מיכל רבינוביץ' היא פרח עיתונות. כשצפיתי בה במוצאי השבת האחרונה מראיינת את ראש הממשלה נתניהו, חשבתי שאני צופה במראיינת מתוכנית הנוער של תאגיד השידור הציבורי. רבינוביץ' לא אשמה. מי שחשב שהיא מסוגלת לערוך ראיון עיתונאי מקצועי ונשכני עם ראש הממשלה, ואפשר לה להיות מראיינת, הוא זה שלקה בליקוי מאורות.

מי שצפה בשידורי תאגיד השידור הציבורי במוצאי שבת נחשף לכישוריה המקצועיים של רבינוביץ', ולכן מצופה היה ממנהלי תאגיד השידור הציבורי, להבין שמדובר לא בדבר האמיתי, אלא במגישה שאין לה את זה, וכנראה גם לא יהיה לה.

נתניהו בחר להעניק ראיון לתאגיד השידור הציבורי, לאחר שבערוץ 12 עשתה לו רינה מצליח חיים לא קלים, כמה דקות קודם לכן. בתאגיד זכה נתניהו לראיון חובבני, שכמוהו לא זכור לי הרבה שנים. אני מודה שריחמתי על רבינוביץ', כשנתניהו נשמע לא מתייחס אליה בהערכה או ברצינות. נתניהו ידע בדיוק מה שווה מיכל רבינוביץ'. גם אם הוא לא בזבז את זמנו על צפייה במהדורות שהיא מגישה, עוזריו בוודאי עדכנו אותו שמדובר במראיינת במשקל נוצה.

מנהלי תאגיד השידור הציבורי כבר מבינים, שאם נתניהו מנצח בבחירות הם בצרות לא קטנות. הכתובת מזמן על הקיר, ואין צורך בפרשנות כששר התקשורת החדש התבטא על כך כמעט מפורשות.

זאת אולי הסיבה שרבינוביץ' בחרה לפתוח את הראיון בדברי חנופה, כשפנתה לראש הממשלה ואמרה: "זה ראיון ראשון שלך כאן אצלנו, היינו שמחים עוד יותר אם היית מגיע לאולפן שלנו שעדיין לא ביקרת בו, מאז עלינו לאוויר, אני מניחה שזה עוד יקרה בהזדמנות קרובה". אני מכיר כמה שיטות טובות יותר להזמין את ראש הממשלה להיות אורח תאגיד השידור הציבורי, ולכן לא ברורה לי הסיבה מדוע בחרה רבינוביץ' להזמין את ראש הממשלה לביקור באמצעות המסך, מה גם שלא ברור למה חשוב שנתניהו יגיע לביקור באולפנים, שהרי לא מדובר במדינה טוטליטרית.

נתניהו לא נפל בשבי החנופה. הוא מכיר את תוכניות המגירה שיש לו לגבי תאגיד השידור הציבורי, ובעיקר לגבי שידורי החדשות של התאגיד. לכן הוא הזדרז להשיב: "אם כל מצביעי הליכוד לא יישארו בבית ויבואו להצביע, אז אבוא לאולפן שלך בערבון מוגבל - נדבר על זה". מהפך של ממש בעמדת התאגיד. עד לאחרונה טחנו שידורי החדשות את נתניהו, מבלי לאזן במקרים רבים את השידורים, ועכשיו רבינוביץ' מזמינה אותו לקפוץ לביקור?

אבל מראיינת הצמרת רבינוביץ' לא מסתפקת בכך. בסל דברי החנופה שהיא הביאה לאולפן, יש עוד כמה הפתעות שנזרקות לאוויר, מתוך דאגה יתרה לשלומו של ראש הממשלה. "שלומך 72 שעות לפני הבחירות", מקשה המראיינת המוכשרת ומוסיפה: "חזית בצפון בדרום, חקירות, כל אדם נורמלי היה מתפרק מתקשה", מאבחנת רבינוביץ' בליקוק מרקיע שחקים. נתניהו, שלא מחמיץ שאלות אינטלקטואליות, מזדרז להשיב לה כצפוי שהוא אדם חזק.

