עמיתי
עמית סגל כתב במקוריות בטוויטר כי הפוליטיקה הישראלית הגיעה למצב של פט - סיום במשחק השחמט בו הכלים אינם יכולים עוד לזוז ונכפה תיקו. יפה, אך בעיניי לא זו ההשוואה. אנו הרבה קודם. גם כמו בשחמט, אנו לפני ההצרחה שיכולה להתניע את כל המחנה. הצרחה היא התנעה דרמטית, בלתי אפשרית בכל מצב אחר, ייחודית.
משנכנס בי שגעון גדול אני משתעשע במחשבה מה הייתי עושה אילו נכנסתי בנעלי הרביעייה המובילה בכחול לבן. קודם כל הייתי נוהג כמאמר המיוחס ל
הנרי קיסינג'ר אף שאני שמעתיו מפי גדעון רפאל: במהלך תחרות איגרוף הרגליים חייבות להמשיך ולקפץ גם ברגעים שהאגרוף אינו הולם בגופו של היריב. אז קודם כל לא לנוח אף לא לרגע על זרי הדפנה. מה כן? ובכן במקום בו יש ארבעה גנרלים אשתמש בדוגמה משדה הקרב אם כי אני מתכוון לקרב מילולי ולא אלים כמובן:
- ירייה ראשונה לעבר
בנימין נתניהו. הוא מוזמן לממשלת אחדות. אם לא יועמד לדין או יזוכה תתקיים רוטציה במחצית השנייה בתקופת כהונת הכנסת החדשה. במקביל פנייה אל צמרת הליכוד (יולי אדלשטיין, ישראל כ"ץ,
גלעד ארדן,
גדעון סער). המסר הוא שיש הסתברות גבוהה שבראשם ניצב אדם שייהפך בקרוב לנאשם במעשים פליליים חמורים, ומי שעניינו טרם נחקר במעשים החשודים כחמורים יותר ממה שנכלל לפי שעה בטיוטת כתב האישום. אז שיתעשתו ויכינו עצמם למצב בו יהיה עליהם לנווט את ספינת הליכוד המכובדת, ורוטציה גם עם אחד מהם באה בהחלט בחשבון.
- במקביל יש להביא בחשבון שהליכוד טרם השתחרר מן הלפיתה של משפחת נתניהו, וזה מחייב שיח מהיר ומעשי בראש ובראשונה עם
אביגדור ליברמן, וראשי העבודה-גשר
עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס. יש לחתור להסדר פרטני ומחייב עימם בתוספת הערה כי סוג התיקים שיקבלו עשוי להשתנות אם יצטרף הליכוד למהלך. עם ליברמן נחוץ לטובת העניין להקים צוות משותף ולתכנן את המהלכים הטקטיים ביחד.
- פותח במהלך שמצריך מומחה פוליטי רציני, מהסוג שטרם ראינו בזירה במערכה האחרונה, במאמץ לאכול מן הכבשה ולהותירה שלמה. כלומר לבדוק, אם ניתן להגיע להבנות עם המשותפת שתישאר מחוץ לממשלת גנץ ועם
ישראל ביתנו שתכהן כחברה בכירה בקואליציה.
מה, למשל? אולי ליברמן יכול לחיות עם ההצעה שהעליתי לפני יומיים שכל
ממשלה תחויב לכלול גם שר ערבי, ואם לא מהסיעה בכנסת כי אז אישיות ציבורית ראויה (למשל, מי שהיה המשנה לנשיא בית המשפט העליון השופט סאלים ג'ובראן. אולי פרופסור או מחנך/כת ראוי/ה מהאקדמיה. יש מועמדים רציניים). גם התחייבות ממשלתית להרחיב את פעילות המשטרה למניעת מעשי רצח במגזר הערבי, ולהרחבת התשתיות.
- ניסיון לערער את חומת ה-55 של ביבי. למשל, מבחינה טקטית, לברר אם ניתן להגיע להבנה עם "הימין החדש" (3 חכ"ים). איך? לייצר סטאטוס-קוו חדש. הממשלה לא תבטל את מהלכיה של שקד כשרת המשפטים, אבל לא יצוצו חדשים. לפני שהממשלה מציעה באמצעות שר/ת המשפטים מועמדים לשפיטה תימסר זכות וטו לראש הממשלה. אפשר אפילו להמשיך בפסקת ההתגברות על יסוד הרעיונות שהעלה בשעתו נשיא העליון הפרופסור
אהרן ברק. גם אם אין זה מספק את שני הצדדים - זו אפשרות של פשרה הוגנת. על יסוד זה מדוע שאיילת שקד ו
נפתלי בנט לא ימצאו מקומם בממשלה אלא אם פניהם לחתוך ולעבור כבר עתה לליכוד. לא כדאי להם כל עוד ביבי שם. ועוד ועוד.
סיכום: כחול לבן,
ש"ס, ישראל ביתנו, העבודה-גשר והמחנה הדמוקרטי מהווים ביחד 61 ח"כים. עוד 13 חברי המשותפת ימתינו מחוץ לאולם, במצב של נבדל לזמן-מה. זה חיוני כדי להעביר את ביבי בשחיתותו מהשלטון ולהשאיר את הדלת פתוחה לממשלת אחדות. גם
מנחם בגין פתח בממשלת-61. זה כמו שחמט, לא בהכרח פט, אפשרית גם הצרחה.
[
פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]
