פישמן המשיכה לדוקטורט (2002-1997) בפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון בנושא של התמרה (מודיפיקציה) כימית של אנזימים לשיפור פעילותם בממיסים אורגניים. מטרת הדוקטורט הייתה לשנות את המבנה של האנזימים כך שיהיו פעילים יותר בממיסים אורגניים (כגון הכסאן או אצטון), כי חלק גדול מהתהליכים הכימיים לא מתבצעים בתווך מימי.

פישמן: "במהלך העבודה בתעשיה נולדו גם שלושת ילדי. כשסיימתי את הדוקטורט, דיקן הפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון דאז אמר לי, שאם אסע לפוסט דוקטורט בחו"ל, תיפתח בפני האפשרות להתקבל בפקולטה כחברת סגל. אז עוד לא ידעתי אם ארצה לפנות לקריירה אקדמית כי היה לי טוב מאוד בתעשיה. עם זאת, הפוסט דוקטורט התאים לי גם מבחינה משפחתית, כי לבעלי התאפשר לקחת שבתון ממקום עבודתו. התחום של הנדסת חלבונים בשיטות מולקולריות התפתח בשנים הללו, וחיפשתי מעבדה שעוסקת בכך. זהו תחום שהשנה קיבלו עליו פרס נובל בכימיה, וזה משמח אותי במיוחד.

מה למדת מתקופת הפוסט דוקטורט?

פישמן: "השנתיים האלו בקונטיקט ארה"ב היו נהדרות (2004-2002) על-אף שעבדתי קשה במעבדה מובילה עם 'בוס' מצליח אך גם קשוח, פרופסור תום ווד (הוא עוסק בביוקטליזה בתחומים של פירוק מזהמים בקרקע, בתאי דלק על בסיס מימן ותקשורת בין חיידקים). למדתי הרבה על הנדסת חלבונים וגם כיצד לנהל קבוצת מחקר. ראיתי דברים טובים כמו גם התנהלות שלא אהבתי, כאשר מה שסייע לי הייתה העובדה שהייתי בת 37, גיל בוגר לעומת שאר חברי קבוצת המחקר. גיל בו כבר ידעתי 'מה אני שווה', במה אני טובה ומה חסרונותיי, ויכולתי לקחת בפרופורציה הנכונה את יחס המנחה ואת קשיי המחקר. הייתי גם על תקן ה'פסיכולוגית' של הסטודנטים ששיתפו אותי בבעיות שלהם".

לאחר כחצי שנה נוספת בתעשיה, הצטרפה פישמן ב-2005 לטכניון כחברת סגל בפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון והקימה את המעבדה לביוקטליזה מולקולרית ויישומית. כמי שהתחילה לימודים בטכניון כסטודנטית צעירה בת 20 סגרה מעגל וחזרה לשם כחברת סגל בגיל 40. במהלך השנים התקדמה בסולם הדרגות האקדמי, ולפני כחצי שנה קיבלה את התואר פרופסור מן המניין.

על אף יתרונות האנזימים על פני זרזים כימיים, התנאים בתהליך התעשייתי שונים בדרך כלל מאלו שבטבע, קובעת פישמן. לדוגמה, יש אנזים בגוף האדם הקרוי ליפאז, אשר תפקידו לפרק במעי את השומנים מהמזון על-מנת שיוכלו להיספג ולהתעכל.

פישמן: "נניח שאני רוצה לקחת את האנזים הזה ולהשתמש בו באבקות כביסה לפרוק כתמי שומן מבגדים. כיצד אנזים הפועל בתנאים פיסיולוגיים (C°37 ו-pH7) יוכל לפעול במכונת כביסה ב-C°45 (או יותר)' ובנוכחות חומרים פעילי שטח המצויים באבקת הכביסה? הפתרון דורש להנדס או לשנות את האנזים".

מה המשמעות של הינדוס האנזים או שינוי שלו?

