האם יכבד השמאל ההכרעה בקלפי

הבעיה הגדולה יותר, הקריטית: האם גוש השמאל-מרכז, שעומד כנראה להפסיד בבחירות, יקבל את הכרעת הבוחר. התשובה ידועה מראש: לא. בני גנץ ויאיר לפיד ומשה (בוגי) יעלון וגבי אשכנזי וחבריהם ומקורביהם לא יקבלו את הכרעת הבוחר. במקום לבצע עבודה פרלמנטרית כחברי כנסת ולשרת את הציבור, ולנצל/לחפש הזדמנויות להחליף את השלטון, הם יעדיפו לקדש מלחמה נגד נתניהו. איש מהם לא יפרוש לביתו, באופן מידי. איש מהם לא יסיק מסקנות אישיות. הם ימשיכו, בצוותא-חדא, להתפרנס מ"עבודתם" במערכת הפוליטית ומהסתה נגד הממשלה הנבחרת, ולספר לכולנו כי טובת הציבור עומדת לנגד עיניהם.

ניסיון העבר הלא-רחוק מלמד: מיד לאחר ההכרעה הם יעשו כל שביכולתם כדי לחבל בפעילותה של ממשלה חדשה בראשות בנימין נתניהו, אם אכן תוקם, ולמרר את חייו של נתניהו, באופן אישי. גם במחיר של פגיעה באינטרסים חשובים של המדינה, כולל ביטחוניים ומדיניים. ראינו זאת בעבר, למרבה הצער. וזה מה שיהא גם בעתיד הקרוב.

גנץ-לפיד ושות' יאמרו, להגנתם, כי הם נבחרו על-ידי יותר ממיליון מצביעים ולכן חובתם לשרת ולפעול כאופוזיציה לוחמת. ואנו נזכיר להם, ולכל חבר באופוזיציה, כי חובתם לפעול כאופוזיציה אחראית, לנהוג באופן ענייני והוגן, ולכבד את הצהרותיהם, לפיהן: טובת המדינה קודמת לכל. אומנם נכון, אופוזיציה צריכה לפעול ולבקר באופן תדיר את הממשלה ולשאוף להחליפה. אך אופוזיציה אחראית צריכה להימנע מהפצת דברי שקר, וכן להימנע מכל פעולה ו/או הצהרה העלולים לפגוע בציבור הרחב או באינטרסים של המדינה.

הכרעת הבוחר, ככל שתהא לטובת גוש הימין בראשות נתניהו, תעמיד את התביעה בישראל, ובראשה את היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, בפני דילמה שלא הייתה כמותה. על-פי החוק - ההכרעה בשאלה האם להגיש כתב אישום נגד נתניהו נתונה לאחריותו הבלעדית. כן, מנדלבליט יהיה אנוס להקשיב לרחשי לב הציבור ולפעול בהתאם לאינטרס הציבורי הרחב ביותר ("קוֹל הָמוֹן כְּקוֹל שַׁדַּי") - במיוחד ככל שנתניהו יזכה שוב בראשות הממשלה (מועד ב').

מנדלבליט יצטרך לערוך שימוע בתיקי נתניהו, בנפש חפצה, ולא כדי לצאת ידי חובה. טוב יעשה אם ינתק עצמו מלחצים בלתי תקינים, כולל מצד פרקליט המדינה שי ניצן, וכן מרעשי רקע והשמצות מצד פרקליטים בכירים הסמוכים ללשכתו, המזינים את כלי התקשורת; ובמקביל, ונוכח חוק יסוד הממשלה המחייב פרישת ראש ממשלה רק מכוח פסק דין חלוט הכולל הרשעה שיש עימה קלון, יצטרך מנדלבליט להגן על המשך כהונת נתניהו כראש ממשלה - גם אם יגיש נגדו כתב אישום בגין חלק מכתב החשדות - ככל שתוגשנה עתירות לבית המשפט העליון.

סביר להניח כי בנסיבות אלה, יהא מנדלבליט אנוס לוותר על חלק ניכר מהאישומים המגוחכים הנכללים בכתב החשדות, במיוחד אלה המבוססים על קטעי רכילות. היועמ"ש יצטרך להתחבר מחדש לקרקע המציאות, ולבדוק נכוחה את העובדות. למשל, תיק 4000: האם במבחן התוצאה סייע נתניהו לקבוצת בזק שנשלטה על-ידי שאול אלוביץ. התשובה: לא ולא. דוחותיה הכספיים של קבוצת בזק מעידים כי הרפורמות שנכפו על בזק, כתוצאה ממדינות נתניהו, הובילו את קבוצת בזק כמעט לקריסה כלכלית ואת אלוביץ לסכנה של פשיטת רגל.

ההכרעה שתהא בקלפי תטביע שוב חותם של הפסד לכלי התקשורת. שוב יוכח, קרוב לוודאי, כי כלי התקשורת שפעלו באופן מגמתי וסדרתי במשך תקופה ארוכה נגד נתניהו, ובראשם ידיעות אחרונות, ערוץ 12, ערוץ 13 ועיתון הארץ, לא הצליחו להטות את הכף ולגרום להעברת השלטון במדינה לידי השמאל-מרכז. גם השימוש המניפולטיבי שעשו באהוד ברק ובאביגדור ליברמן לא צלח - שניהם עתידים לצאת מובסים מבחירות אלה; ברק כבר הבין ולכן הציב עצמו במקום ה-10 הלא ריאלי ברשימת המחנה הדמוקרטי; ליברמן ייאלץ להפנים זאת מאוחר יותר.