אין לי שום ספק שאם התנהלות מקצועית כמו זאת שהפגינה רבינוביץ' בפתיחת הראיון, מובטח לה תפקיד בכיר בתחנת השידור של פוטין, או בזאת של קוריאה הצפונית. מיכל רבינוביץ' לא מראיינת, היא מדקלמת. רבינוביץ' הגיעה לאולפן עם רשימת מכולת, סליחה, עם רשימת שאלות מוכנה, כשאת מרבית השאלות הכינו עבורה. מה שלא נכלל ברשימה הועבר אליה באמצעות אוזנייה שמחוברת לאוזנה והייתה גורם דומיננטי בשידור.

ראש הממשלה הוא אשף תקשורת. להציב מולו באולפן את מיכל רבינוביץ' זה לעשות צחוק מהעבודה ולצחוק מהצופים. מראיין הוא לא תוכי שחוזר על שאלות שהוא מקבל באוזנייה בשידור מהעורך. מראיין הוא מי שיודע לשאול את השאלות הנכונות בזמן הנכון, ולא מאפשר למרואיין להתחמק מהשאלה, לא בדרך של נדנוד טרחני בנוסח "לא ענית לי על השאלה", אלא בדרך מקצועית, כפי שמראיין מקצועי יודע לחלץ תשובות.

אי-אפשר בלי כמה פנינים מהראיון הבלתי נשכח שבמהלכו מטיחה רבינוביץ' בנתניהו בכל הרצינות: "...אנחנו נותנים לך במה. אתה מקבל אצלנו במה אצלנו, ושמחים לארח אותך". לשמוע ולא להאמין. תאגיד השידור הציבורי עושה מחווה לנתניהו, עם שיעור צפייה של ארבעה אחוזים, בעוד שהצפייה בראיון עם נתניהו בשידורי ערוץ 12 הגיעה ל-17.4 אחוזים, ובשידורי ערוץ 13 ל-6.7 אחוזים.

"אפשר לגרור אותך לזירה הביטחונית?", שואלת רבינוביץ' בסחבקיות את ראש הממשלה. הוא משיב בחיוב ומזהיר ממלחמה. רבינוביץ', שלא מקבלת כנראה בזמן שאלה באוזנייה, מוותרת בקלות יחסית על תשובה לשאלה החשובה ביותר בראיון ושואלת "יצאת לשלושה מבצעים", והוא מזדרז לתקן שמדובר בשניים בלבד.

מורי ורבי בעבודת השידור, גדעון לב ארי ז"ל, שהיה המנהל המיתולוגי של קול ישראל, נהג לומר ובצדק, שאפשר ללמוד על רמת האינטליגנציה של המראיין מהשאלות שהוא מפנה למרואיין. באחת הפעמים כשנסענו יחד, בעת שידור המגזין "בחצי היום", ששודר בצהריים באותה תקופה בקול ישראל, הפנה המראיין באולפן שאלה לאחד המרואיינים בשטח לאחר פיגוע, ושאל אותו את שאלת מיליון הדולר הבנלית "מה הרגשתך"? מה יכולה להיות בדיוק הרגשתו של מי שהיה לפני דקות ספורות עד לפיגוע? הוא אמור להיות עצוב? חרד? מתוח? או אולי מאושר. "המראיין אידיוט", סינן לב-ארי, ונתן לי עצה שהוכחה כמדויקת. "תוכל תמיד ללמוד על רמתו האישית של המראיין, מהשאלות שהוא שואל את המרואיין".

אני מודה שהעצה הזאת שימשה אותי יותר מפעם אחת, כשהייתי מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון. נתקלתי במגישים ששאלו מרואיינים שאלות סתמיות או שאלות שקשה היה להעלות על הדעת שמראיין נבון ישאל אותן. באחד המקרים נאלצתי להפסיק את הופעתו של מגיש על המסך, רק משום שניהל ראיון בצורה פוגעת וחובבנית, שלא הותיר בליבי ספק שאין לו את זה.

כשהמראיין לא מקצועי, אין מנוס מראיון רדוד. זה בדיוק מה שקרה בראיון שערכה רבינוביץ'. מומלץ לה לצפות בראיונות שנערכו בשני הערוצים האחרים, אז היא תבין שהיא ממש לא באותה ליגה, היא רחוקה מזה.

