בית המשפט העליון פסל (יום א', 25.8.19) את התמודדותם של
ברוך מרזל ובנצי גופשטיין בבחירות לכנסת ה-22 מטעם רשימת עוצמה יהודית. בית המשפט דחה את הערעורים נגד התמודדותם של עוצמה יהודית עצמה ושל איתמר בן-גביר העומד בראשה, ואת הערעור נגד התמודדותה של הרשימה המשותפת.
גופשטיין נפסל פה אחד בידי הנשיאה
אסתר חיות והשופטים
ניל הנדל,
עוזי פוגלמן,
יצחק עמית,
נעם סולברג,
מני מזוז,
ענת ברון,
דוד מינץ ו
ג'ורג' קרא. סולברג סבר בדעת מיעוט שאין לפסול את מרזל. הערעורים האחרים נדחו פה אחד. בכך קיבל בית המשפט העליון, כצפוי, את עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה,
אביחי מנדלבליט.
גופשטיין: עשרות ראיות ברורות
חיות אומרת, כי בעניינו של גופשטיין יש עשרות ראיות המעלות תמונה ברורה, חד-משמעית וגלויה: בהתבטאויותיו הרבות ובמעשיו, כמי שעומד בראש ארגון להב"ה, מסית גופשטיין באופן שיטתי לגזענות נגד הציבור הערבי באופן המצוי הרחק בעומק האזור האסור של הסתה לגזענות. נקבע, כי גופשטיין מציג את הציבור הערבי בהכללה כאויב וכמי שאין לקיים עמו כל מגע העשוי להתפרש כדו-קיום ובכלל זה הוא קורא שלא להעסיק ערבים, לא לאפשר להם דיור בשכנות ליהודים וכן להימנע מיצירת כל סוג של קשר עימם. לדברי חיות, התבטאויותיו של גופשטיין מגלות נקודת שפל חדשה בשיח הגזעני אשר כמותה לא ידענו בעבר, וגופשטיין אף הצהיר שהוא אינו מתחרט ואינו חוזר בו מן הדברים.
חיות מסתמכת על קטעי וידאו (כולל מן החודשים האחרונים) בהם נראה ונשמע גופשטיין אומר בין היתר, כי מבחינה הלכתית מותר להרוג ערבים; מלצר ערבי לא היה מגיש אוכל אלא מחפש את בית החולים הקרוב; "האויבים שבתוכנו הם סרטן"; משבח את הרוצח ברוך גולדשטיין; "מי שרוצח יהודים צריך לרצוח אותו"; "אין יום שאותו ישמעאל לא מנסה להטריד ולאנוס בנות יהודיות"; וקריאות חוזרות ונשנות שלא להעסיק ערבים.
חיות מוסיפה: "גופשטיין ניסה אומנם לעטות על הדברים 'כסות' לגיטימית של מאבק אידיאולוגי בתופעת ההתבוללות באומרו 'לא שנאה לערבים, לא שנאת זרים, ואף לא תחושת עליונות כלשהי היא שמובילה את ראשי הארגון אלא שכל רצונם ומהותם היא לעזור לעם ישראל, לבנות ישראל ולפעול נגד תופעת ההתבוללות'. אלא שניסיון זה מתנפץ לחלוטין אל מול חומרת ההתבטאויות, שאך מקצתן הובאו לעיל, הרוויות בוז ושנאה כלפי הציבור הערבי ככזה".
מרזל: עומק התהום הגזעני
בעניינו של מרזל אומרת חיות, כי הוא אינו חולק למעשה על כך שהראיות שהוצגו בעניינו חוצות את הקו האסור ומהוות הסתה לגזענות, אך לטענתו יש לייחס משקל מכריע לדבריו בפני ועדת הבחירות ובפני בית המשפט, לפיהם מדובר ב"פליטות פה" או בדברים אשר יוחסה להם משמעות חמורה מכפי שהתכוון. עוד אמר, כי אין בכוונתו להתמיד בהתבטאויות מסוג זה שאותן אמר כאדם פרטי, ככל שייבחר לכנסת.
עם זאת, אומרת חיות, סוגיית פסילת מועמדותו של מרזל כבר נדונה פעמיים בשנת 2003 ובשנת 2015, וגם אז טען ששינה מדרכיו וכי הוא מקבל עליו את "כללי המשחק" הדמוקרטיים. אולם בפועל התמיד מרזל בהתנהלות שיש בה משום הסתה לגזענות, ולכן כעת יש לייחס להצהרותיו משקל נמוך ביותר, אם בכלל. חיות קובעת, כי התמונה המצטיירת מעיון ברצף ההתבטאויות של מרזל לאורך השנים בקולו, ובין היתר בעמודי הפייסבוק והטוויטר הנושאים את שמו, היא תמונה הצבועה בצבעים עזים, ברורים וחד-משמעיים של הסתה לגזענות.
