|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
נס, הסעודה האחרונה
|
|
|
אלי שמיר / עדי נס - הילכו שניהם יחדיו
|
|
הבחירה בשני אמנים כל כך שונים בגיל, במוצא, בבית הגידול, במדיום האמנותי, אומרת דרשני. אך הם חוברו יחד ולמרבה הפלא - רב המשותף ביניהם
|
|
|
דואן הנסון (ארה"ב, 1969): קונה בסופרמרקט
|
|
|
|
|
אלי שמיר, המבוגר ביניהם (1953), יליד כפר יהושע בעמק יזרעאל, בן לאבות המייסדים החלוצים, מצייר בשמן על קנבס. עדי נס, יליד קריית גת ( 1966) הוא צלם ישראלי בן הפריפריה המביים את צילומיו בקפידה.
עד כאן ההבדלים ביניהם, מכאן המשותף.
"שני האמנים מתייחסים ביצירתם למיתולוגיות שונות: המיתולוגיות היוונית והכנענית, סיפורי המקרא, הברית החדשה, ההיסטוריה היהודית והאתוס הציוני. המיתוסים השונים מרובדים במעין חפירה ארכיאולוגית-חזותית של מרחבי הארץ ושל מצבנו התרבותי, הלאומי והפוליטי, החברתי והכלכלי. יצירתם עוסקת בנושאים משותפים: זהות אישית מול זהות לאומית.." אומרת האוצרת, נורית טל-טנא.
אלי שמיר, בן הכפר, יליד העמק, עוסק במיתוסים החלוציים. הוא מצייר את עצמו ואת אביו (בדיעבד) באמצע השדה, וגם עדי נס מצלם מפגש כזה של אב ובנו. שניהם מעלים בציור ובצילום חבורת זמר של העמק.
שניהם עוסקים במיתוסים תנכיים איקוניים, אבל כאן התפיסה ביניהם שונה. שמיר מצייר את עקדת יצחק במסורת הפיגורטיבית, בתוספת שרה, שלש דמויות עירומות, ויצחק נושא זרדים על ראשו. עדי נס מפרש את האירוע בצורה אירונית, חידתית: אברהם הוא הומלס הנושא את יצחק בעגלת קניות מהסופרמרקט, מלאה בשקיות ניילון. רמז וביקורת למכת הקניות והצרכנות הזולה בימינו? יש כאן ריפרור לפסל הידוע של דואן הנסון (ארה"ב, 1969) 'אישה עם עגלת סופרמרקט'.
עבודה ידועה מאוד של עדי נס היא רפליקה לסעודה האחרונה של לאונרדו דה וינצ'י (שארכה מ-1494 עד 1499). אצל אלי שמיר יש התייחסות צינית לכך על-ידי ציור אמו הזקנה ושתי חברותיה יושבות לשולחן בבית אבות. אצל נס זה יותר מורכב. כדאי להשוות את צילום החיילים של עדי נס לציור הידוע של דה וינצ'י.
יש בשתי העבודות אותה חלוקה לקבוצות של שלושה, אך בניגוד למקור בו כל העיניים מופנות לישו - הדמות המרכזית, אצל נס החילים משוחחים ביניהם בקבוצותיהם ולא פונים אל הדמות המרכזית, הבוהה בחלל ורחוקה מלהיות דמות מנהיג.
הפרספקטיבה אצל דה וינצ'י, ע"פ מסורת התקופה, פתוחה ורחבה בקירות החדר בצדדים והולכת ומתמרכזת בישו. היא נותנת אשליה של מרחק ועומק. ישנם גם שלושה חללים -חלונות- פתוחים אל הנוף. השולחן מכוסה במפה, הכלים עשירים. אצל עדי נס התמונה שטוחה, קיימים אותם שלושה פתחי חלונות לנוף. השולחן עשוי מקרש ישר עומד על כלונסאות, כלים מפלסטיק או מתכת, הכל פשוט וראשוני, צבאי.
