עד עתה אינני מבין איך מוכרז המנצח בקרב ג'ודו. אייפון, וזארי... 39 שניות... דקה... 24 שניות... - וזהו. יש מנצח. ולא סתם מנצח - אלוף עולם, והוא מוקי שגיא שלנו. כשמו כן הוא - ש ג י א ! אז מה זה משנה שרובנו איננו מבינים דבר וחצי דבר בג'ודו, העיקר שיש לנו, סוף-סוף, אלוף עולם מתוצרת בית.
הבשורה הגיעה מטוקיו, שם התקיימה אליפות העולם בענף ספורט זה. מהדורות החדשות נפתחו בידיעה המרעישה, שמוקי גבר בגמר על מתיאס הבלגי. הגדיל לעשות עיתון אחד, שלבד ממדור הספורט שלו, שחגג עם תמונות ופרשנויות, הציף גם בעמודי החדשות את הידיעה המשמחת: העמוד הראשון, השני והשלישי עם תמונות ענק ופוסטר ענקי הנפרש על שני עמודי אמצע. עמוד נוסף תרמה החברה התומכת, כמודעה בתשלום. וכך זה נמשך גם בעיתוני סוף השבוע.
כל ענייני היום הבוערים - בחירות בשער, מתיחות גוברת בגבולות, איומים בשביתת לימודים בבתי הספר - נדחקו הצידה. סוף-סוף יש סיבה לשמחה. מוקי גבר, מסתבר, גם על ליברמן ונתניהו, גם על נסראללה ו
רן ארז. האמת, אי-אפשר היה שלא להתרגש, ולו רק מעצם העובדה שיש לנו אלוף עולם, ואין זה משנה באיזה ענף. אי-אפשר היה שלא להיסחף למראה הדמעה שנזלה מעינו של אלוף הג'ודו כשהיד שלו מורה על דגל ישראל, ולמקרא מה שכתב: "גאה לייצג את מדינת ישראל והעם החזק שלנו"... גאווה לאומית.
אז באמת כל הכבוד לך, מוקי. זכית בצדק הן בזהב והן בכותרות. זה לקח כמה שניות, אבל מאחורי זה היו ימים רבים של השקעה ואימונים. הנחלת לנו רוב נחת, בימים טרופים וחמים אלה, שבהם אין אנו יודעים מה צופן לנו העתיד הקרוב. אבל מסתבר שאינך האלוף היחיד. באחרונה זכו עוד שלושה ישראלים במדליות זהב. אלמלא מודעה שפירסם על כך משרד החינוך - מי היה יודע? וגם לאחר הפרסום - את מי זה עיניין במערכות החדשות?
מסתבר שיש לישראל נבחרות במדעים, שלקחו במהלך השנה חלק באולימפיאדות למתימטיקה, לפיזיקה, לכימיה ולמדעי המחשב. מדעני העתיד הללו הנחילו לנו לא פחות מ-19 מדליות, מהן שלוש זהב: עידו קרשון מאוניברסיטת תל אביב זכה במדליית זהב במתימטיקה, אביב טילינגר ואייל שלמה וולך מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב זכו במדליות זהב בפיזיקה.
נכון, בתחומים אלא אין צורך בעוצמה גופנית, אבל בהחלט יש להפעיל שרירים של אותו אבר בגוף שנקרא - מוח. ונראה שרבים מצעירינו ניחנו בו. הם מפעילים את הראש, מפגינים את כישוריהם המדעייים ומביאים הישגים מדהימים. אגב, גם בג'ודו, כך אני מבין, צריך להפעיל את הראש.
שלא יובן שלא נכון. אין הבדל בין מוקי לעידו בגודל ההישג ובהערכה שאנו מקנים להם. כל אחד מצטיין בתחומו. "יהדות השרירים" הייתה פעם חלומם של אבות הציונות. והנה הוא מתגשם, כשם שהקמת המדינה התגשמה - גם שרירי הגוף, ידיים, רגליים, בטן וכתפיים, וגם כמובן רירי הראש, שבהם התבלטנו עוד בשנות גלותנו הארוכות. גם בספורט, גם במדעים. השאלה היא, מדוע התקשורת מתעלמת מהישגי המוח של הסטודנטים שלנו, לעומת הישגי ספורטאינו?
עם כל הגאווה על המדליסטים שלנו, אין ספק שישראל יכלה לייצר עוד ועוד אלופי עולם, במיוחד בתחום הספורט התחרותי, אילו ההשקעה בהם הייתה יותר גבוהה וממוקדת. אבל תשומת הלב הציבורית צריכה להינתן לא רק לזירת הג'ודו, לבריכת השחייה, למגרשי הכדורגל והכדורסל - אלא גם לתחומי המדעים, הרפואה, ההיי-טק וכיו"ב, ששמים את ישראל על מפת המדינות המובילות בחדשנות, ביצירתיות, בקידמה.
אין הסברה ישראלית טובה מזה מאשר הבולטות של נציגינו, המתחרים בזירות הבינלאומיות, לעומת עשרות מדינות אחרות גדולות ועשירות מאיתנו. דווקא במאבקים שאנו מנהלים נגד שונאינו, שונאי העם היהודי ושונאי מדינת ישראל, לא רק מהסביבה הקרובה לנו, העוטפת אותנו, אלא גם מעבר לים - חשוב שנוכל להבליט את יכולותינו המיוחדות בתחומים שבהם יש לנו יתרון יחסי, או שביכולתנו לייצר את אותו יתרון יחסי שמניב תהילה ומדליות. כך בספורט - בענפים מיוחדים כמו הג'ודו - וכך במדעים.
בהפוך על הפוך, הישגינו עד כה והישגינו לעתיד אכן יכולים לעורר גם קינאה בקרב אומות העולם, ואולי להגביר את העויינות והאנטישמיות, אבל להתעלם מהמעמד המיוחד של מדינת העם היהודי, תרומתה לאנושות כולה - מכך לא יוכלו ידידים כשונאים להתעלם. מי יתן וירבו בישראל מצטיינים ומדליסטים כמו מוקי, עידו, אביב, אייל וחבריהם. בידינו הדבר!
