ג'פרי אפשטיין, עציר 76318-054, שנא את תאו בבית המעצר במנהטן. הוא היה דחוס ומוכה טפילים, ואפשטיין – הבעלים של אחת הדירות הגדולות ביותר בעיר – חיפש דרך החוצה. הוא שילם לשורה ארוכה של עורכי דין, שביקרו אותו 12 שעות ביממה וכך העניקו לו את הזכות לשהות עימם בחדר הפגישות. אפשטיין היה שם כל כך הרבה, עד שלעיתים הוא נראה משועמם, יושב עם עורכי הדין ולא מחליף איתם מילה. הפגישות היו כה ממושכות, עד שאפשטיין ועורכי דינו חיסלו את מכונות המזון והמשקאות.
בכתבה מקיפה על ימיו האחרונים של אפשטיין מספר ניו-יורק טיימס, כי הייתה לו גם דרך להימנע מהיתקלויות עם עצירים אחרים, כי כידוע – אפילו ברוני פשע אינם מתייחסים באהדה, בלשון המעטה, לעברייני מין בכלל ולפדופילים בפרט. על-פי הוראתו של אפשטיין, הופקדו כספים בחשבונות המשמשים את העצירים. בימים האחרונים לחייו, מאמציו להקל על עצמו נעשו הזויים: אפשטיין הרבה להתרחץ, שערו וזקנו גדלו פרא והוא ישן על רצפת התא. אבל הוא הצליח לשכנע את שלטונות בית המעצר שהוא אינו מהווה סכנה לעצמו, למרות נסיונו להתאבד ב-23.7.19.
ב-9.8.19 התיישבו עורכי דינו של אפשטיין על כסאות פלסטיק בחדר הפגישות, לדון עימו במסמכים שפורסמו שעות אחדות קודם לכן וחשפו את פרטיה של תביעה שהגישה ב-2015 אחת מקורבנותיו. כמה שעות לאחר מכן היו בבית המעצר 18 סוהרים בלבד, על 750 עצירים; עשרה מהם עבדו שעות נוספות. בפועל, עמדה אחת לא הייתה מאוישת.
באגף 9 דרום, בו הוחזק אפשטיין, היו שני סוהרים; אחד מהם היה למעשה סוהר לשעבר, שעבד כעת בתפקידי מנהלה, והתנדב למשמרת. הם היו אמורים לבדוק אותו כל חצי שעה, אך נרדמו ובמשך שלוש שעות לא עשו זאת. למחרת, בשעה 6:30, נתגלתה גופתו של אפשטיין בתאו. הוא תלה את עצמו תוך שימוש במגבת שקיבל בבית המעצר. הטיימס מסיק, כי אפשטיין התאבד כאשר החל להבין שיש גבול לכמה שיוכל לנצל במערכת המשפט את עושרו ומעמדו.
זה לא 2008
בשנת 2008 הצליח אפשטיין לסדר לעצמו תנאים נוחים ב-13 חודשי מאסרו בפלורידה; הפעם הסיפור היה שונה. בית המעצר במנהטן ידוע לשמצה בתנאים הקשים השוררים בו, במיוחד באגפים שבאבטחה מוגברת. אפילו ברון הסמים אל-צ'אפו והמאפיונר ג'ון גוטי התלוננו על התנאים בו. ואילו בעיות כוח האדם בו הן חלק מבעיה נרחבת של מחסור בסוהרים במתקני הכליאה הפדרליים ברחבי ארה"ב. בחלק מהם המצב כה קשה, עד שעובדים כמו מורים, אחיות, טבחים ועוד נאלצים לשמש כסוהרים.
אפשטיין הוחזק כאמור באגף 9 דרום, הפחות-מחמיר מבין שני אגפי האבטחה המוגברת בבית המעצר, בו מוחזקים עשרות עצירים, בדרך כלל בזוגות בתאים קטנים. הוא קיבל שעה של התאוורות ביום, הורשה להתקלח מדי יומיים-שלושה, ופרט לעורכי דינו – לא הורשה להיפגש עם איש. התאים סובלים ממכרסמים ומקקים, והעצירים נאלצים לעיתים קרובות לפלס את דרכם בין שלוליות של מים ושתן הנוצרות בשל האינסטלציה הלקויה.
