|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הרצל ובן-גוריון הן שתי תופעות שונות על ציר ההיסטוריה שלנו, עם תוצאות שונות: הרצל, יצר תנועה לאומית אידיאולוגית, שהניעה את המחשבה הלאומית; בן-גוריון שינה בפועל את כיוון התפתחות ליבת המציאות הלאומית. לכתבתי מציע להשלים עתה את עבודתו של בן-גוריון בשלושה תחומים: גבולות מדיניים, גבולות ביטחון והסדרת יחסי הפנים בין רשויות הממשל
|
|
בן-גוריון. היצירה טרם הושלמה [צילום: פריץ כהן, לע"מ]
|
|
|
|
|
|
|
הערתו של באום (מס' 1) לכתבתי הנ"ל, מצדיקה הרחבת הדיון המקורי במספר נקודות משלימות. אינני משוכנע שאני יורד לסוף דעתו של המעיר בשימוש במונח "מומנטום". להבנתי מדובר בסיכוי נמוך להיווצרות יש מאין. כלומר, לחולל שינויים מפליגים בתהליכים היסטוריים, ללא קיומם של מאורעות או התפתחויות התורמים או מניעים את המגמה הכללית של השינויים. אינני מסכים עם השקפה זו בניסוח בו הוצגה בדבריו.
"גיבוי" של התפתחות היסטורית לווריאנט כזה או אחר שלה, איננו מומנטום. הוא המהלך הטבעי של ההיסטוריה, שהיא לעולם איננה סטטית וכל וריאנט בה קשור ומושפע מאלה שקדמו לו. קיימת, כמובן, שאלת העיתוי: "בשלות" המציאות - צורך והזדמנות אמיתית - להוצאתה לפועל של תוכנית קונקרטית. "בשלות המציאות" היא הגדרה שמשמעותה מידת החשיפה של זרעי השינוי המבוקש במציאות הקיימת, לעייני משקיף הבוחן את הסיכוי להצליח במיזם.
כמו בכל כלל, יש גם לאמור לעיל יוצאים מן הכלל. במקרה דנן: אי-הוודאות כה גדולה, שהמרכיב העיקרי בהחלטה הופך להיות מוטה אינטואיציה, במקום תוצאה מובהקת של חשיבה רציונאלית סיסטמטית. כאשר מתרחש תהליך היסטורי בנסיבות מצב מעין זה, מדובר בדרך כלל על "גורל", "הימור", "מזל" או "חזון".
הכתבה המקורית אינה מציעה לחקות את בן-גוריון בגודל המעשה ובסיכון שנטל בהחלטתו על הכרזת המדינה; ההיסטוריה אינה "סובלנית" לנטילת הימורים תכופים בסדר גודל בן-גוריוני. המאמר מציע להשלים את עבודתו של בן-גוריון בשלושה תחומים מרכזיים: גבולות מדיניים, גבולות ביטחון והסדרת יחסי הפנים בין רשויות הממשל, כגיבוש והשלמה של עיצוב המהלך לביסוס עצמאות לאומית יהודית בארץ-ישראל.
מהלכים אלה היו אמורים להיות חלק ממפעלו הגדול של בן-גוריון, ומשלא עלה בידו להשלימם, בין היתר בגלל קוצר הראות של שותפיו הפוליטיים במפא"י (וכל ממשיכיהם עד עצם היום הזה), עלינו לנצל את שעת הכושר האזורית (האביב הערבי המפרק את מדינות הפיקציה של הסכמי סייקס-פיקו) והבינלאומית (ממשל טראמפ בארה"ב והמערכת הבינלאומית המתגבשת מחדש) בכדי להשלימם. (אפשר לראות בכך את "המומנטום" ד'היום).
היריבות הראשית בפניה עומדת ותעמוד ישראל בעתיד, איננה של המדינות הערביות השכנות, שנוצרו בעקבות התפרקות האימפריה העותומנית, אלא אלה שתיווצרנה בעתיד בצפון ובמזרח ותחסינה בצילן של מדינות שמזה זמן רב פועלות ומתנהגות כמעצמות אזוריות - אירן, טורקיה ומצרים.
בעניין העיתוי שעליו מצביע באום, מבלי להיכנס לשאלה מיהו כיום המנהיג המתאים ביותר לבצע מהלכים "בן-גוריוניים", אני סבור שהעיתוי הנכון הוא העידן הנוכחי, בשנים אלו ולא בעוד כמה עשרות שנים. הניסיון גם מלמד שאת המנהיג המתאים אנו מגלים בעקבות מעשיו ולא להפך. זה שירים את הכפפה יהיה המנהיג המתאים דה-פקטו.