אין כמו משפט הסיום המרגש בראיון שאני בטוח ששבר לא רק אותי. זה היה כשרבינוביץ' פנתה לראש הממשלה וחידשה את הזמנתה שיבוא לבקר אותה. "תמיד מוזמן לאולפן הנחמד שלנו במודיעין", חזרה רבינוביץ' על הצעתה, ונתניהו שיודע מה צפוי לאולפן הנחמד אם ייבחר פעם נוספת התעלם מההזמנה.

אני בטוח שתהיו שותפים לדעתי, שלו ראיון כזה נערך עבור חוג תקשורת באחד המתנ"סים, הוא היה נחשב הישג עיתונאי ראוי. אבל כשראיון כזה מתנהל בערוץ ציבורי, זה לא רק מביך - זה עלוב.

לצופי תאגיד השידור הציבורי מגיע יותר. לא יותר, הרבה-הרבה יותר.

אלי ישי חולם לחזור לכנסת. המחשבה הזאת לא נותנת לו מנוח, ולכן ישי לא נח לרגע. אם אתם לא קוראים או שומעים עליו, זה רק משום שאלי ישי מעדיף כמו פוליטיקאי מקצועי לעבוד מתחת לרדאר. הוא יודע ששנוא נפשו, השר אריה דרעי, יעשה הכל כדי למנוע את חזרתו לתפקידים מרכזיים, וישי כמו פוליטיקאי מקצועי לא מסתכן.

בבחירות שהיו לפני יותר ארבע שנים, קיבל ישי כ-120,000 קולות, שהוא מספר קולות לא מבוטל. לולא חסרו לו 20,000 קולות הוא היה נבחר לכנסת. דרושה כאן הבהרה: ישי השיג את הקולות בזכות המצביעים של עוצמה יהודית של איתמר בן גביר וברוך מרזל.

אחרי מות פטרונו של ישי, הרב עובדיה יוסף ז"ל, ניסה ישי להמליך את הרב מאיר מאזוז, ראש ישיבת "כיסא רחמים", כדי שישמש מורה רוחני וישמש תחליף לרב עובדיה, אלא שהרב מאזוז לא הצליח להשיג את התמיכה שלה זכה הרב עובדיה, וישי לא הצליח להשיג את מספר הקולות שציפה שישיג.

ישי הגיע להסדר עם אגודת ישראל ויהדות התורה, לפיו אם תקבל יהדות התורה שמונה מנדטים, הוא יקבל עוזר או יועץ פרלמנטרי, שיטפל בעניינו למרות שלא ייכנס לכנסת. במילים אחרות ההישג של ישי התבטא רק בכך שהוא יזכה ביועץ פרלמנטרי. יהדות התורה זכתה בשמונה מנדטים, אבל לא הספיקה לפרוע את השטר שניתן לישי, כיוון שהכנסת התפזרה בינתיים. ישי הצליח גם לגייס תורם נדיב מחו"ל, אבל זה לא מנע ממנו לצבור חובות כבדים. הוא לא ויתר על שום הזדמנות, ניסה לחבור לבית היהודי ונדחה. הוא ניסה לחזור לש"ס וגילה מהר מאוד שאין לו שום סיכוי.

אבל איש כאלי ישי לא מתייאש. הוא ניסה את כוחו גם אצל נתניהו, אבל כשדרעי חזק בשטח, לא היה לישי שום סיכוי. וגם מראש הממשלה לא הגיעה הישועה.

נכון לעכשיו, לא נראה את ישי גם בכנסת ה-22. למרות כל המאמצים שהוא השקיע.

דוריה למפל מגישת מהדורת החדשות המרכזית של כאן 11 היא הפעם רק כוכבת משנה. הכוכבת המרכזית היא כתבת התאגיד יערה שפירא, שהצליחה להוכיח לצופי התאגיד מה קורה כשכתבת לוקה בפיצול אישיות שלא באשמתה.

תסתכלו טוב על תמונת פתיחת מהדורת החדשות של התאגיד. משני צדיה של המגישה דוריה למפל, תוכלו לראות את תמונותיהם של כתבי התאגיד מצולמים מהשטח.

תסתכלו טוב, כי יש לי תחושה שאצל הכתבת יערה שפירא חל פיצול אישיות. היא מופיעה על המסך למעלה מימין (בחולצה בצבע ירוק), כשהיא משדרת מגבול רצועת עזה, אבל למרבה ההפתעה בדיוק באותו הזמן היא נראית משמאל לתמונה בתחתית המסך, כשהיא מצולמת על-רקע הכניסה למשכן הכנסת בירושלים.

