הבורסה ליהלומים היא מונופול דורסני, העושה שימוש בכלים המזכירים משטרים אפלים כדי להלך אימים על בעלי מניות מיעוט בה. היא אינה מהססת לגזור כליה על פרנסתם של יהלומנים שאינם מתיישרים לפי דרישותיה ואף פועלת בנקמנות נגד בני משפחותיהם. כך טוענים היהלומן יוחנן מור ובני משפחתו - רעייתו ריטה מור וילדיהם
ליאור מור ואיתן מור.
בני משפחת מור הגישו (29.5.24) לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה בסך 26.5 מיליון שקל נגד הבורסה ליהלומים. זהו מקרה נדיר מאוד בו מושמעות בפומבי טענות כה קשות במסגרת הסחר ביהלומים, המאופיין בחשאיות רבה, ביחסי אמון הדדיים ובמסגרות פנימיות נוקשות ליישוב סכסוכים בין העוסקים בו. יוחנן מור טוען, כי הבורסה ניהלה במשך שנים מסע נקמנות נגדו ונגד בני משפחתו משום שהעז לפנות לבית המשפט, ובנוסף לפיצוי הוא מבקש לבטל שורה של סעיפים בתקנון הבורסה.
מור מזכיר, כי 60% מהסחר העולמי ביהלומים מתבצעים באמצעות הבורסה ברמת גן, כך שנראה שהיא לא רק מונופול ישראלי אלא גם מונופול עולמי. חבר בבורסה חייב להיות בעל מניות בה, ולמעשה אין דרך לסחור ביהלומים בישראל בלא חברות שכזאת, הוא אומר. עוד מציין מור, כי במתחם הבורסה מצויה תחנת המכס היחידה בארץ דרכה אפשר להעביר יהלומים, והמתחם הוא גם המקום היחיד בארץ שהאבטחה בו מאפשרת את המסחר באבנים יקרות אלו.
על-פי התביעה, בשנת 2012 הסתכסכו מור ואחיו, היהלומן יורי מור, בעניינים שאינם נוגעים לעיסוקם. יורי הגיש תביעה למוסד לבוררות של הבורסה, ולמרות שיוחנן טען שמדובר בסכסוך משפחתי - הוא חויב לשלם לאחיו 1.35 מיליון דולר (על מה שתואר כהיבטים עסקיים בסכסוך). מור טוען, כי ההליך היה קצר מאוד (ועל-פי תקנון הבורסה לא ניתן להיות מיוצג בו בידי עורך דין) ופסק הבוררות היה בן שורות אחדות ובלתי מנומק. מור פנה לבית המשפט לביטול הפסק, אך נדחה משום שעשה זאת לאחר המועד הקבוע בחוק. בעקבות זאת, מציין מור, הוא שילם את הסכום שנפסק לחובתו.
לטענת מור, הנהלת הבורסה ראתה בחומרה רבה את העובדה שהעז לערער על הפסק של הבוררים מטעמה, ומי מאנשיה אף איים עליו ועל בני משפחתו: "תקללו את היום שנולדתם". מור מתאר שורה של צעדים שלדבריו נקטה הבורסה נגדם, ובהם: איסור על-כניסתם למתחם למעט למשרדיהם; חובה לממן שומר צמוד ב-100 דולר לשעה, שמשמעותו אזהרה שאין לעשות עסקים עימו; סירוב להעניק לבניו רישיון לעסוק בסחר ביהלומים ובמקצועות קשורים; הפצת תמונתו באולמות המסחר וקריאה שלא לסחור עימו; הפצת תמונתו בבורסות אחרות בעולם בקריאה דומה; ודרישה לתשלום של 106,000 שקל כדמי אחזקה של משרדו בגין התקופה בה נשללה גישתו אליו.
מור מצטט את תשובתה של הנהלת הבורסה לאחת מפניותיו בשנת 2016, ולפיה מאחר שאינו פורע את הסכום שנפסק לחובתו - "עלול להיחזות כסיכון מסחרי וכלכלי לחברי בורסת היהלומים". מור טוען, כי זהו טיעון סרק, שכן כאמור מדובר היה בסכסוך משפחתי, והצעדים שננקטו נגד בני משפחתו מלמדים שצעדי הבורסה היו נקמניים. הוא גם טוען, כי הבורסה מאפשרת את כניסתם של רבים המצויים בהליכי פשיטת רגל או בהליכים פליליים, בלא לחשוש שמא הם מהווים סיכון.
מור מבקש מבית המשפט לקבוע שהבורסה היא מונופול הכפוף למגבלות חוק התחרות ולבטל שורה של סעיפים בתקנונה, ובהם: חובת הבוררות הפנימית (עד כדי אפשרות להרחיק לצמיתות יהלומן המסרב לחתום על הסכם בוררות או לציית לפסק בוררות), האיסור להיות מיוצג בה בידי עורך דין והתנאים המאפשרים הרחקה מהבורסה או שלילת שירותיה (למשל נגד מי ש"עברו על כללי הנימוס" או "הכתימו" את שם הבורסה). התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד אביאל פלינט,
אוהד דונגי ואור מזרחי, וטרם הוגש כתב הגנה.
