יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט
יוחנן מלצר, החליט אתמול, שבבחירות הקרובות לא יוצבו מצלמות בקלפיות. מלצר קבע, כי הצבת המצלמות עלולה לפגוע בחשאיות הבחירות, עקרון יסוד בתהליך הבחירות. מלצר אימץ את עמדת היועץ המשפטי לממשלה,
אביחי מנדלבליט, וקבע כי הצבת מצלמות, אם בכלל, צריכה להיעשות בחקיקה ראשית, שתיעשה בצורה מסודרת ולאחר בדיקה יסודית של כל ההיבטים הכרוכים בהצבת מצלמות.
הנימוק של הארגונים שתמכו בהצבת המצלמות, הליכוד ומפלגות הימין, הוא מניעת זיופים כמו בבחירות הקודמות, אז נחשפו כמה מאות מקרים של זיופים, בין היתר במגזר הערבי, וחלקם אף נחקר בימים אלו על-ידי המשטרה.
ועדת הבחירות קיימה שורה של דיוני עומק בנושא, כאשר כל אחת מן המפלגות שרצות לבחירות הביאה את הנימוקים שלה בעד ונגד. הסיעות שמתנגדות להצבת המצלמות הגישו חוות דעת די דומות, שקובעות, בין היתר, כי הצבת מצלמות צריכה להיעשות בחקיקה ראשית מסודרת ולא אד הוק. אחרים אמרו, כי מצלמות עלולות לגרום לקבוצות שונות להדיר את רגליהם מהקלפיות. טיעונים נוספים שהוגשו לוועדה היו חשש, שהמידע שנאגר במצלמות יפר את עקרון הפרטיות וידלוף לכל מיני גורמים שאינם מורשים לקבל מידע על מצביעים או הצבעות.
צריך להדגיש, כמובן, שכל הרשימות וכל המשתתפים בדיון, כולל המתנגדים, מסכימים כי יש לעשות הכל כדי למנוע זיופים בבחירות, ויש להפיק לקחים ממה שקרה בבחירות האחרונות. אלו המתנגדים להצבת מצלמות מתבססים על הנחת יסוד, שמי שאחראי על טוהר המידות בקלפי הם חברי ועדת הקלפי עצמם, ומתוקף תפקידם הם צריכים להיות אנשים בעלי רמת אמינות גבוהה ביותר. הצבת מצלמות, בעיקר בשלב של ספירת הקולות ולא מאחורי הפרגוד משולה, כמובן, לחיפוש אחר השומר שישמור על השומרים.
וכל זה מחזיר אותנו לדיון האינסופי בשאלה מדוע בישראל של המאה ה-21 עדיין סופרים קולות ידנית, מדוע שיטות ההצבעה הן על גבי פתקים, שהם אבי אבות המקור והמניע לזיופים? למעשה, חלק מתהליך הבחירות בישראל כבר ממוחשב, בעיקר שלב הזנת המידע והנתונים לוועדת הבחירות המרכזית. אבל גם תהליך זה אינו מתאים לאומת החדשנות, משום שהוא נעשה על-ידי הקלדה של אלפי פריטים ונתונים, שבאופן טבעי גורמים לטעויות. הצבת מערכות מחשב פשוטות וידידותיות, שיחליפו את הפתקים, תצמצם מראש אחוז ניכר של טעויות וגם זיופים, שלעולם לא ייעלמו. הפיקוח על כך אינו בידי רובוטים אלא על-ידי בני אדם, בדיוק כפי שהוא צריך להיות בוועדות הקלפי בכל מקום.
ישראל לא תהיה המדינה הראשונה שתנהיג אי-פעם בחירות ממוחשבות. ארה"ב, בריטניה, אסטוניה, קנדה, הודו, שוויץ ונורווגיה הן רק חלק מן מהמדינות שמפעילות תהליכי בחירות אלקטרוניות, והן מתמודדות עם כל החסמים של אבטחת מידע וסייבר, שמשמשים תירוצים אוטומטיים לפוליטיקאים שלא מסוגלים לחשוב מחוץ לקופסה ולגלות פעם אחת מנהיגות מינימלית.
אומת הסייבר, שהצלחותיה ידועות בכל מקום בעולם, הן ברמה האזרחית והן ברמה הצבאית ביטחונית, יודעת לאבטח תהליך הצבעה של בחירות ממוחשבות, יודעת לשים את ההגנות הנכונות מפני פריצות וגניבות וכל רעיון הזוי שעולה בראשם של האקרים בשליחותם של גורמים עוינים, שלא חסרים כאלו באזורנו.
התעשיה בארץ יודעת לספק את הכלים ויש די מומחים וחברות, שישמחו להירתם לכך. אחד מהם,
זאב שטח, מנכ"ל חברת
קומסיין, הוא אחד מאלו שמטיפים לעבור לשיטה זו כבר שנים רבות, וכל מי שמכיר אותו יודע שהוא מבין דבר אחד או שניים באבטחת מידע. בראיונות לפורטל זה אמר לא פעם שטח את הדברים הבאים: "בעידן הדיגיטלי ניתן, לכל הפחות, לזהות את 1,200 סופרי הקולות ונציגי המפלגות באמצעות כרטיס דיגיטלי חכם ובאמצעות סורקים ממוחשבים, לשלוח ולקבל את תוצאות הספירה שלהם עם חתימה אלקטרונית והצפנה דו-כיוונית בין הקלפי לוועדת הבחירות המרכזית". לדבריו, "הטכנולוגיה והחדשנות יאפשרו לוועדת הבחירות המרכזית להגיד שלום ולא להתראות לנעיצת פתקי ההצבעה על מסמרים ולספירה תלוית אדם כבר בבחירות הקרובות".
שורה תחתונה: טוב עשה יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, שהדף את הניסיונות הלא תמימים של גורמים פוליטיים להציב מצלמות בקלפי ללא כל חקיקה ובדיקה מעמיקה. עמדתו של היו"ר מתכתבת עם הנימוקים של אנשי מקצוע, שטוענים שאת הזיופים צריך לעצור קודם כל אצל אלו שיש להם מוטיבציה לזייף, בעיקר חברי ועדת קלפי. שום מצלמה, תהיה המתוחכמת ביותר, לא תוכל לעצור מזימה של כמה חברי ועדה להטות את התוצאות בקלפי זו או אחרת.
אמון הוא המטבע החשוב ביותר בתהליך הדמוקרטי, ואם המדינה אינה מסוגלת לתת לאזרחיה תחושה שהיא עושה הכל לשמור על טוהר הבחירות ועל חשאיות הבחירות, סופה שתגיע ליום הבחירות עם אחוז גדול יותר של אנשים שיחליטו להישאר בבית.
יש רק לקוות, שבממשלה ובכנסת הבאה יימצאו האמיצים שיסכימו להצעיד את ישראל אל הקידמה ויזרקו לפח את כל המעטפות עם הפתקים ויציבו מחשבים במקום מצלמות, או ליד המצלמות, אבל לא במקום.
