עיתון ידיעות אחרונות פרסם בסוף השבוע (יום שישי, 03.04.09) כתבה נרחבת על תלאותיה של אשה שקיבלה בעבר זרע, אותו הקפיאה, כתרומה מבחור שהיה בן-זוגה במשך חמש שנים. עתה היא מבקשת להרות מאותו זרע. אותו בחור, שנהיה כבר איש, מתנגד בתוקף. במיוחד מכיוון שכיום הוא נשוי באושר וגם קצת בעושר לאחרת והוא אב לילד מאותה אחרת.
תחת הכותרת "זרע הפורענות", ניתן במוסף 7 ימים ביטוי נרחב לעמדתה של אותה אשה, וכן לסוגיה המעניינת: האם ניתן להשתמש בזרע המוקפא, בכל מקרה, גם אם אותו איש מתנגד לכך.
האשה עומדת על דעתה. היא מסתמכת, בין היתר, על תצהיר שהגיש ערב תרומת הזרע וערב מסירתו להקפאה בבית החולים תל השומר, שבו הוא מצהיר כי התרומה ניתנת ללא תמורה ובאופן בלתי חוזר, לשימושה של האשה כאשר זו תחפוץ בכך.
בכתבה הארוכה המחזיקה חמישה עמודים (כולל תמונת צללית של האשה), היא מתוארת כבחורה המבקשת לממש את זכותה להורות, בטרם יבגוד בה גופה ויחדל לייצר ביציות.
הקורא הסביר עלול לחשוב, ובצדק, כי יש להתחשב ברצונה הטבעי של האשה להרות ולממש זכותה להיום אם. הקורא שיודע כמה דברים נוספים, כמו למשל: במי מדובר ומי אותה אשה, ישאל, ובצדק: מדוע הכתבה אינה כוללת את העובדה הפשוטה: לאותה אשה יש כיום ילד. פרי בטנה. הילד כבר נהיה לבחור בשנות העשרים המוקדמות לחייו. המשמעות ברורה: העימות אינו על זכותה של אותה אשה להיות אם, לראשונה בחייה - בטרם תאחר את הרכבת - אלא ברצונה המופגן לכפות על אותו בחור שהיה בן-זוגה בעבר, להיות אב לילד שבו הוא אינו מעוניין.