רוצים לנחש היכן הייתה הכתבת החרוצה, על גבול הרצועה או בירושלים? עורך מהדורת החדשות והבמאי ביקשו ליצור רושם בפתיחת המהדורה, שכתבי התאגיד פרושים בכל המוקדים, ופתחו את המהדורה בהצגת מוקדי השידור, במה שמכונה בעגה המקצועית "חלונות". במקרה כזה, מצלמים בעת ובעונה אחת באמצעות כמה מקורות שידור את הכתבים בשטח, שאמורים לדווח בהמשך מהדורת החדשות.

אלא שבגלל חוסר מקצועיות או חוסר תשומת ליבו של הבמאי, הוא "הפריז" (מלשון הקפיא) תמונת סטילס של הכתבת יערה שפירא, ושיבץ אותה ב"חלונות" בנקודת שידור אחת, ובחלון אחר הוא העלה לאוויר את אותה כתבת, במקום שבו היא הייתה ושידרה ממנו בשידור חי. הצופים בבית ראו את יערה שפירא בשני מוקדי שידור, אבל בפועל לא אירע לשפירא שום פיצול אישיות. היא שידרה רק ממקום אחד והייתה רק במקום אחד.

התנהלות חובבנית היא דבר לא ראוי בתחנת טלוויזיה מקצועית. אבל יש מקרים שבהם נעשה שימוש מתוכנן ב"טריק" הזה, בצורה מושכלת ומתוכננת. זה קורה כשבידי במאי המהדורה אין אפשרות טכנית לשבץ את כל מקורות השידור ב"חלונות". אז נעשה שימוש באחת מתמונות הסטילס של אחד הכתבים, מה שלא היה במקרה הזה.

במקרה של שיבוץ תמונת סטילס במקום שידור חי, נוצרת אצל הצופה בבית תחושה שהכתב מצולם בשידור חי בפתיחת המהדורה, בעוד שמדובר רק בתמונת "סטילס" של הכתב והוא ישולב בהמשך המהדורה בשידור חי.

זו אחת הסיבות שכדי ליצור בקרב הצופים תחושה שמדובר בשידור חי, וכדי שהבמאי יידע שמדובר בתמונה חיה מהשטח, ולא בתמונה שקפאה מסיבה טכנית שאינה בשליטתו, נדרשים הכתבים מעת לעת להנהן בראשם.

עוד סיפור קטן שיכול להעיד על מקצועיות תאגיד השידור הציבורי.

אתר "ייצור ידע" באינטרנט, הוא אתר שכדאי לא להחמיץ. לפני שאספר על האתר, נכון יהיה להציג מקרה אמיתי שהוצג באתר שמדבר בעד עצמו.

תושב חיפה נסע במכוניתו בדרך לביתו עם רכבו. שוטרת שנסעה בסמוך אליו בניידת משטרה סימנה לו לעצור. לטענת הנהג, השוטרת אמרה לו שהוא לא הסתכל על הכביש ולא התרכז בנהיגה, כיוון שחיטט באף. השוטרת קנסה את הנהג ב-600 שקלים, בתוספת שש נקודות.

עו"ד פנחס (פיני) פישלר, שמוכר כמי שחושף ברבים ללא מורא את מחדליה של משטרת ישראל, הוא זה שהביא את פרטי הסיפור לידיעת ד"ר פנחס יחזקאלי, העורך הראשי של אתר "יצור ידע". יחזקאלי הוא ניצב משנה בגמלאות של המשטרה ואיש אקדמיה.

הד"ר יחזקאלי ערך לדעתי ניתוח מבריק של המקרה, ופרסם אותו באתר שבבעלותו, תחת הכותרת "המשגה". בחרתי להביא דברים בשם אומרם: "טיפשות לפי הנוהל", או "טיפשות נוהלית", היא תסמונת מוכרת ושכיחה מאוד, בקרב ארגונים ביורוקרטיים הנמצאים בתהליך סטגנציה, הוא תהליך קיפאון מתקדם. ארגונים אלה סובלים ממה שמכונה "שלטון הביורוקרטיה "ו"שלטון הנהלים".

ארגונים הלוקים ב"טיפשות נוהלית" מכונים גם ארגונים מטומטמים. כאלה שהסרבול הביורוקרטי מעוור את עיניהם עד שהם רואים את המציאות דרך הנהלים הפנימיים שלהם.