פישמן: "בטבע שינויים כאלה מתרחשים על פני מיליוני שנים בתהליך של אבולוציה. הליפאז, לדוגמה, מצוי כאמור בגוף האדם אך גם במיקרואורגניזמים שונים. כך למשל, יש פטריות שגדלות באדמה בישראל בˉ35-25 מעלות, אבל במקביל יש חיידקים במעיינות חמים הגדלים ב-80 מעלות או ב-100 מעלות. אז השאלה היא כיצד אותו אנזים שמפרק שומנים, עובד גם ב-35 מעלות וגם ב-100 מעלות באותה היעילות? מוטציות מתרחשות כל הזמן באופן אקראי בטבע. המוטציות שמקנות לאורגניזם יתרון יחסי בסביבת הגידול שלו יועברו לדורות הבאים. צ'ארלס דארווין תיאר את התופעה הזו כברירה הטבעית בספרו "מוצא המינים". כך החיידקים שהצליחו לשרוד במעיינות החמים הכילו ליפאז עם שינויים (מוטציות) שאפשרו פעילות בטמפרטורה גבוהה.

"מה שאנחנו עושים במעבדה הוא חיקוי התהליך הדרוויניסטי במבחנה תוך קיצור משך הזמן. נקודת המוצא היא הגן (דנ"א) שמקודד לאנזים הרצוי (ליפאז לדוגמה), שכן החלבון נבנה על סמך הקוד הגנטי. מבצעים בגן שינויים אקראיים בשיטות מולקולריות ויוצרים ספרייה של עשרות או מאות אלפי מוטנטים. כל מוטנט שונה במעט מאוד מחלבון המוצא. מוטנטים רבים יאבדו את הפעילות, חלקם יאבדו יציבות ומעטים יהיו יציבים או פעילים יותר. את המוטנטים המשופרים נמצא על-ידי סריקת הספרייה בתנאים החדשים, לדוגמה פעילות ב-100 מעלות. ניתן לסרוק את הספרייה של המוטנטים לפעילות בנוכחות חומרים פעילי שטח או דווקא לפעילות בקור. בסוף התהליך יהיה בידינו אנזים שמותאם לתנאים אחרים מאלו שבטבע".

על פיתוח התהליך הזה של 'אבולוציה מכוונת במבחנה', קיבלה השנה פרס נובל בכימיה הפרופסור פרנסיס ארנולד, חוקרת מדהימה פורצת דרך מאוניברסיטת קלטק קליפורניה ארה"ב. בשני העשורים האחרונים פותחו שיטות חדשות ליצירת ספריות של מוטנטים, מבהירה פישמן, שיטות סריקה ומיון מהירות, וכן כלים חישוביים שמזרזים ומייעלים את התהליך של אבולוציה במבחנה.

ישנם חוקרים שמשתמשים בטכנולוגיה הזו כדי ללמוד על אבולוציה של חלבונים. כלומר, האם היה איזשהו שהוא אנזים קדמון אחד שהפך במרוצת מיליוני שנים למגוון אנזימים, ביניהם, אחד שמפרק שומנים, אחד שמפרק חלבונים, ואחד שמפרק סוכרים.

כיצד את משתמשת בהנדסת חלבונים לטובת פרויקטים יישומיים?

פישמן: "בשל העבר שלי בתעשיה, אני משתמשת בהנדסת חלבונים ככלי לשיפור תהליכים ביוטכנולוגיים בעלי פוטנציאל יישומי. אחד הפרויקטים שלי עוסק בייצור ביודיזל משמן פסולת. דלק מיוצר ברובו מנפט ואנחנו מחפשים מקורות אנרגיה מתחדשים. ביודיזל הוא תוצר דחיסה של מתנול (או אתנול) ושמן. ניתן לבצע את תהליך הדחיסה בעזרת זרז כימי או עם ליפאז. אותו ליפאז שמפרק שומנים בסביבה מימית, יכול גם לייצר ביודיזל בסביבה של מתנול ובהעדר מים. האתגר הוא לשפר את יציבות האנזים בריכוזים גבוהים של מתנול. לשם כך, השתמשנו במגוון שיטות של הנדסת חלבונים ובכללן בשיטה של 'אבולוציה מכוונת'. עשינו מוטציות אקראיות בגן ואת כל המוטנטים שקיבלנו אתגרנו בסביבת מתנול במשך חצי שעה, ולאחר מכן בדקנו את הפעילות השיורית. חזרנו על התהליך הזה מספר פעמים עד אשר קיבלנו אנזים עמיד.

