מדינת ישראל עוברת השבוע טלטלה קשה בהיעדר הכרעה בשאלה מי באמת ניצח בבחירות הללו? שני הצדדים לא צלחו את המשימה ואין מנצח ברור. האם "כחול לבן" שזכתה למירב הקולות בפער שני מנדטים וחסרה מספר גדול יותר ליעד הנכסף בהנחה שהרשימה הערבית לא תצטרף אליה או הליכוד שגייס סביבו גוש בן 55 מנדטים ובעל סיכויים גבוהים יותר להרכיב קואליציה בת 61 חברים?.
בכל תרחיש שייבחן ניתן לומר כי נקלענו ל"פלונטר פוליטי - חוקתי" ואיננו יודעים היום האם נלך לממשלת ימין + מצטרפים נוספים או לממשלת אחדות בצורה כזו או אחרת או שמא בכלל לבחירות נוספות? כל פתרון אפשרי ויהיו לו השלכות על יציבות המערכת הפוליטית ושיטת הבחירה בהמשך.
תוצאות הבחירות תוצאות הבחירות מאכזבות מבחינת שתי המפלגות המובילות ובעיקר הליכוד ונתניהו, אך איני מבין מדוע נציגים בתקשורת ממשיכים לנהל את הקמפיין של השמאל מולו ביצירת תודעה כוזבת עם חלוקת גושים פיקטיבית ועם פיקציה שזה "סוף עידן נתניהו", שהוא "סיים" את תפקידו לצד קידום בקשת החנינה שלא עלתה על הפרק ועד כדי עידוד לקריאת מרד בתוך הליכוד כדי להדיחו. רוב הציבור, גם לפי הבחירות האחרונות, נוטה לימין, עם זאת אי-אפשר להתווכח עם תמונת הגושים 55 לימין-דתיים, 44 למרכז-שמאל 13 לרשימה הערבית ו-8 ל
ישראל ביתנו.
המנצחים בבחירות הללו הם לא נתניהו וגנץ שאיבדו מנדטים אלא דווקא ליברמן, הרשימה המשותפת ו
ש"ס שהתחזקו מאוד. ליברמן יצא מחוזק פעמיים כשהפך גם ללשון המאזניים בין שני הגושים הניצים ולו יחליט לשוב לימין מקום מוצאו המקורי יוכל להקים
ממשלה עם נתניהו ביום אחד!. נתניהו, לוחם ומקצוען פוליטי שנאבק מול כוחות רבים ביותר כפי שלא נראו מעולם במערכת בחירות בישראל ועדיין נותר בלתי מנוצח! ובלעדיו וסביבתו לא ניתן להקים ממשלה גם לאחר מערכת בחירות שניה בשנה אחת!
בני גנץ - השתפר מעט בקמפיין הבחירות השני אך הוא נבנה על מחנה שהתרחב תחת הדרישה "רק לא ביבי" - התשוקה לראות מישהו אחר מנתניהו זיכתה אותו בקולות רבים שקיבל בתמיכת רוב האליטות בראשן התקשורתית שעבדה עבורו בכל ערב ובכל פינה.
ליברמן, שיפר את מעמדו כשביצע שינוי מהותי בקמפיין כשהחריף המאבק האזרחי מול החרדים; נעמד מול נתניהו והפגין עצמאות בצורה ששכנעה קולות מהימין והשמאל לעבור אליו.
הוא לא עשה זאת כדי להמליך את גנץ או רק לנקום בנתניהו אלא כדי לקדם את מעמדו לתפקיד הנחשק לאחר ששימש כשר תחבורה שר החוץ ושר הביטחון. הוא רוצה להיות ראש הממשלה ובמצב שנוצר סיכוייו גברו מעט. ש"ס התמקדה בלחזק את חבריה בשטח והוסיפה מנדט נוסף שכנראה עבר אליה מהליכוד.
השפעת הקול הערבי על תוצאות הבחירות - הפעם "הערבים אכן נהרו לקלפיות", היו שהציגו זאת כחלק מהשפעת "חוק המצלמות" וההאשמות לפעולות נגד חוסר נאמנותם למדינה - היו שטענו כי בפעם הראשונה מזה 25 שנה היו תורים בקלפיות המגזר שבעבר נהגו לכרוז מדלת לדלת ולקרוא להם לצאת להצביע, אך הפעם הם יצאו בעצמם באחוז גבוה יותר וטיפסו מ-10 ל 13 מנדטים!! זו עלייה של כ-133 אלף קולות. דווקא מתוך המגזר היו שטענו שנתניהו שגה כשהלך על כלל האזרחים הערבים בקמפיין המצלמות ובהתקפות על מחויבותם למדינה ולא הלך ישירות על ראשם של מנהיגי הציבור הערבי בכנסת הנחשבים קיצונים יותר.
