שתי חברות קונגס אנטי-ישראליות, אנטי-יהודיות ואנטי-ציוניות החליטו לסוע ארצה לביקור למידה. בין הביקור לבין "למידה" אין ולא כלום, שכן דעתן עוצבה זה מכבר, ואין הן מוכנות לשנותה. דומה הדבר לאותה סטודנטית שהגיעה ארצה ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. הסטודנטית הייתה פעילה במאבק נגד מדינת ישראל, ראש תא בקמפוס שבו למדה, אך פתאום היא שינתה את עורה והחליטה שהמקום הטוב ביותר להמשיך את לימודיה הוא דוקא - כן, דוקא - באל קודסאשר בפלשתין הכבושה.
הכל תוכנן, תואם ואורגן מראש. הסטודנטית ידעה שכניסתה תאסר, אך היא סרבה לעלות על טיסה חזרה, ובדרך פלא נמצא עורך דין שחיכה לרגע זה לייצגה יחד עם ים עתונאים שציפו בכליון עיניים למאבק היתר כניסה או איסורה. לאחר שבועיים של המתנה, בהם התקשורת עסקהבה ללא הרף, ארגונים (הנתמכים ע"י
הקרן החדשה לישראל) משכו בחוטים והבעירו את הקרקע ומדינת ישראל נטתה ימינה ושמאלה, חזור והלוך, התערב בית המשפט העליון וקבע: יש לאפשר את כניסתה!ץ
ברוכה הבאה, הסטודנטית הנלהבת, לאוניברסיטה העברית בירושלים, בירת ישראל. שם כבר נערכו קבלות פנים בעד והפגנות נגד (אם תרצו וגופים אחרים), אך העיקר היה התיצבות פרופסורים, ממחלקות שונות בפקולטות שונות, לצידה.
אותם פרופסורים חרדים היו לחופש הדיבור וחופש הפרט כמו גם החופש האקדמי, אך מה יעשו הם, עת "עמיתיהם" ברחבי העולם יתחילו להחרים אותם, להמנע משתופי פעולה, מתקצוב ומהזמנה לכנסים? האם גם אז כל אותן הזכויות תהיינה קיימות? אולי יהיה להם אז זמן מיותר, וישבו וילמדו מה הביאם הלום, מדוע היו צריכים למנוע מסטודנטית פעילה בתנועת-החרם-והשנאה להתקבל ללימודים מתקדמים אצלם באוניברסיטה?
יוהרה של סגל אקדמי באוניברסיטה שחושבת שמצבה כה איתן, שדבר כה פעוט לא יוכל להזיק לה, למעשה שלא יבולע לה כל רק אפילו מרעידת אדמה מסיבית או צונמי אדיר. אם גם הסגל האקדמי של האוניברסיטה העברית בירושלים וגם חברי בית המשפט העליון החליטו שיש לשתף פעולה ואסור למנוע מאותה סטודנטית כניסה ארצה, נזכר בדו"ח של שופט יהודי בשם גולסדטון לפני קצת יותר מעשור.
מדינת ישראל החליטה שלא לשתף פעולה עם כבוד השופט. "אנחנו חוקרים בעצמנו כל תלונה ותלונה המוגשת נגד חיילי צה"ל ומפקדיו" ושתוף פעולה עם מישהו המגיע עם דעה ברורה מה תהיה התוצאה של "מחקרו" אינו יעיל או כדאי. הדו"ח, כצפוי, היה נגדנו, וכשכבוד השופט היהודי ניסה לשנותו, שנתיים אחרי שראה אור, הסתבר שנזק בלתי הפיך כבר נגרם.
האם הייתה ההחלטה "להחרים" את כבוד השופט נכונה? הבעיתיות הייתה כפולה: ראשית, ההחלטה נבעה מגישה שגויה ביסודה, שאנחנו חזקים, כל-יכולים, וביכולתנו להתעלם מהעולם כמו גם לצאת עם ידנו על העליונה. חוסר הבנת הקורה בשטח היה משווע. כך לדוגמה, בוועדת כנסת שהתכנסה לדון במצב בחו"ל (בכשלי ההסברה, התחזקות האנטישמיות והאנטי-ישראליות), לא היה נציג אחד מכל המוזמנים מחו"ל. תאוריה לחוד ומציאות לחוד. (שנים אחר כך יגיע יו"ר הוועדה לאו"ם בתור שגריר ישראל, אך את מחוגי שעון העבר אי-אפשר להחזיר).
שנית, מרבית המקורות של השופט היהודי היו גופים ישראלים כמו גם ישראלים-יהודים מהארץ. כשהמידע המטעה והמפליל מגיע מתוך הגוף-ישראל פנימה, קשה מאוד להתמודד עם המציאות השקרית שנטוותה בפני העולם.
נחבר עתה את ארועי העבר עם ההווה. במקרה של חברות הקונגרס, מטרתן הייתה להתנגח בישות הציונית-אמפריאליסטית-קולוניאליסטית והכיבוש הישראלי. הדבר מקביל בדיוק לאותה סטודנטית שהגיעה בכדי ליצור פרובוקציה.