הציור של דה וינצ'י דרמטי- ברגע זה ישו חושף את יהודה איש קריות שלכאורה בגד בו והסגיר אותו לרומאים. רגע היסטורי ומכונן בתרבות הנוצרית. אמנם, בפרשנויות אחרות (ביניהם בסרט של מרטין סקורסיזה) יהודה דווקא הציל את ישו, אבל הקונוטציה השלילית שולטת במסורת הנוצרית.
גם בצילום של נס יש תנועה. החילים משוחחים, מעשנים, לכאורה לא מודאגים. חיילים לפני יציאה לפעולה, לא חוששים מהרגע המכריע לפני יציאה לקרב?
אגב, צילום זה נמכר בסות'ביס ברבע מיליון דולר ושבר שיא במכירות של צילום ישראלי.
כדאי לציין גם את הצילום הנפלא של אנג'ליקה שר, שהוא רפליקה לצילום של נס, אלא שכאן אלה חיילות במדים אוכלות אבטיח, וגם הוא זכה לביקורות ממוסדות נוצריים הרואים בכך פגיעה במסורת...
ועוד בנושא התנכי: שמיר מצייר את יצחק העיוור באוהל, מחכה לעשו, לפניו מונחות קערות אוכל. ציור די מדכא, מונוכרומי, אדום. רמז לעשו העוסק בצייד (דם)?
נס מצלם את עשו ויעקב בתנועה, משני צידיו של יצחק, בפונדק ישן, כל אחד מנסה לשכנע את האב באהבתו לו? מבנה הצילום מזכיר את 'הסעודה באמאוס' של קראווג'יו (1606).
נס מושפע גם מאמנים מודרניים כמו פיקסו. צילום הנער עם הסוס של נס דומה להפליא לציור הנער המוביל את הסוס של פיקסו (1906). אלא שכאן זהו נער ישראלי בפרדס, בין עצי תפוז. רמז לעדי נס עצמו כנער מהפריפריה שמחפש את זהותו?
בסדרת 'הנערים' של נס יש צילומים נפלאים של דמויות ישראליות. בסדרת העמק של שמיר יש ציורים מכוננים של החלוצים ושל עצמו במרכז החוויה הזו, אם בדיוקן עצמו באמצע השדות או בציור 'שירת העמק'. (התערוכה עד נובמבר 2019).
למבקרים במוזאון א"י יש בונוס בצורת תערוכה אינטראקטיבית לכל המשפחה: חיות קיץ, מיצבים מעץ ומתכת וסדנת אמנות ליצירת חיות, במתחם מיוחד. מומלץ. (עד 31.8.2019)
|
|
עדי נס, עקדת יצחק
|
|
|
|
|
שמיר דיוקן עצמי בנוף [צילום: אבי חי]
|
|
|
|
|
נס, נער וסוס
|
|
|
|
|
מקהלה, שמיר
|
|
|
|
|
אנג'ליקה שר, אוכלות האבטיח
|
|
|
|
|
לאונרדו דה וינצ'י, הסעודה האחרונה
|
|
|
|
| תאריך:
|
22/08/2019
|
|
|
עודכן:
|
01/09/2019
|
|
מרגלית מולנר גויטיין
|
|
אלי שמיר / עדי נס - הילכו שניהם יחדיו
|
|
עם כל הכבוד הראוי שיש לרכוש לדנמרק - זוכרים את ההצלה הקרובה לניסית של יהודי הארץ החל באוקטובר 1943, את המלך קריסטיאן שאמנם לא ענד את הטלאי הצהוב כפי שמאמינים בכך בצדק, אבל נשא על כתפיו הגדלות והאמיצות את גורל יהודי ארצו ואלפי הפליטים היהודים שהיגרו כדי להינצל שם - מעטים בעולם הגדול יודעים מי היא Mette Frederiksen, אישה אמיצת לב, המכהנת מזה כחודשיים כראש ממשלתה של המדינה הסקנדינבית הקטנה הזאת. לא עוד.
|
|
|
|
|
אני מצר על כך, שאדם רב זכויות כמו דוד בן-גוריון עלה על שרטון של משיחיות משכרת בשארם א-שיח' בשישה בנובמבר 1956, כשהכריז על ממלכת ישראל השלישית.