המפסידים הגדולים לצד נתניהו וגנץ שלא השיגו את יעדם להכרעה, הם בעיקר סיעות הימין שלא השכילו להתפשר ו"לחבק" לחיקם את כלל הסיעות המתמודדות שבזבזו קולות לשווא.
בנט ושקד שלא הצדיקו את ההובלה שלהם בכך שנוסף מנדט אחד בלבד לרשימה והחלו קולות קוראים להסקת מסקנות מצידם, שקד שיחקה משחק של הכל או כלום. או שהיא בראש, או שאין דיל. היא שיחקה אותה קשה להשגה, שכנעה את
בנט שרק היא יכולה, כופפה את ידיהם של רבני הציונות הדתית ו
רפי פרץ. לפחות הצליחה לשוב לכנסת יחד עם בנט דווקא על גבם של אלו שהם פרקו יחד בבחירות קודמות.
ובמחנה השמאל, המפסידים העיקריים הם החיבור של מרצ עם ברק ושפיר הקרוי "המחנה הדמוקרטי" לצד החיבור של "העבודה- גשר" שלא סיפקו את הסחורה ודרדרו את מחנה השמאל המובהק ל-11 מנדטים בלבד! (אפילו פחות ממספר המנדטים (12) שהשיגה מרצ לבדה ב-1992).
אהוד ברק נכנס בחזרה לשדה הפוליטי כרוח סערה. כדרכו, הוא חשב שרק הוא יכול לנצח ורק לו יש את הנוסחה המנצחת. הוא בנה את המחנה הדמוקרטי, אבל בסופו של יום המהלך הזה לא הביא את הסחף הגדול. לא עזרו לו כל ההתקפות הארסיות שהוביל נגד נתניהו באמצעות הסרטונים הוויראליים, הציוצים, רמת הבוטות והחדות שבה דיבר בפאתוס השייך לעבר ובעצמו נותר בחוץ.
ללא ספק נחשפנו למערכת בחירות סוערת, מלאת שנאה, גזענות ופלגנות שלא הוסיפה כבוד לאף אחד, מכאן יש לפעול לשיקום השיח הציבורי לצד ייצוב המערכת הפוליטית שלא נדרדר חלילה לתהום עמוקה יותר.
אחדות חילונית-ליברלית מול אחדות-רחבה או בחירות נוספות? נשיא המדינה, האיש החשוב והמשפיע ביותר השבוע יחל ביום ראשון בהיוועצות עם נציגי המפלגות ויטיל בהמשך את מלאכת הרכבת הממשלה על המועמד בעל הסיכויים הגבוהים ביותר להקמתה.
כדי לצאת מהפלונטר הפוליטי אליו נקלענו ייאלצו כולם לרדת מהעץ עליו טיפסו עם הכרזותיהם במערכת הבחירות הזו - ליברמן ייפרד מהתקפותיו נגד הדתיים ודרישותיו לשינוי הסטטוס-קוו במיידי, לפיד וגנץ ייאלצו לסגת מההחרמה שלהם את הדתיים ואת נתניהו,
עמיר פרץ ייאלץ בהמשך להתגמש בהתאם ללחץ שיוטל עליו לשבת עם נתניהו. ונתניהו כנראה יסית הצידה את מהלכי פסקת ההתגברות והרפורמה במערכת המשפט שביקש לקדם לטובת ממשלה רחבה מוסכמת.
ללא ספק! לאירועים המדיניים-ביטחוניים בימים אלה תהיה השפעה עצומה ככלי וסיבה להתגמשות, איחוד ושיתוף פעולה בין כולם.
בבחינת המהלכים שביצעו כלל ראשי המפלגות ניתן לראות כי נתניהו הקדים לשוחח עם כל מרכיבי הקואליציה הטבעית שלו, חיבר אותם אליו לתמיכה פומבית והקים צוות מו"מ בהובלת השר לוין. במטרה להקים ממשלה בראשותו למול אופציית ממשלת שמאל בראשות גנץ הנשענת על המפלגות האנטי ציוניות. הוא אף אסף את חברי סיעת הליכוד חיזק המסר כי מי שמחליט מי עומד בראש הליכוד הוא רק הליכוד, והודה להם על התמיכה הבלתי מסויגת במהלכיו. הוא נאבק על הרלוונטיות שלו במסגרת הגוש שיצר סביבו גיוס שותפיו מהימין הזקוקים לו ככרטיס כניסה והוא זקוק להם כחגורה ביטחונית, ומיד הספיק עוד לקרוא לגנץ להיפגש במיידי לדיון בממשלת אחדות רחבה וכמו במחזה סוריאליסטי כתוב מראש נפגשו כולם באזכרה לזיכרו של פרס ולחצו ידיים בסיוע הנשיא ריבלין. גנץ רוצה אחדות חילונית ליברלית, נתניהו רוצה אחדות רחבה יחד עם הגוש שיצר סביבו. לנתניהו יש גוש הומוגני לגנץ יש את המפלגה הגדולה כעת. המטרה שלהם לסלק את נתניהו מהזירה, נתניהו בונה על האלמנט שבני גנץ לא יכול ולא רוצה להקים ממשלה עם הערבים. לטענת כחול לבן- יש כוונה של ראש הממשלה להביא ל"Dead lock" שימנע הקמת ממשלה והכנסת תפזר את עצמה ותלך לבחירות נוספות. לא נראה שיגיעו לכך מכוח חקיקה רגילה כמו בפעם קודמת. ליברמן - רתח מזעם כששמע על שיחת הטלפון הראשונה של גנץ עם איימן עודא במקום לפנות אליו ראשון. הדרך לשילוב המפלגות הערביות לכחול לבן היא ארוכה וכמעט בלתי ניתנת לגישור בשלב זה. החרדים המעוניינים להיות בקואליציה כדי לשמר את מבוקשם פנו לרב קנייבסקי בתיאום נתניהו כדי להכשיר את לפיד לממשלה איתם.