"מלבד אבולוציה מכוונת, יש שיטות מבוססות מידע להנדס ולשפר חלבונים. אם מבינים את המבנה של החלבון ואת מנגנון הפעולה, ניתן לעשות מוטציות בצורה מושכלת בעמדה ספציפית (בחלבון ממוצע יש כמה מאות עמדות) למקד את המוטציות באזור מצומצם ובכך לחסוך מאמץ של סריקת ספריות גדולות".

פרויקט הביודיזל קיבל מימון חלקי מהמשרד להגנת הסביבה, והראה שניתן לנצל שמן פסולת מדוכן הפלאפל הקרוב או מבתי מטבחיים כדי לייצר דלק בשיטה ביוטכנולוגית. אולם כל עוד מדינת ישראל לא תעודד ותסבסד שימוש בביודיזל, מדגישה פישמן, ימשיכו להשתמש בדלק שמקורו בנפט ואשר מחירו נמוך יחסית בשנתיים האחרונות.

מה עתיד פרויקט הביודיזל?

פישמן: "המימון לפרויקט הסתיים בינתיים, אבל אנחנו ממשיכים לחקור את הקשר בין מבנה האנזים והתפקוד שלו. כלומר, מדוע מוטציות מסוימות באנזים הופכות אותו ליציב במתנול. אנו רוצים ללמוד מכך משהו על חלבונים באופן כללי וליישם את המידע בפרויקטים אחרים או על אנזימים אחרים. המחקר במעבדה שלי עומד על שתי רגליים - רגל יישומית ורגל של מחקר בסיסי, כי כחוקרת אני תמיד רוצה להבין גם את ה'למה'. זה הדבר שהיה לי קושי עמו בתעשיה, כי שם אין זמן להתעכב על ה'למה'. עובדים על פרויקט, מסיימים אותו וממשיכים לפרויקט הבא".

ספרי על מחקר האנזים טירוזינאז.

פישמן: "אנזים נוסף שאני חוקרת הוא הטירוזינאז האחראי לייצור המלנין בעור, שחשוב ביותר כי הוא מגן עלינו מקרינה. מוטציה בגן של הטירוזינאז גורמת לתופעת הלבקנות בבני אדם ובחיות. העניין שלי בו התחיל מתוך רצון להשתמש באנזים לייצור נוגדני חמצון לטובת שימוש בתעשיית המזון. במהלך השנים, למדנו רבות על המנגנון של האנזים ועל המבנה שלו, וכיום יש לי שני כיווני מחקר חדשים במימון האקדמיה הלאומית למדע הקשורים לאנזים הטירוזינאז".

מעכב לאנזים הטירוזינאז

פישמן מפתחת עם קבוצת המחקר שלה מעכבים חדשים לאנזים לטובת שימוש בתכשירים קוסמטיים להלבנת כתמי עור, מתוך ההבנה שכאשר מבנה האנזים ידוע ניתן לתכנן מעכבים ייחודיים ובטוחים. מחשבה נוספת היא להשתמש במעכבים בתחום של טיפול בסרטן עור. כאשר רוצים לבצע רדיותרפיה (טיפול בקרינה), אומרת פישמן, המלנין מפריע כי הוא מונע מהקרינה לחדור לגידול. הרעיון לפיכך הוא לתת מעכב לאנזים טרם ההקרנה, כך שהטיפול יהיה יעיל יותר. קיימים היום מעכבים אחדים בשוק, אך חלקם גורמים לתופעות לוואי וחלקם אף רעילים בשימוש לאורך זמן. החומרים שמפתחים במעבדתה של פישמן מבוססים על פפטידים (חלבונים קטנים) אשר יהיו בררניים ויעילים.

