הימין הקיצוני מנצל את המהומות בצרפת

נראה שגל המהומות שפקד את צרפת שכך, אך יעבור זמן רב יותר עד שייעלם הזעם שהותירה הריגתו בידי המשטרה של נאהל מרזוק, נער בן 17 ממוצא צפון-אפריקני. למעלה מ-5,000 כלי רכב הוצתו, למעלה מ-1,000 נכסים ניזוקו או נבזזו ו-250 תחנות משטרה וז'נדרמריה הותקפו; קרוב ל-4,000 איש נעצרו.

הנשיא עמנואל מקרון כינס השבוע את ראשיהן של 300 רשויות מקומיות בהן התרחשו אירועים אלימים, בניסיון לפתוח שיח צופה פני עתיד על הטיפול בבעיותיה החברתיות של צרפת. הוא הודה, כי לנוכח הקיטוב בין המתכנסים מימין ומשמאל, לא הופגנה בפגישה אחדות, אם כי הפגין נחישות לאחר שבוע של מהומות שהכניס את ממשלתו למצב חירום.

צרפת כבר הייתה בסרט הזה, מזכיר וושינגטון פוסט, עם שורה של סבבי הפגנות סוערות נגד אלימות ואפליה מצד המשטרה, במיוחד כלי יוצאי צפון אפריקה ומערבה, בארבעת העשורים האחרונים. אבל התוהו ובוהו בשבוע האחרון כלל מרכיבים חדשים, ובהם הפצת מעשי האלימות והביזה של המפגינים ברשתות החברתיות.

האלימות מעניקה הזדמנות לימין הקיצוני. מארין לה-פן, אשר הביאה את תנועתה למרכז המפה, ניצלה את הרגע. סקר עדכני מלמד, כי הצרפתים מעדיפים את התגובה שלה למהומות על פני אלו של פוליטיקאים, כולל מקרון. לה-פן קוראת ליד קשה, כולל העמדה לדין כבוגרים כבר מגיל 16, מניעת הגישה של מורשעים באלימות לדיור ציבורי ולתשלומי רווחה, הרחבת בתי הכלא וקביעת עונשי מינימום.

גישתו של מקרון זהירה יותר: הוא קורא לאיזון חברתי וליצירת פתרונות משותפים. הוא הטיל חלקית את האחריות למהומות על הרשתות החברתיות – טענות שנדחו בידי השמאל, שם קוראים להכיר בגזענות הטבועה בחברה הצרפתית ובמיוחד במשטרה.

הקיטוב הפוליטי הוא הבדל בולט בין המהומות הנוכחיות לקודמותיהן, משום שכעת יש בזירה הפוליטית מי שמעודדים את הפורעים. בשנים האחרונות יצאו בכירים בממסד, כולל מקרון, נגד אימוץ תקינות-יתר בסגנון אמריקני. לטענתם, האתוס החילוני-רפובליקני של צרפת נרמס בידי "פוליטיקת זהויות" לה מטיף השמאל. הפוסט מסכים, כי אומנם בשמאל טוענים זמן רב נגד ההתעלמות מהמתחים בחברה הצרפתית (כולל אלו הנובעים מהעבר הקוליניאליסטי), אך לשיטתו מה שצרפת ייבאה מארה"ב הוא דווקא תפיסות בלתי ליברליות של "חוק וסדר", תמיכה בשוטרים אלימים וזלזול בשכונות המיעוטים.

לה-פן ויריבים אחרים של מקרון בימין ינסו בשנים הקרובות לנצל את המתחים הללו. עמיתיהם באירופה כבר עשו זאת. ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, הצביע על המראות בצרפת כהוכחה לכשלונה של הרב-תרבותיות וכהצדקה להתנגדותה של ממשלתו לאמנת ההגירה המתוכננת של האיחוד האירופי. מטאו סלאבני האיטלקי טען שהמהומות הן תוצאה של "שנים של כניעה להקצנה המוסלמית ולפרברים הנשלטים בידי עבריינים".

כהונתו של מקרון עשירה במשברים, כולל ההפגנות הקשות נגד הרפורמה בפנסיה אותה הנהיג. אבל פרשנים רואים משהו עמוק יותר באופן בו ניהל את המשבר הנוכחי. "זה נראה כאילו שצרפת היא סיר לחץ, כאשר כל משבר חושף מתחים, עימות בחברה, חילוקי דעות לגבי הכבוד כלפי המוסדות שלנו. ארצנו בנויה על ערכים רפובליקניים, אך נראה שיש חלקים שלמים באוכלוסייה שלא אכפת להם מערכים אלו", אומר הפרשן ברונו קוטרה.