עד דצמבר צפוי בזבוז זמן בגלל שלגנץ ולנתניהו יש קלפים גרועים ושניהם מפסידים, אלא אם תיוצר הזדמנות למעבר מהיר של חלק מסיעה או סיעה מהמרכז שמאל לכוונו של נתניהו. תפיסת עולמו של נתניהו היא לקבל החלטות בסוף ולא למהר מדי - כטקטיקה פוליטית של בחירות. והוא ידחה את הרמיזות לזה וינסה להרוויח זמן. במהלך דצמבר צפוי להיות לחץ על כולם להתכנס לפתרון מוסכם ולא! ילכו לבחירות נוספות.
הפן המשפטי -צפוי להתקיים לנתניהו שימוע בעוד שבועיים לערך, האם עורכי דינו של נתניהו יצליחו לשכנע את מנדלבליט בהפרכת הטענות לאישומים וסעיף השוחד יוסר? האם תיקיו ייסגרו? האם צפויה עסקת טיעון עם נתניהו ? מקורבי הפרקליטות בתקשורת בקשו לקדם מסרים וטענו שיש לנתניהו חלון הזדמנויות לסיכום "עסקת טיעון" מה שהוכחש מצדו. ללא ספק! המדינה עלולה להתדרדר למשבר חוקתי קשה שאין לו תקדים בישראל ואשר מצרף אותנו למשברי חוסר היציבות החוקתית- פוליטית הפוקדים בשנים האחרונות את איטליה ובריטניה, מאידך ישנה טענה כי אין מספיק "בשר" בתיקים הנדונים ויתכן שבהליך משפטי נתניהו ישיג זיכוי דבר שיפגע מאוד בפרקליטות ובהחלטות היועץ.
לכל אלו נוסף גם
הפלונטר הכלכלי - חוק התקציב קובע שאם תקציב המדינה לא עובר עד סוף מרץ הכנסת מתפזרת - ואז מחלקים את התקציב ל-12 חודשים ומפעילים אותו בחלוקה זו מה שיקשה על ניהול הממשלה בפועל.
נתניהו עדיין במשחק חזק ואין לו שום כוונה לוותר על ההזדמנות העומדת בפניו להקים ממשלה. הוא נערך לשימוע וטוענים כי אפילו נשמע אופטימי באשר לתוצאות הצפויות. הפעם הסיכוי של מי מהצדדים לכונן ממשלה צרה הוא כמעט לא קיים וכדי למנוע בחירות נוספות במרץ 2020 - הזמן צריך להיות מוקדש לשיחות ופגישות כדי לאתר את המכנה המשותף בין הליכוד לכחול לבן ובין נתניהו לגנץ . בכל מקרה של דיון על אחדות צפוי קרב קשה על מי יהיה ראש הממשלה בשלב ראשון? כי יש לו השלכות אדירות על המשך המהלכים וארגון התהליכים הפוליטיים- חקיקתיים בכנסת כגון תפקיד יו"ר הכנסת, יו"ר הוועדה המסדרת, ועדת חוקה ובכלל. דרישת הליכוד כנראה תהיה שנתניהו יהיה ראשון בכל מקרה ברוטציה מסיבות שונות. אם לא תקום ממשלת אחדות בתוך תקופת הזמן המוצע. התוצאה המעשית היחידה תהיה ממשלת גנץ ליברמן והמפלגות הערביות או הליכה לבחירות נוספות. קשה לנו לראות כיצד ליברמן מקבל אישור מטיבי או עודה האם וכיצד לפעול נגד המחבלים בעזה או ההתקפות מצד לבנון וסוריה? ללא ספק מחכים לנו שלושה חודשים לא קלים.