מצב בן-גוריוני עשוי להתרחש אחת למספר דורות או אף פרקי זמן ארוכים יותר. מאפיינו העיקרי הוא איכות השפעתו על ההווה והעתיד, לצד אי-ודאויות בהצלחתו ובמחירה של הצלחה כזו. את הדריכה במקום מאז 1967, אנו מממשים כבר למעלה מ-50 שנה. העובדה שלא פגעה אנושות בישראל עד כה היא בגדר "נס". קצב האירועים העולמי כיום מרמז שלא זה עשוי להיות המצב ב-50 השנים הבאות. אני אישית סבור שאלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו...
לסיכום: הרצל ובן-גוריון הן שתי תופעות שונות על ציר ההיסטוריה עם תוצאות שונות: הרצל, יצר תנועה לאומית אידיאולוגית, שהניעה את המחשבה הלאומית (בחלקה; לא כולם היו ציונים ומגשימים). בן-גוריון שינה בפועל את כיוון התפתחות ליבת המציאות הלאומית. היצירה של הרצל עודנה בתוקף. זו של בן-גוריון טרם הושלמה וטעונה השלמות ושיפורים.
|
| תאריך:
|
01/09/2019
|
|
|
עודכן:
|
01/09/2019
|
|
רפי לאופרט
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
הירונימוס
|
1/09/19 14:55
|
|
|
|
|
|
רפי לאופרט
|
2/09/19 09:23
|
|
|
|
|
|
הירונימוס
|
2/09/19 14:54
|
|
|
|
|
|
רפי לאופרט
|
7/09/19 09:30
|
|
|
|
2
|
|
באום
|
1/09/19 21:41
|
|
|
|
|
|
רפי לאופרט
|
2/09/19 10:13
|
|
|
|
|
|
באום
|
2/09/19 13:54
|
|
|
|
|
|
רפי לאופרט
|
7/09/19 09:23
|
|
הפעולה האחרונה של צה"ל בסוריה, שבה חוסלה חוליית רחפני נפץ אירנית שעמדה לתקוף את ישראל, וההתקפה על מתקן הטילים המדויקים בשכונת א-דאחיה בבירות, יצרו מצב חדש בעימות של ישראל עם אירן ועם חיזבאללה. כל הצדדים ממתינים עכשיו לתגובתו הצבאית של חסן נסראללה, הידוע כאדם העומד בדיברתו, נגד ישראל.
|
|
|
|
|
כשבני גנץ עולה על מוקש תקשורתי מתברר שהוא מתקשה לדבר וגם לחשוב בו זמנית. אלא שאז מרגיעים אותנו שמבחנו של ראש הממשלה איננו בכושר דיבורו כי אם במעשיו ובטיב החלטותיו.
|
|
|
|
|
בשנת 2012 נחקק בישראל חוק שנקרא - חוק שירותי תעופה, הידוע גם בכינויו חוק טיבי, מאחר שאחד מיוזמיו היה ח"כ טיבי. חוק זה מבוסס במרביתו על התקנות האירופיות הקיימות בתחום זה באירופה משנת 2004.
|
|
|
|
|
פרופ' סם רקובר פרסם ספר חדש "מי את, רוזלינד"? רומן בלשי על רצח ונקמה. האם ספרו של פרופסור טוב יותר מספרו של כותב אחר? אם יש לו כשרון - בוודאי. רקובר פרסם עשרה רומנים עד היום, מלבד ספרים מקצועיים בפסיכולוגיה, שהיא תחום עבודתו ("כששואלים אותי, אני אומר שאני לא פסיכולוג של אנשים, אלא של חתולים"...) אבל הוא משתפר בכתיבתו הספרותית ו"מי את רוזלינד" בהחלט מעניין וראוי לקריאה. הסיפור, לכאורה, פשוט: מיכאיל וורושילובסקי, בעל דפוס עשיר ונכה בכסא גלגלים, הזמין לארוחת פרידה את שני בניו, אבנר, שמנהל את הדפוס, ואבשלום, שמצייר ומקבל קיצבה טובה מאביו.
|
|
|
|
|
קיץ 2006, מלחמת לבנון השנייה. ישראל נתפסת לא מוכנה. חיילי צה"ל מגיעים צפונה, והאויב פוגע בכוחות על-ידי אבחון ריכוזי טלפונים ניידים. כוחות צה"ל נכנסים ללבנון ללא ציוד ואספקה מתאימים. יחידות קדמיות נאלצות להסתפק במה שהן מוצאות בשטח (מים ומזון). יש מודיעין, אך הוא כה מסווג, שהמידע בכספות נעולות בעוד חיילי צה"ל נופלים בהסתערות על מוצבים מוגנים היטב - ערים תת-קרקעיות שלמות. העורף חשוף לחלוטין, והטילים עוברים את חיפה ומגיעים להרצליה, כמעט עד פאתי תל אביב.
|
|
|
|
|
