אשר באה במקום חברות הביטוח שסירבו להעניק לבעלי בתים הגנה כזאת. עד כה התוכנית פעלה בהצלחה, אך הזינוק במספר הסופות מציב אותה בפני הפסדים הולכים וגדלים. החברה נאלצה להעלות את הפרמיות והתשלום הממוצע צפוי להגיע ל-1,808 דולר בשנה – כפליים מאשר כיום. ההחמרה במשבר האקלים אף עלולה לגרום לכך שיהיה צורך בהעלאה נוספת.