שיפור תכונות מרקם במזון

כיוון מחקר נוסף הוא שימוש באנזים הזה לשיפור תכונות ראולוגיות (זרימה ומרקם) של מזון. ייצור בשר הוא בעייתי מבחינה סביבתית ואקולוגית, ואנו רואים עלייה במספר האנשים המאמצים תזונה צמחונית וטבעונית. הן באקדמיה והן בתעשיית המזון מחפשים מקורות חלבון חלופיים ומפתחים שיטות לשיפור הפונקציונליות של חלבונים קיימים. ישנם לדוגמה, מבהירה פישמן, חלבונים שאינם מסיסים במים ועל כן השימוש בהם מוגבל. כשם שטירוזינאז מייצר מלנין בעור מחומצה אמינית טירוזין, כך הוא יכול לפעול על אותה חומצה אמינית כאשר היא מוטמעת בחלבונים.

כיצד מהנדסים בפועל את אנזים הטירוזינאז לשיפור מרקם במזון?

פישמן: "באמצעות האנזים יוצרים קשרי הצלבה בין שרשרות החלבונים ומקבלים מרקמים חדשים דמויי משחה, ספוג או ג'ל. כך אנו יודעים יכולים לייצר, למשל, מיונז ללא ביצים. זה חשוב עבור טבעונים ועבור אנשים אשר אלרגיים לביצים. אנו יודעים לשלב חלבון אפונה עם חלבון תירס, מים ושמן ובנוכחות האנזים שלנו מתקבל מוצר עם מרקם דומה למיונז. אם נשנה מעט את התנאים, נוכל לקבל מרקם דומה יותר למרשמלו.

"חלבון תירס הוא תוצר לוואי של תעשיית העמילן ושמן התירס, וקשה להשתמש בו במזון בשל מסיסותו הנמוכה במים, לכן הוא משמש כיום להזנת בעלי חיים. בתהליך האנזימתי שפיתחנו, שילבנו אותו בתוך מוצרי מזון. למעשה, זאת דרך לקחת פסולת או תוצר לואי של תעשיה אחת ולנצל אותו בתעשיה אחרת. על-ידי כך אנו משפרים את התשואה הכלכלית שלו וגם מכניסים חלבון נוסף לשימוש בני האדם".

פרויקט חדש במעבדתה של פישמן מתמקד בחלבוני החומוס שכמעט לא נחקרו, וחוקרי המעבדה מצליחים להגיע למארגים מעניינים מאוד. הם לוקחים את גרגרי החומוס, מפיקים את החלבונים, מפעילים את האנזים ומקבלים מרקמים מעניינים שיכולים לשמש כתחליפי בשר, תחליפי גבינה, רטבים ועוד. באופן זה, לדברי פישמן, ניתן יהיה להקטין את כמות הסוכר, השמן והמייצבים המוספים כיום תוך שמירה על מרקם ותכונות זרימה רצויים.

השילוב בין האקדמיה והתעשיה בא לידי ביטוי בפרויקט נוסף במעבדתה של פישמן אשר כלל גם את חקלאי הנגב המערבי. באדמה החולית של הנגב מגדלים בוטנים, אגוזי אדמה - לייצוא בקליפתם. חיטוי מוקדם של הקרקע בפורמלדהיד מספר שבועות לפני הזריעה, הכרחי על-מנת לקטול את החיידקים המזיקים לקליפת הבוטנים ולגידולים אחרים. החיידק המזיק (פתוגן) יוצר כתמים חומים על הקליפה ופוסל את הבוטנים לייצוא. הפורמלדהיד המיושם אל תוך הקרקע פועל בתוך כיממה ואינו מצטבר בה, והחיטוי באמצעותו מאפשר חקלאות אינטנסיבית בשטחים המועטים שיש בישראל.

ספרי על ההצלחה הרבה במחקר הפורמלדהיד

פישמן" "פנו אלינו חקלאים מהנגב יחד עם חברת דור כימיקלים (יצרנית הפורמלדהיד), בטענה שהחיטוי בחלקות מסוימות אינו יעיל והבוטנים נגועים בכתמים. מדובר בנזק כלכלי כבד שכמעט גרם לסגירת הענף. במחקר שביצענו במעבדה, הוכחנו שחיידקים בקרקע פיתחו עמידות לפורמלדהיד, ניצלו אותו כמקור מזון, ובכך פגעו ביכולת שלו לקטול את החיידקים הפתוגנים לבוטנים. כפי ששימוש מוגבר באנטיביוטיקה באוכלוסייה גרם לעמידות חיידקים לתרופה, כך שימוש רב שנים בפורמלדהיד לחיטוי קרקע גרם להתפתחות של חיידקים עמידים לחומר.