כלי התקשורת מאבדים מהשפעתם ומכוחם העסקי. סוד גלוי הוא, יותר ויותר אזרחים במדינה מאסו בשרלטנות כלי התקשורת, שפועלים נגד גוש הימין בכלל ונגד חרדים ומתנחלים בפרט. אפילו מתוצאות הסקרים עולה: רוב הציבור לא מאמין לדיווחים של כלי התקשורת; ומי שכן מאמין שנתניהו אכן ביצע עבירות מסוימות - רואה בנתניהו מנהיג ראוי ומועדף, כל עוד לא הורשע בבית המשפט, ולכן, בנסיבות אלה, לא מוכן להעביר את השלטון במדינה לגוש השמאל. חוסר האמון בכלי התקשורת נובע לא רק מטעויות גסות שהם מבצעים - מודה ועוזב ירוחם - אלא מהתנהלותם הקלוקלת, שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק וההלכות הפסוקות. הנה, גיא פלג (ערוץ 12) ואביעד גליקמן (ערוץ 13). שניהם מרבים להביא ציטוטים מתוך חומרי החקירה בתיקי נתניהו. דא-עקא, מדובר בציטוטים המובאים באופן סלקטיבי, ולא במקרה, לחובתו של נתניהו. חלק מהם, כפי שכבר נחשף, הובאו באופן שגוי ו/או תוך כדי סילוף ו/או תוך השמטת קטעים שיש בהם כדי להפריך את הטענות ו/או החשדות נגד נתניהו. פלג וגליקמן, שגוררים אחריהם כלי תקשורת רבים, חוטאים לתפקידם ולחובתם כלפי הציבור וכלפי הנהלת הערוץ ממנו הם מקבלים את משכורתם.

הדיווחים הסלקטיביים שהפיצו פלג וגליקמן כמעט מדי ערב בשבועות האחרונים, אינם עומדים בהוראות חוק איסור לשון הרע ועם ההלכות הפסוקות - המעניקות חסינות לכלי תקשורת ו/או לעיתונאי בתנאי שמסרו "דיווח נכון והוגן" בהליכים משפטיים, קל וחומר לגבי חומרי חקירה שטרם הוגשו לבית המשפט. בהקשר זה, כדאי לעורכי ולעיתונאי ערוץ 12 וערוץ 13 לעיין היטב בפסק הדין שניתן בהליך רע"א 3614/97 - עו"ד דן אבי יצחק נ' חברת החדשות הישראלית. פסק הדין מדבר בעדו. בשורה התחתונה: לא יכולה להיות מחלוקת, כי דיווחים מגמתיים ו/או מעוותים מחלישים את מעמדו של כלי תקשורת, וחושפים כלי תקשורת לסיכונים עסקיים עצומים, כולל גם לתביעות ייצוגיות.

אם אכן ינצח גוש הימין, כפי שמסתמן, ואם אכן ירכיב את הממשלה הבאה, יצטרך נתניהו להתנהל באופן שונה, כדי שיוכל לנהל את ענייני המדינה. בראש וראשונה בכל הקשור להליכים המשפטיים המתנהלים נגדו מכוח החקירות ו/או כתב החשדות; אך גם במנהגו להפריח האשמות גורפות לכל עבר. אין זה ראוי, גם אם מקצתן נכונות.

נתניהו, שקיבל היתר מהיועמ"ש אביחי מנדלבליט לגייס הלוואה מחברו האישי איש העסקים ספסנסר פרטרידג', יצטרך להיערך כיאות להליך השימוע שיחל זמן קצר אחרי הבחירות. נתניהו יצטרך לשלם גם מכיסו, מחשבונו האישי (מעבר להלוואות שיגייס), כדי לגייס לעצמו הגנה מקצועית ועוצמתית. במקביל, הוא יצטרך להגן על עצמו מפני תקשורת עוינת.

טוב יעשה נתניהו אם יתגבר הגנתו התקשורתית באנשי מקצוע המכירים היטב את המלאכה, כולל ביצוע "עבודת רגליים" בקרב עיתונאים ומובילי דעת קהל שאותם צריך לשכנע, ודרכם להשפיע על התביעה בישראל. אחרי הכל, ברי כי לא די באמירות: "לא יהיה כלום, כי לא היה כלום". נתניהו יצטרך לשכנע חלקים נוספים בציבור כי כתב החשדות מופרך בעיקרו, וכי כלי התקשורת מעוולים נגדו בגלל אינטרסים זרים - שאכן קיימים (נתניהו הוא אחד מראשי הממשלה היחידים שלא נענו וכמעט שלא נתנו לגופי תקשורת הטבות ו/או הקלות בלתי לגיטימיות). שאם לא כן, גם אם ירכיב ממשלה מכוח קואליציה בת 64-63 ח"כים, סביר להניח כי הוא יתקשה לעמוד בלחצים ולנהל עוד זמן רב את ענייני המדינה ביעילות ובאחריות.