כמו בעבר, כך עתה, ישראלים ויהודים-אמריקנים רבים התייצבו לצד חברות הקונגרס בהשתלחות חסרת רסן נגד מדינת ישראל. אפילו השדולה בעד ישראל בוושינגטון הבירה יצאה נגד המהלך, אך פעולה זו אינה יוצאת דופן. מהלך העשור האחרון, בניגוד לעיקרון קיומה מבראשית, השדולה יצאה פעם אחר פעם בהצהרות נגד ראש הממשלה. בימים אלו השדולה, המנסה להשאר אהודה הן ע"י הרפובליקנים והן ע"י הדמוקרטים, מנסה לתמרן בכדי לשמר את בסיס התומכים שלה. (אולי כדאי שהשדולה תקשיב לקול של ג׳יי סטריט שמזה שנים טוען שהיא לא מייצגת את הקול היהודי האמריקני, ותאפשר לכל היהודים הליברלים העובדים לילות כימים נגד מדינת ישראל להצטרף לג׳יי סטריט, המקום התואם יותר את מאוויהם.)
אך הכשל הגדול מכולם הוא התנהלות מדינת ישראל. בתחילה יצאה הצהרה ש"מפני הכבוד לקונגרס ארה"ב, ישראל תאפשר את כניסתן." לאחר כמה שבועות והתייעצויות מאוד מתוקשרות בדרג הבכיר ביותר, נאסרה הכניסה, אך הושארה הדלת פתוחה "אם תבקש חברת הקונגרס מסיבות הומנוטריותלהכנס, נאשר זאת." התשובה לפיכך הייתה מיידית "כן", אך כמו שחקן שח המסתכל כמה צעדים קדימה, מיד נסוגה חברת הקונגרס חזרה בכדי להכריז "שח-מט:" "לא אבוא אם אלו התנאים, בשל התעקשות מדינת הכיבוש והערמת קשיים בלתי אפשריים."
ראו איך שתי חברות קונגרס (שאחת נבחרה ע"י 16,000 אנשים) מצליחות לסובב את המפלגה הדמוקרטית כולה לעשות כרצונן וגורמות למפולת אדירה במדינה ישראל שפשוט לא יודעת איך להתנהל מולן!.
מדינת ישראל התקפלה פעם נוספת, והפעם היה זה שר החוץ שהודיע שהשגריר (המקורב ביותר לראש הממשלה) טעה וחרג מסמכותו כשהכריז בראשונה שתתאפשר הכניסה. למה דומה הדבר? אפילו ילדים יצירתיים יותר בתרוצים בהם הם משתמשים. אך במדינת-חלם-של-היהודים, צריך ראשהממשלה להצטדק, כפי שהוא עשה טרם יציאתו לחו"ל. דברים חלולים מתוכן, שכן האם אכן אנחנו "מכבדים את עצמנו?!?"
האם מדינת ישראל, הסטרט-אפ ניישון, לא מסוגלת להחליט בעצמה ולכבד את החלטה מהתחלה עד הסוף? האם אנשים כה הססניים וחסרי מעוף נמצאים בהנהגת המדינה? האם אנחנו באמת לא יודעים לספור אחת ועוד אחת שווה שתיים, ואחרי שתיים, המספר הבא הוא שלוש ואחריו ארבעוחמש ושש? אם אין אנו מסוגלים לבחון את המצב ואת עץ האפשרויות עליו אנחנו ניצבים, אולי כדאי שנפנה את המקום? עד לאן הדרדרנו? אנחנו נזקקים לנשיא האמריקני שיצייץ לנו את שכל בר דעת היה עושה: "הקם להורגך, אל תתן לו להכנס בהזמנה רשמית, קבלת פנים מרשימה ושטיח אדום!".
כל זמן שבמדינת ישראל לא יהיה פיקוד חו"ל (האחראי על עיצוב דעת הקהל הבינלאומית ומלחמה בחזית הקדמית של ההסברה), שישראלים ויהודים יעזרו באופן פעיל לאויבינו הקמים עלינו לפגוע בנו במטרה להשמידנו ושנסבול מחוסר עמוד שדרה שמקורו בדיעה שאנחנו יודעים הכליותר טוב מכולם וידינו על העליונה (דבר המצביע על חוסר הבנה בסיסית של מה שקורה בעולם ביחס אלינו), הרי שנמשיך להפסיד במשחקי עיצוב-דעת-הקהל.
דבר זה קרה במשט המוי-מרמרה, בהגעת הפעילים בטיסות לנמל התעופה בן-גוריון, בהגעת פעילת החרם ללימודים בארץ, בטיוליהם של חברי הכנסת הערבים ברחבי העולם כשהם משמיצים את המדינה בה הם חברים בגוף המחוקק ועתה עם חברות הקונגרס האמריקניות. המצב רק ימשיך ויחריף, והקלה תלויה אך ורק בנו.
