בואו נראה איך עוזרים לאדם האובד בישראל. קודם הולכים לדוחות של
OECD ורואים שמבין כל המוצרים דווקא הפירות והירקות זולים יחסית לכל שאר המדינות, ועל-מנת להבטיח את השוויון בנטל, ובמקום להוריד את מחירי המוצרים, מעלים דווקא את מחיר הפירות והירקות, לא ב-5% ולא ב-10% אלא ב-18% טבין ותקילין – והכל נכנס לכרס השמנה שאינה יודעת שובע, קופת המדינה. כך נבטיח שכל סל המזון בישראל יוביל בבטחה מעל כולם. ממש כמו האמריקנים שלוקחים מדליות כמעט בכל ענפי הספורט.
ואז רואים בדוחות שיש בישראל הרבה הון שחור. שחור מזכיר לנו חרדים ואפילו ערבים. לחרדים ולערבים יש ילדים לרוב, אז הלאה קצבת הילדים. אנחנו ממשלה זחוחה, ממשלת האדם האובד, מחסלת את ההון השחור, מקצצת את קצבת הילדים.
לחיסול הפירמידות מעלים את מס הכנסה ואת מס מעסיקים, כי את נזקי הפירמידות צריך להרוג כשהם עוד קטנים, האדם האובד ישתכר פחות, המעביד האובד ירוויח פחות, ואיך הסמרטוטים האלה יצליחו להקים פירמידות איך? בקושי קורת גג הם יצליחו להביא, בשכירות, ומחוץ לעיר. גם את הפירמידות חיסלנו, בהליכה.
והשלב האחרון, שלב הגברת התחרות כבר יהיה מיותר, האדם האובד אוכל את הלב של עצמו, ושותה את הדם של עצמו, לא קונה דבר, לא מוכר דבר ולא מייצר דבר, אז למי אכפת מתחרות?. האדם האובד בחר בממשלת האדם האובד, ולכן חייב לחיות עם תוצאותיה, הוא בישל את הדייסה, וכל שנותר לו זה לאכול אותה, תרתי משמע.