לדברי הטיימס, מן הרגע הראשון היה ברור שאפשטיין נואש לעזוב את אגף 9 דרום. ב-18.7.19 דחה בית המשפט את בקשתו להשתחרר למעצר בית; כעבור חמישה ימים הוא ניסה לראשונה להתאבד. הוא הוצא מן האגף והועבר לתוכנית מניעת ההתאבדויות של בית המעצר. כמה עצירים וסוהרים תהו בקול, האם אפשטיין באמת ניסה להתאבד, או שהוא ניסה לעורר בכך את רחמיו של השופט ריצ'רד ברמן בתקווה שיסכים לשחררו למעצר בית.
בפועל, ההטבות המועטות שהיו לאפשטייו באגף 9 דרום, נעלמו כאשר הושם בהשגחה. העצירים במצב זה מוחזקים בבידוד, עירומים פרט לתחתונים עבים. את האורות בתאים ניתן לעמעם אך לא לכבות, ואין בהם שמיכות וסדינים העלולים לשמש להתאבדות. שישה ימים מאוחר יותר הוחזר אפשטיין לאגף הרגיל.
החלטה זו עוררה ביקורת עזה לאחר התאבדותו של אפשטיין. לרוב נדרשים שבועיים-שלושה להוצאה מהשגחה אחרי נסיון התאבדות, אמר לעיתון ד"ר זיו כהן, פסיכיאטר פורנזי הבודק לעיתים קרובות עצירים בבית המעצר במנהטן. לעומת זאת, שישה אנשי כליאה אמרו לעיתון, כי אין זה נדיר להוציא מהשגחה אחרי ימים אחדים בלבד. עורכי דינו של אפשטיין ביקשו גם הם להוציאו מההשגחה.
מרושל וישן על הרצפה
בתחילת אוגוסט ביקר עו"ד דייוויד שון את אפשטיין, שנועץ בו מדי פעם בעשור האחרון. אפשטיין ביקש מ-שון להצטרף לצוות ההגנה, והשניים שוחחו במשך חמש שעות בחדר הפגישות. בנקודה מסוימת ביקשה פסיכיאטרית של הכלא להותיר אותה לבדה עם אפשטיין, כחלק מנוהל מניעת ההתאבדויות. לדברי שון, בסוף הפגישה אפשטיין נראה לו נלהב מהאפשרות שיעבדו יחדיו על הגנתו. "דבר אחד אני יכול להגיד בביטחון: כאשר עזבתי אותו הוא היה מאוד מאוד עליז", טוען שון.
ואולם, בימים הבאים החל אפשטיין להיראות יותר ויותר מותש ופרוע, ומדי פעם ישן על רצפת התא. במקביל, דרישותיו של אפשטיין לעוד ועוד פגישות עם פרקליטיו, הביאו את צוות הסוהרים המצומצם ממילא לקצה גבול יכולתו. כל פגישה כזאת חייבה שסוהר ילווה אותו אליה וממנה, וכך גם ביקוריו הארוכים בשירותים.
יומו האחרון של אפשטיין דמה לקודמיו: פגישות ארוכות עם עורכי דינו, החל משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות אחר-הצהריים המאוחרות. כפי שכבר ידוע, הסוהרים שהיו אמורים להשגיח עליו, נרדמו בשעה 3:30 לפנות בוקר (10.8.19), וכאשר התעוררו – הוא כבר לא היה בחיים. שניהם עבדו שעות נוספות רבות. אחד מהם נאלץ לעבוד במשמרת כפולה בת 16 שעות; השני התנדב למשמרת, למרות שלא היה סוהר בהגדרת תפקידו. אפשטיין הוחזק באחד התאים היחידים מהם יכולים העצירים לראות את עמדת הסוהרים, וייתכן שהוא הבחין בכך שהם ישנים – וניצל את ההזדמנות.