|
|
|
|
|
לקראת פרסום החלק המדיני של "עסקת המאה" של הנשיא טראמפ מחריף המאבק בין ישראל לירדן ולרש"פ על השליטה בהר-הבית, על הרקע הזה יש לראות את ההסלמה שהייתה בשטח ההר ביום תשעה באב ולפני כן על-רקע פתיחת מתחם שער הרחמים על-ידי מועצת הווקף המוסלמי בניגוד לצו בית המשפט הישראלי אשר סגר את המתחם במשך 16 השנים האחרונות.
|
|
|
|
|
השבוע נתקלתי במרשתת במודעת פרסומת מועם הרבנות הראשית, הקוראת לנו לדאוג לכך שתהיה כשרות מטעמה, כמובן על כלל המזונות שאנו צורכים. הרבנות הראשית התחילה לשווק את עצמה, כמו כל בעל עסק והפעם באמצעות המרשתת, כאשר במודעה שפורסמה מטעמה נכתב, כי: "כשרות הרבנות מתחילה הרבה לפני שהיא מגיעה אליכם לצלחת". ואם לא די בכך, הרי ממשיכה מודעת הפרסומת הזו, מטעם הרבנות הראשית ו'מודיעה' לכל, כי: "מאחורי כל תעודת כשרות של הרבנות, עומד מערך הכשרות הממלכתי המעניק ליווי הדוק לאורך כל שרשרת ייצור המזון והכנתו 'מהשדה ועד הצלחת' ".
|
|
|
|
|
לפני כמאתיים שנה הסתובב נפוליאון בונפרטה בפריז - בירת צרפת, במסגרת סיורו הקבוע והמוסווה לאזרח פשוט כדי ללמוד מפעם לפעם את הלכי הרוח של בני מדינתו. הפעם היה זה ביום תשעה באב, והביקור סבב ברובע היהודי של פריז. נפוליאון לא ידע על היום המיוחד לעם היהודי כשיצא באותו יום לבדוק את חייהם של היהודים מקרוב, כדי באמת לתהות על קנקנם המיוחד והנסתר. כאשר התקרב הקיסר הצרפתי לבית הכנסת הגדול בפריז הוא הופתע לגלות כי את פניו מקדמים מאות יהודים בבכי, בקינות בשפה לא ידועה לו ובשכיבה על הרצפה כאות אבל. בתחילה הוא חשש כי הללו גילו את תרמיתו וכי הם פוחדים שהתחפש לאדם פשוט כדי אח"כ לתבעם לדין על עוד איזה מזימה אנטישמית שיטפול עליהם. אבל עוזריו עדכנוהו כי הללו בכלל אינם יודעים מיהו. מששאל את סובביו הקרובים על האבל הם ענו לא כי היהודים מתאבלים - כמדי שנה באותו תאריך על-פי שנתם, על חורבן בית מקדשם בארץ הקודש, היא ארץ ישראל. נפוליאון התעניין לפני כמה שנים היה אותו חורבן, ומשנענה כי מדובר בקרוב לאלפיים שנה הוא נדהם. או - אז הוא הבטיח שאם יכבוש את ארץ ישראל מהמוסלמים הרי שהוא יבנה עבור העם המסור הזה - שלא שכח את הגלייתו ואת חורבן מקדשו, מחדש את בית המקדש בירושלים. ההמשך היה מהיר. נפוליאון לא רק שהבטיח את המקדש החדש אלא גם הפשיל את שרווליו להקמה מחדש של הסנהדרין היהודית. העולם היהודי - שהיה אז תחת שיעבוד מלכויות אירופיות קשות כמו רוסיה הצארית, האימפריה האוסט - הונגרית, בריטניה שעדיין לא פתחה את שעריה מחדש בפני היהודים שגירשה מאות שנים קודם, איטליה שנסיכויותיה רדו ביהודים, ושאר ממלכות אירופה, אותו עולם יהודי חש כי הגאולה קרבה וכי נפוליאון הוא בעצם כורש השני. יהודי פולין - כבר אז הקיבוץ היהודי הגדול באירופה, יצאו מגדרם לנוכח המחווה של הקיסר הצרפתי.
|
|
|
|
|