"בשלב הבא פיתחנו שיטה לאבחן את הקרקעות לנוכחות חיידקים מפרקי-פורמלדהיד, כדי לאפשר למגדלים לקבל החלטה מושכלת האם לחטא או לא, ובאיזה חלקה לגדל בוטנים. השיטה מבוססת על בדיקת צבע לנוכחות פורמלדהיד שמוסף לדוגמת האדמה שנלקחת מהשדה. במהלך השנים האחרונות, נמצאה השיטה כמועילה לניבוי יעילות החיטוי והיא משמשת כלי מהימן לקבלת החלטות בתכנון עונת הבוטנים".

האם מצאתם חומר חלופי לפורמלדהיד שפיתח עמידות לחיידקי הקרקע?

פישמן: "כיום ישנם חומרים מעטים המותרים לשימוש לחיטוי קרקע. בהמשך המחקר שמומן על-ידי דור כימיקלים ומשרד הכלכלה (כיום רשות החדשנות), בדקנו חלופות לשימוש בפורמלדהיד. נמצא חומר דשן אשר בשילוב עם מינון נמוך של פורמלדהיד נותן מענה לבעיית הפרוק המואץ על-ידי חיידקים.

"פרויקט המשך שמתבצע כיום במעבדה במימון משרד המדע ובשיתוף עם הד"ר עדי רדיאן מהפקולטה להנדסה סביבתית, עושה שימוש בחיידקים 'זוללי' פורמלדהיד לטיפול במי שפכים. מטרת המחקר היא לעצב מצע בעל פעילות ביו-כימית אשר באופן מהיר אך הפיך סופח אליו את הפורמלדהיד, שלאחר מכן עובר פירוק ביולוגי על-ידי חיידקים או אנזימים אשר שלובים במצע גם כן".

ריח הוורדים שמתבטא במולקולה פניל-אתנול, מבוקש בתעשיות המזון והקוסמטיקה. גידול ורדים לצורך הפקת חומר הריח אינו כלכלי, ובמקביל התהליך הכימי עושה שימוש בחומרי גלם רעילים כגון בנזן וסטירן. מזה כמאה שנה ידוע ששמרים, כאלה המשמשים לאפיית לחם ולייצור בירה, מייצרים פניל-אתנול בתנאי גידול מסוימים. מדוע אם כן לא מייצרים חומר ריח באמצעותם? שואלת פישמן ועונה: הסיבה נעוצה ברעילות של החומר, כוהל ארומטי לשמרים עצמם. השמרים מייצרים כמויות קטנות בלבד שאינן מזיקות להם, וכך התהליך הביוטכנולוגי אינו יכול להתחרות בתהליך הכימי הזול. במעבדה של פישמן חקרו גישות שונות לשיפור יעילות הייצור על-ידי השמרים ובכללן הרחקת התוצר בזמן התסיסה, מיון לזני שמרים עמידים ושימוש בהנדסה גנטית.

כיצד שילבת בפרויקט זה תלמידי תיכון?

פישמן: "תלמידי י"א ממגמת הביוטכנולוגיה בתיכון עירוני ה' בחיפה, מגיעים בשנים האחרונות למעבדה על-מנת לחקור את הנושא ולהתנסות בעבודה מעבדתית. אני נהנית לראות את היצירתיות שלהם כשהם נחשפים לשאלה מדעית ואת ההתלהבות בה הם עובדים במעבדה. התלמידים כותבים עבודת חקר על הנושא, מנתחים את התוצאות, מציגים אותן בכרזה מדעית ואף משתתפים באולימפיאדה השנתית לביוטכנולוגיה בטכניון בחסות משרד החינוך.

"אני רואה את הפרקטיקה ככלי חשוב ביותר לקידום לימודי המדע ולעידודם. אני יכולה לספר על מחקרים, תאוריות ושיטות ללא הפסקה, אבל כשאנחנו מגיעים למעבדה ועושים ניסויים בצורה חווייתית ומאתגרת, הנושא מקבל משמעות אחרת".

