דורשים מישראל הפסקת אש, לא דורשים דבר מחמאס

מכל מה שנאמר ונכתב על מלחמת חרבות ברזל, לא היה מה שפיזר את הערפל כמו משפט אחד של הילרי קלינטון בתוכנית The View: "תזכרו שהייתה הפסקת אש ב-6 באוקטובר, שאותה חמאס הפר בהתקפתו הברברית על אזרחים שלווים והחטיפה שלהם וההריגה שלהם ועריפת הראשים שלהם, באכזריות האיומה שלו".

שלוש מילים – "שאותה חמאס הפר" – אינן מובנות מאליהן, מציין ברט סטיבנס, בעל טור בניו-יורק טיימס. הן מפוצצות את העמדת הפנים של "הפסקת אש עכשיו", הקריאה המשלהבת בהפגנות הפרו-פלשתיניות. הן בליבת הסיבה למלחמה הזאת והמפתח לסיומה. והן הקו הברור המבחין בין אלו המוכנים לתת לחמאס לחמוק מעונש לעומת אלו המסרבים שזה יקרה.

יש הטוענים שלא משנה מי התחיל כאשר חייהם של ילדים פלשתינים נתונים בסכנה, ואם ישראל יכולה להציל אותם על-ידי הפסקת ההפצצות – חובתה המוסרית לעשות זאת. אבל, רק רגע: האם חמאס אינו יכול? יש לו עבר ארוך של ירי טילים מתוך בתי ספר. הוא ניסה למנוע מהעזתים לצאת מאיזורי הקרבות. הוא מתחבא במנהרות בעוד האזרחים חשופים מעל פני הקרקע.

חמאס הסכים להפסקת אש והחזרת חטופים רק משום שהוא תחת לחץ צבאי עצום. הוא יכול להשיג הפסקת אש קבועה לתושבי עזה – וכנראה גם יציאה בטוחה מהרצועה לרבים מאנשיו – אם ישחרר את כל החטופים, יתפרק מנשקו ויוותר על השלטון. העובדה שלא עשה זאת אינה צריכה להפתיע: זוהי כת מוות טרוריסטית. מה שכן מפתיע הוא שחברי להקת "הפסקת אש עכשיו" אינם דורשים מחמאס את מה שהם דורשים מישראל, מדגיש סטיבנס.

הם רוצים שישראל תפסיק לירות, אך מישהו שמע אותם דורשים זאת גם מחמאס? הם רוצים שישראל תספק לרצועה סיוע הומניטרי, אך מישהו שמע אותם דורשים מחמאס התנהגות הומניטרית בדמות שחרור החטופים? הם טוענים שרצונם ב"פלשתין חופשית", אך הם מעולם לא גינו את הרודנות ודיכוי זכויות האדם של חמאס, ואת הקריאות האנטישמיות של חבריו לטבוח ביהודים.

בחוסר הסימטריות הזאת מובלע מחמאה לישראל: ההנחה שבתור דמוקרטיה מערבית ניתן לכופף אותה בטיעונים מוסריים, בביוש פומבי או בלחץ דיפלומטי, מה שאי-אפשר לעשות לחמאס ואירן. אבל למחמאה הזאת לא מתלווה כל מחווה של כבוד לאבל הישראלי, לחובתה להגן על שלום אזרחיה או אפילו לזכותה להתקיים. אפילו כאשר מובעת זכותה של ישראל להגנה עצמית, נעשים כל המאמצים לתאר אותה כפושעת מלחמה, בלא כל הוכחה שהיא. מבחינת הישראלים, "הפסקת אש עכשיו" משמעותה "כניעה עכשיו"; אין פלא שהם מסרבים, קובע סטיבנס.