סיפורו של בית הכנסת הגדול בנס-ציונה

בשנת 1922, לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, לא מעט ביוזמתו ודחיפתו של חיים טפר מראשוני נס-ציונה שהיה בנאי, קבלן בניין והיה מעורב בבניית בתי הכנסת במושבות ראשון לציון ורחובות, חודשה הקמת בית הכנסת הגדול בנס ציונה על ראש "גבעת האהבה".

יצוין כי בניגוד למושבות אחרות שנעזרו בתרומותיו של הברון רוטשילד להקמת בית הכנסת, בית הכנסת בנס ציונה הוקם רובו ככולו מכספי התושבים. יתרה מזו, התושבים נרתמו באופן פיזי לסייע בהקמת בית הכנסת.

מספרים כי גברים צעירים ואף קשישים וילדים התייצבו מדי יום באתר הבנייה והתנדבו לסייע לבנאים, נשאו לבנים וחומרי בניין, הכינו מלט ועוד. בשנת 1926, לאחר 14 שנים מאז הונחה אבן הפינה ולאחר הפסקות ועיכובים, נחנך בשעה טובה בית הכנסת ברב הדר ופאר, במעמד רבנים, ראשי הישוב וקהל תושבים.

כבר לאחר פתיחתו הפך בית הכנסת הגדול למרכז החיים החברתיים והקהילתיים של המושבה נס ציונה. כאן התקיימו הבריתות, חגיגות עליה לתורה ובר מצווה וחתונות של בני המושבה וכן התקיימו כאן האירועים החברתיים והלאומיים. מרחבת בית הכנסת יצאו הלוויותיהם של נפטרי המושבה. אדם בשם פינק שאביו היה נגר ואחראי לריהוט בית הכנסת מספר לי כי כילד הוא זוכר שבשעת ההלוויות הופסקו הלימודים בבית הספר שהיה צמוד לרחבת בית הכנסת.

בשנות ה-20 וה-30 ואף בשנות ה-40 שימש בית הכנסת מעין "בית ביטחון". בשנת 1929 במהלך מאורעות תרפ"ט, בעת שפורעים ערבים הקיפו את נס ציונה, התבצרו תושבים בבית הכנסת שחלונותיו בוצרו בשקי חול. מתחת לארון הקודש הוטמן סליק נשק של "ההגנה". סליק זה לא נתגלה על-ידי הבריטים אבל בשלב מסוים שהיה חשש שייתפס הועבר למקום אחר.

בבית הכנסת התנהלה התפילה בהברה אשכנזית, התפללו בו מיטב החזנים הנודעים: יוסלה רוזנלבט, גרשון סירוטה, הרשמן ואחרים. בשנת 1941 הוקמה במושבה בית כנסת נוסף לנוער, בו התפללו בהברה ספרדית.

בית הכנסת הוקם בסגנון האקלקטי. המבנה הוא מלבני כאשר חזיתותיו הדרומית והצפונית הן הארוכות ואילו חזיתותיו המערבית והמזרחית הן קצרות יותר. לבית הכנסת 12 חלונות גדולים כנגד 12 שבטי ישראל המתנשאים לגובה של יותר מ-3.5 מטרים שבחלקם העליון קשת מחודדת, שבה משולב מגן דוד (4 חלונות בכל אחת מ-שלוש חזיתותיו: המזרחית, הדרומית, הצפונית).

הכניסה הראשית לבית הכנסת נמצאת בחזית המערבית. על גג בית הכנסת חזיתות מעוטרות. מעל קשת הגג בחזית המזרחית של בית הכנסת ניצבת חנוכיית פלדה מרשימה. בחוברת שהוצאה מטעם המועצה לשימור אתרי מורשת לקראת חנוכת בית הכנסת המחודש, מספרים כי לקראת סיום בנית בית הכנסת עוד בשנות ה-20 הותקנה מעל גג בית הכנסת חנוכייה ו"עם חיבורה של נס ציונה לרשת החשמל בשנת 1930 הוארה החנוכייה על שמונת קניה ואורה הבוהק קרן למרחוק".