הקריירה של הפרופסור פישמן כחברת סגל בטכניון מאפשרת לה לשלב בין שתי אהבות גדולות שלה - מחקר והוראה. היא נהנית מהתרומה להכשרת דור חדש של מהנדסים בישראל ומהאפשרות לקדם את המדע בתחום הביוטכנולוגיה. המסר שלה הוא 'לאתגר את עצמך כל יום מחדש ולשאוף גבוה'.

מה מייחד את ההוראה שלך כמרצה בטכניון?

פישמן: "בכובע שלי כמרצה אני בעצם מנסה להפוך את הלמידה לחווייתית ומעניינת ולא משעממת, יחד עם הרבה דוגמאות ואנקדוטות. הדבר החשוב לי ביותר בהוראה הוא האמת המדעית. אחת הבעיות באינטרנט היום היא ה'שיימינג של המדע' - ההכלמה של המדע. ישנם מאמרים מדעיים, יש ספרות מקצועית, יש מומחים והם אלו האמונים על המידע המקצועי. אני כל הזמן מדגישה בפני הסטודנטים שלי, גם בפני תלמידי תיכון וגם בפני הילדים שלי: 'פחות חשוב לי אם תזכרו שיטה או כלי כזה או אחר שלימדתי אתכם. חשוב לי שתבינו היכן מחפשים את המידע, מהו מידע מהימן, איך עושים ביקורות נכונות לניסוי'. אלו הדברים הבסיסיים שיאפשרו להם אחר כך ללמוד ולעשות את מה שהם רוצים. שלא 'יקנו' כל דבר שהם קוראים באינטרנט ושתמיד ישתמשו בעין ביקורתית לבחון את המידע.

"במדע קל יותר להגיע לאמיתות כי כל הזמן נעשים מחקרים. אנשים מפחדים מהנדסה גנטית כשהם בכלל לא מבינים מה זה, זה הרי הדבר הטוב ביותר שקרה לאנושות. אנחנו יכולים להציל אנשים ממוות ומחלות בזכות זה שאנחנו מהנדסים צמחים שיכילו נוטריאנטים, האורז הזהוב לדוגמה. כמובן זה צריך להיעשות בצורה מבוקרת ורק טוב יכול לצאת מזה, כי אולי נגיע למצב של תרפיה גנטית כך שנוכל לרפא אנשים חולים. אנשים שלא מבינים בתחום הופכים את זה למשהו מפלצתי בדיוני. זה ממש עצוב לי שאנשים יוצאים בהצהרות בלי להבין את המדע, בלי לקרוא. כמו שיש כאלה שאומרים שבלי תרופות כימותרפיות אפשר להירפא מסרטן".

נראה שההוראה היא סוג של שליחות עבורך

פישמן: "אני אוהבת להרצות במתנ"סים ובפאבים גם בשביל לספר על המחקר שלי, אבל לא רק. חשוב לי לייצר מעגל שיח, שאנשים יגלו עניין ויעבירו את המסר הלאה. יוצאות כל מיני סטיגמות על תעשיית המזון, וחשוב לי לשים את הדברים על דיוקם. חומרי השימור, למשל, הם לא הבעיה, הבעיה כרגע היא עודף סוכר ושומנים. להתעסק בצבע מאכל כזה או אחר שאולי גורם לאוטיזם, זה לא רלוונטי וזה יוצא מפרופורציות. זה לא מדעי ואין לכך הוכחות וזה ממש מרגיז אותי. אין לי בעיה עם בורות, אבל אם אתה לא יודע, בוא תשאל את המומחה".

מודל השראה

פישמן החלה את הכתבה עם אמה וגם מסיימת עימה כשהיא מספרת עליה ככוח מניע שהיה עזר כנגד גם בהיבט של עזרה עם הילדים וגם בהיבט של התמיכה הנפשית וההשראה.

פישמן: "אני זוכרת את ההתלבטויות שלי בתחילת הדרך, האם ללכת לתעשיה עם שעות עבודה ארוכות, כשלי הייתה אימא שחיכתה לי בבית כשחזרתי מבית הספר. ״אימא שלי אמרה לי: ׳הכל בסדר׳ ואכן הילדים שלי היו במעונות ובמועדוניות וגדלו להיות ילדים נהדרים״. אני חושבת שדרכי היא הגשימה חלק מהחלומות שלה.

