אהוד בברק מכנה ברדיו את
מבקר המדינה בכינוי הגנאי "סמרטוט רצפה". וזה במדינה שבה עדיין העלבת עובד ציבור היא עבירה פלילית.
אהוד ברק איבד קצת את הבלמים במרוצו לצמרת. אומנם הדגל של חבריו לשמאל, כחול הלבן, הפך אפור עקב אפרוריות המנהיג. אבל הדגל השחור בעליל אותו מניף ברק לא מקדם אותו, ודאי לא כאחד ממנהיגי מרצ הסוציאליסטית אשר קשה לו להחליט באיזה מהמגדלים הוא יישן הלילה.
העלבת עובד ציבור כעבירה פלילית היא ירושה מהשלטון הבריטי, וככל שהתפתח
חופש הביטוי בישראל, כן צומצמה האכיפה.
מזה זמן רב פולטיקאים חשופים לכל מילת גנאי-אפשרית מבלי יכולת להתגונן. ככל שהידרדרה השפה כלפי פוליטיקאים, היטשטשו הגבולות, והשיח המבזה (בניגוד לביקורתי) חדר גם לקשר בין חלק מהציבור לבין עובדי הציבור שהבולט שבהם הוא היועץ המשפטי לממשלה, אל מול "ברכותיו" של
אלדד יניב. לו אני אחראי על אכיפת החוק, אשתו ולידיו של יניב היו כבר בשנה השנייה של ביקורים במעשיהו, אצל גיבורם שאיבד באותם ימים לחלוטין את רסן הלשון.
ואנו יודעים על איזה עץ הוא גדל. ולכן אין כל פלא למה הוא נפל כל-כך קרוב לעץ הזה. אלדד יניד הוא ילד טיפוחיו של אהוד ברק, והפה של ברק, מסתבר שלא פחות מלוכלך.
באתר האינטרנט של עו"ד קהלת אורן מפורטים הקריטריונים להתגבשות נדירה של אשמת העלבת עובד ציבור ואלו הם:
1. חומרת האמירה - האם האמירה מצויה במדרג גבוה של ביטויים פוגעניים.
2. הישנות האמירה - האם מדובר באמירה בודדה או ברצף של אמירות מבזות.
3. מטרת האמירה - האם המדובר בדברי ביקורת או ביזוי לשמו.
4. אמיתות האמירה לכאורה - יכולה להוות נסיבות לקולא, אולם לא מהווה הגנה מפני אחריות פלילית.
5. סיבות האמירה - אם נאמרה או פורסמה ברבים מדובר בנסיבה מחמירה.
6. הלך הרוח של המעליב - אם ההעלבה תוכננה מראש מדובר בנסיבה מחמירה.
7. הרקע לאמירה - יש לבחון האם האמירה נאמרה, למשל, על-רקע אמירה מעליבה קודמת של עובד הציבור.
אנא ישפוט כל קורא לעצמו האם חצה ברק את הרף הפלילי, ואם לא חצה, כמה הזדמנויות עוד ניתן לו לפתוח ג'ורה על פקידי ציבור, טרם יועמד לדין פלילי על העלבת עובד ציבור.