חלל פנים בית הכנסת בנס ציונה הוא חלל אחד הכולל בתוכו את אולם התפילה המרכזי, ובקומת הגלריה ממוקמת עזרת הנשים. בימת בית הכנסת בנויה בצורת משושה, ומעוטרת בעיטורים שונים ובמרכזה דוכן תפילה ועליו פרוכת, חלקה התחתון עשוי בטון. הבמה מוקפת בגדר מסורגת.

ארון הקודש ממוקם במרכזה של החזית המזרחית, מתנשא לגובה שישה מטרים. משני צדיו חלונות ומעליו צמד חלונות קטנים בצורת לוחות הברית. לצד החלונות הקטנים ציורי קיר. בית הכנסת מזכיר בצורתו כנסייה ויש בו שילוב של סגנון בניה אירופית עם בניה מזרחית מקומית ואלמנטים אוריינטליים.

במהלך השנים עבר בית הכנסת שינוים ושינה פניו. כנראה, אי-שם בשנות ה-60 "הודבקה" לבית הכנסת תוספת בניה של מדרגות ושירותים. כשהוקם המבנה גגו היה דו שיפועי עשוי מרעפים, במרוצת השנים הוחלפו הרעפים בלוחות אסבסט. הקומה הראשונה נזנחה והפכה למחסן ובהמשך עברה לשכון בה מפקדת המשמר האזרחי העירוני.

את קירות ועמודיו הפנימיים של בית הכנסת עיטרו ציורי קיר פרי יצירתו של הצבע אמן דב קראוזה. קראוזה עלה מליטא בשנת 1925 וציורי הקיר שלו עיטרו רבים מבתי מייסדיי מושבות השפלה. בהמשך קירות בית הכנסת נצבעו בצבע כחול בהיר וכיסו את ציוריו המרשימים של קראוזה עד כי כמעט ונשכחו לגמרי.

בשנת 1950 הוזמן הצייר צבי קמחי תושב נס ציונה לצייר מחדש את ארון הקודש ועל הקירות. ציורי הקיר החדשים של קמחי נשארו עד אמצע שנות ה-70. אז גם הם כוסו ונצבעו בלבן ונשכחו.

בקיץ 2002 במהלך עבודות שיפוצים וצביעה בבית הכנסת נחשפו מתחת לשכבות הצבע ציוריו של קרואזה על-ידי שי פרקש, מומחה בעל שם לציורי קיר, והתברר כי חלקם נשתמרו במצב סביר על גבי שכבת הטיח הראשונה מיום הקמת בית הכנסת, במחצית שנות ה-20. בסיור שערכתי בבית הכנסת בימים אלה אני מבין כי ניתן לראות רק חלק מציורי הקיר שוחזרו וניתן לראותם. שאר הציורים המקוריים נותרו מוסתרים מתחת לשכבות הצבע.

בקיץ 2018, בשיתוף המועצה לשימור אתרי מורשת, משרד ירושלים ומורשת, עיריית נס ציונה וגורמים נוספים, הוחל בעבודות שימור צביונו המקורי של בית הכנסת. העבודות נמשכו שנה והסתיימו באוגוסט 2019. על מלאכת תכנון השימור הופקד האדריכל נאור מימר.

תיק התיעוד נערך על-ידי "ניצה סמוק-אדריכלים". במסגרת עבודות השימור הוסרה תוספת הבנייה המאחרת בחזית המערבית ושוחזר בהתאם לצילומים היסטוריים גרם המדרגות המוליך לעזרת נשים שוחזרה חנוכיית הפלדה המקורית בחזית המזרחית של המבנה.

בהתאם לצילומים היסטוריים, פורקה תקרת האלומיניום העליונה ושוחזרה תקרת לוחות העץ המקורית. בעבודות השימור שולבו התקנת מערכות מיזוג אוויר, כיבוי אש ותאורה, מערכות ניקוז מיים למניעת רטיבות ועוד.

ב-22 בספטמבר 2019 ברוב עם נערך ברחבת בית הכנסת טקס חגיגי של חנוכת בית הכנסת המחודש, בהשתתפות הרב הראשי לישראל הרב דוד לאו, ראש עירית נס-ציונה שמואל בוקסר, עמרי שלמון מנכ"ל המועצה לשימור אתרי מורשת, תושבים, וצאצאי מתפללי בית הכנסת שהגיעו ממקומות שונים בארץ.