חיות מצטטת גם כמה מהתבטאויותיו של מרזל בשנים האחרונות ובחודשים האחרונים: "הערבים אינם שותפים לכל אותם מושכלי יסוד"; "כל ערבי היום הפך לחפץ חשוד"; "צריך לגרש את כל האויבים מארצנו כמה שיותר מהר"; "הכניסו את האויבים לתוך ירושלים"; "לא קונים היכן שעובדים ערבים"; "המחבל הכלב שבא עם סכין לדקור חייל, הוא בעיה פחות גדולה מהאויב שנכנס לגבעה הצרפתית, או לרחוב כורש בירושלים, או לקריית יובל, ונכנס ושוכר בית ואחרי זה קונה בית. ומשתלטים עלינו מבפנים!"; "היום 60% מהכסף של הביטוח הלאומי הולך לאויב".
לדברי חיות, "מובאות אלה שהינן הבולטות מבין מכלול הראיות שהוצגו בעניינו של מרזל, אינן מותירות מקום לספק באשר לעומק התהום הגזעני שבו הוא פועל ומתוכו הוא משמיע את דעותיו. בדומה ל[מיכאל] בן-ארי – תלמיד אחר של [מאיר] כהנא – מרזל משוכנע אף הוא כי כל הערבים, ללא הבחנה, הם 'אויבים'... אל מול התשתית הראייתית הקשה שהוצגה בעניינו של מרזל, מחוויר מאוד ניסיונו השלישי לשוב ולשכנע כי בכוונתו לשנות מדרכיו ולחדול מהתבטאויות ומפעילות שיש בהם משום הסתה מובהקת לגזענות נגד הציבור הערבי".
לדעת סולברג, הודאתו של מרזל כי כשל בלשונו, חזרתו החד-משמעית מדברים שנאמרו ופנייתו לפייסבוק להסרת הדף הנושא את שמו, מאפשרים את התמודדותו. אכן, ציין סולברג, ישנו ספק בדבר כנות חרטתו על העבר ושינוי אורחותיו לעתיד לבוא, אולם על הספק לפעול לזכותו של מרזל. על הפרק עומדת פגיעה אנושה בזכות החוקתית לבחור ולהיבחר, ומניעת השתתפות בבחירות לכנסת לא תיעשה אלא כאשר כלו כל הקיצין, הוא אומר.
יתר הערעורים: אין תשתית מספקת
על בן-גביר אומרת חיות, כי "הראיות שהוצגו בעניינו בהליך הנוכחי אכן רבות יותר מאלה שהוצגו בהליך הקודם ומטרידות כמוהן". אולם עדיין אין בהן כדי לחצות את הקו האסור ולהצדיק את פסילת התמודדותו והספק ממשיך לפעול לטובתו. בעניין עוצמה יהודית היא אומרת, כי אכן יש במצע המפלגה סעיפים בעלי ניחוח גזעני, אך אין די בהם כדי לפסול אותה - ודאי לנוכח פסילתם של גופשטיין ומרזל.
בנוגע לרשימה המשותפת אומרת חיות, כי התשתית הפעם אינה שונה משמעותית מזו שהוצגה לפני הבחירות הקודמות, שגם בהן אושרה השתתפותה. היא מציינת ראיות המלמדות על תמיכתה של ח"כ היבא יזבק במחבל סמיר קונטאר ובאחרים המנהלים מאבק מזוין בישראל, אך מזכירה שההליך הוא לפסילת הרשימה כולה ולא לפסילתה של יזבק.
את פסילתם של מרזל, בן-גביר, גופשטיין וכל רשימת עוצמה יהודית ביקשו כחול-לבן, העבודה-גשר, המחנה הדמוקרטי והמרכז הרפורמי. הם טענו, כי מדובר ברשימה ובמועמדים המסיתים לגזענות נגד ערביי ישראל ככלל. היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, תמך בערעור לגבי מרזל וגופשטיין, וסבר שאין מסה קריטית המצדיקה לפסול את בן-גביר ואת עוצמה יהודית. בן-גביר טען בדיון, כי הוא עצמו רחוק מאוד מ"הקו האסור" וכך גם הרשימה כולה, ואילו מרזל מבין שנפלו כשלים בהתבטאויותיו ומתחייב להימנע מלחזור עליהן. גופשטיין טען, כי פעולותיו נובעות מרצונו למנוע התבוללות ולא מתוך גזענות.
את פסילתה של הרשימה המשותפת ביקשו בן-גביר ועוצמה יהודית, בטענה שהיא מתנגדת לקיומה של ישראל כמדינה יהודית וכי מועמדיה תומכים בטרור ובמאבק מזוין נגד המדינה. מנדלבליט התנגד לבקשה, באומרו שלא חל שינוי ממשי מאז אישר בית המשפט העליון את התמודדות הרשימה בבחירות הקודמות. הרשימה טענה, כי ההתבטאויות אינן יוצרות את המסה הקריטית הדרושה וכי הן ישנות והוצאו מהקשרן.
את המערערים נגד עוצמה יהודית ומועמדיה ייצגו עוה"ד מיטל ארבל, אורי נרוב ואורלי ארז-לחובסקי; בן-גביר ועו"ד חנמאל דורפמן ייצג את עוצמה יהודית, את מרזל ואת עצמו; את גופשטיין ייצג עו"ד
ארי שמאי; את היועץ המשפטי ייצגו עוה"ד ענר הלמן,
יונתן ברמן ואודי איתן; את ועדת הבחירות ייצג עו"ד דין ליבנה; ואת הרשימה המשותפת - עו"ד סאוסן זהר.