"טיפשות לפי הנוהל" מתארת מצב שבו פקיד בארגון ביורוקרטי – עתיר נהלים - משמע מטומטם, גורם נזק לארגונו ולציבור, דווקא כיוון שפעל לפי הנהלים. הוא לא הפעיל שיקול דעת, ולא הבחין – אם מתוך הרגל ואם מסיבות של כסת"ח - שהנוהל אינו מתאים לאירוע הספציפי. זו הסיבה ששיעור השגיאות בתהליכי העבודה של הארגונים הללו פותח פער רלוונטיות עם המציאות. לא מוצאים לכך הסברים טבעיים (כשמנסרים עץ נופלים שבבים...). הסיבה הישירה לתסמונת הזאת היא קידוש נהלי עבודה נכונה. להבדיל מציות ומציות עיוור תוך ויתור על השימוש בשיקול הדעת.

לא להאמין עד כמה הניתוח של הד"ר פנחס יחזקאלי נכון. לו הייתה השוטרת מפעילה שיקול דעת, ולא נוהגת רק על-פי הנהלים, היא לא הייתה מזדרזת לרשום דוח תנועה לאזרח על חיטוט באף. בכך היא הייתה חוסכת ממשטרת ישראל את הצורך להסביר את הצעד המגוחך שבו היא נקטה. במקרה כזה המשטרה לא הייתה צריכה להתייצב לימינה של השוטרת, והיה נחסך מהמשטרה הצורך להתעסק בפרסום שרק מגחך אותה.

אני ממליץ שלא להחמיץ את אתר "ייצור ידע" באינטרנט, פרויקט אקדמי גדול ומורחב, שנועד במקור עבור הסטודנטים של ד"ר יחזקאלי, אבל גם אתם תמצאו בו עניין רב.

לכו להצביע! את האמירה הזאת שמענו כמעט מכל פוליטיקאי בימים האחרונים. אלא מה שנשמע מובן מאליו היום, לא היה מובן מאליו בשנותיה הראשונות של המדינה. פנייה לציבור של מועצת גדולי התורה שמצאתי בארכיון המדינה קוראת לאזרחים, בעיקר הדתיים והחרדיים, שלא להשתתף בבחירות בנימוק שמדובר ב"איסורים קודמים של התחברות עם החפשים (כך במקור) חס וחלילה באיזו צורה שהיא".

בכרזה שהופצה באחת ממערכות הבחירות הראשונות נאמר כי "חל איסור חמור על כלל ישראל לקחת חבל (כך במקור) בבחירות כאלה והשומע ישכון בטח ושאנן". כותרת של כרזה אחרת שאנחנו מביאים את צילומה מארכיון המדינה, מזהירה את מי שמתכוון להשתתף בבחירות במילים: "יהודי חוס על נפשך. הנימוק הוא כי "על-ידי זה הנך מתכלל (כך במקור) בכת מורדים שהרימו את דגל הכפירה והמרד בד' ובתוה"ק".

גם היום נמנעים חלק מהפלגים החרדיים להשתתף בבחירות. אלה שבוחרים בכל זאת לצאת להצביע מגייסים במקרים רבים גם חברים קרובים ובני משפחה שהלכו לעולמם. הכל שלא יחמיצו את חגיגת הדמוקרטיה, ואת ההקצבות שבהם הם יזכו אם הרשימות הדתיות יכנסו לכנסת.

בארץ מסתובבות תעודות זהות שהגיעו מהקהילות החרדיות מארצות הברית. יהודים אזרחי ישראל, שמתגוררים בעיקר בברוקלין, מבקשים להשפיע על תוצאות הבחירות בארץ למרות שהם לא חיים כאן. הם חוברים לשיטה לפיה מצביעים שהלכו לעולמם, ועדיין רשומים כבעלי זכות הצבעה יכולים להצביע בבחירות, מה שהופך את מערכת הבחירות לחגיגה של זיופים. הרצון לתלות את האשמה רק בערביי ישראל הוא ניסיון להסיט את הוויכוח מהחרדים שמתמחים בכך במיוחד. כדאי שוועדת הבחירות ורשויות החוק, יתנו אחת ולתמיד מענה לתופעה, שמוכרת מאז הקמת המדינה.