"כמותה גם אני כל הזמן דוחפת את בנותי ללמוד ולהצליח, להתקדם ולהיות עצמאיות. זה משהו שנורא חשוב לי ואין זה משנה באיזה תחום. שיממשו את עצמן בידיעה שאפשר לעשות גם וגם. הדוקטורנטיות שלי נכנסות להריון והופכות לאימהות וכשילדיהן הקטנים חלילה חולים, אני אומרת להן שיישארו איתם בבית. עם זאת, בערב או כשאפשרי, שיחזרו למשימה ולא יוותרו לעצמן. היום יש כל כך הרבה פתרונות ואף אחת לא צריכה לוותר לעצמה, בוודאי לא במדעים".

היכן לדעתך נעוץ הקושי בנקודת המבט הנשית הלכאורה מגבילה?

פישמן: "אני חושבת שהבעיה היא לא הנשים עצמן, אלא המסר שהן קבלו בבית הגידול שלהן. סבתא שלי אמרה לי פעם 'אם תהיי חכמה מדי איש לא יתחתן איתך'. לא ראיתי שזה פגע בי באיזו שהיא צורה, אבל אמירות כאלה עלולות להשפיע. אימא שלי מיסכה על הכל בעידוד ובתמיכה שלה. אם ההורים לא מהווים כוח מניע, תומך ובעל השראה, הבת יכולה באמת לחשוב שאולי אף גבר לא ירצה אותה אם תהיה חכמה מדי".

במה שונה איילת של היום מאיילת של פעם?

פישמן: "כשהייתי קטנה חשבתי שאני רוצה להיות מורה לאנגלית, והיום אני הרבה שנים עוסקת בהוראה, ואני באמת רואה כמה אני אוהבת את זה. ההוראה שהייתה לי תשוקה אליה כנערה צעירה וגם כמדריכה בצופים, היא פן חשוב מאוד בקריירה שלי, כמו גם הנחיה של סטודנטים והרצאות פרונטליות. למדתי לפתח את הפן הזה ולהעצים אותו עם השנים.

"דבר אחר הוא היותי חסרת ביטחון עצמי כילדה, פחדתי להביע דעה כי פחדתי לטעות או שלא יאהבו אותי אם אגיד משהו שיתפרש לא נכון. עם השנים זה כמובן השתנה, יחד עם ההצלחה שלי שחזקה אותי מאוד מבחינת הביטחון האישי. קיבלתי כל כך הרבה חיזוקים מהסביבה והתקדמתי כמדענית בתחום שלי. אם הייתי יכולה לחזור אחורה בזמן, הייתי אומרת לאיילת הצעירה: 'הכל בסדר. אפשר להביע דעה, ואפשר לטעות וחשוב לטעות, כי אם לא טועים לא מצליחים'. למדתי שאתה מתחזק מכשלונות וגדל מכשלונות וזה לא משהו שמפחיד אותי. זה משהו שאני יכולה להתמודד איתו, מה שלא יכולתי להתמודד איתו כילדה".

הכלים הטובים והיכולות שקיבלה פישמן בטכניון הם המורשת שלה לדור ההמשך. ללמוד את הכלים, את החשיבה, כיוונים לפתירת בעיה מחקרית, נקודות מבט מגוונות. היא תמיד שמחה מזה שיש איזה יישום אולי בסוף למחקר, אבל גם אם לא ייצרו ביודיזל מהאנזים, היא לא תרגיש שזה כישלון, כי אלו הנסיבות.

פישמן: "הדרך שעשינו ומה שלמדנו וההבנות על האנזימים, היא החשובה. אני נהנית היום גם מהדרך לא רק מהתוצאה הסופית. אני אומרת גם לסטודנטים שלי, שאפשר לטעות ולבזבז כסף למחקר, אבל שילמדו מהטעויות כדי לא לחזור עליהן שוב ושוב. בלי זה קשה להצליח כמו בכל דבר בחיים".