ראשון העוקפים היה הממונה על ההגבלים העסקיים, הפרופסור
דוד גילה, אשר הודיע לממשלה שאיננו מתכוון להגיש לאישור בית הדין להגבלים עסקיים צו שהוא עצמו היה שותף להכנתו. אבל דוד גילה לפחות החזיר עם הקמת הממשלה את המפתחות.
וכבר במכתב ההתפטרות הצביע הפרופסור גילה על המעקף הבא, הוא מדבר שם על מגוון שיקולים ביטחוניים/מדיניים הקשורים בהחלטות בעניין הגז מה שמביא אותנו לסעיף 52 בחוק ההגבלים העסקיים המאפשר לשר הכלכלה לעקוף את החוק הנ"ל או חלקים ממנו במקרה כזה, אך שר הכלכלה מסרב להפעיל את סמכותו.
שאלה שכלל לא עלתה על הפרק, היא שאלת טיב הסמכות שניתנת לשר במקרה זה - האם היא סמכות שברשות או סמכות שבחובה. אומנם על-פי נוסח החוק מדובר בסמכות שברשות, אך על-פי מהותה, היינו היבטים מדיניים ביטחוניים בנושא הגז שאינם שנויים המחלוקת, ועל-פי התירוץ של השר לאי הפעלת הסמכות, כסת"ח, השר אינו רוצה את העניין הזה תלוי על כתפיו בלבד, ספק גדול מאוד אם הסירוב הזה של השר באמת מחזיק מים מול העקרונות שנקבעו על-ידי בית המשפט העליון בתקדימיו, עקרונות המחייבים הפעלת סמכות (אפילו אם על-פי לשון החוק היא סמכות שברשות) בשל חוסר סבירות קיצונית של אי-הפעלתה.
וכאמור שר הכלכלה מסרב לבצע פעולה שהיא בסמכותו, אז מוצאים את המעקף הבא, סעיף 39 לחוק יסוד הממשלה, המאפשר לממשלה להעביר סמכות משר לשר, אך כאן אללי נדרש גם אישור הכנסת.
ואין רוב בכנסת להעברת הסמכות מהשר לממשלה, אז ממציאים מעקף נוסף, הכנסת תצביע "על יד", הכנסת תתמוך במתווה, אך החלטתה שווה כקליפת השום, היא עוקפת את ההליך החוקי לאישור המתווה, ולכן אין להחלטת הכנסת שום משמעות מעשית.
ממש כמו אותו נהג הנוהג במהירות מטורפת, עוקף מימין, עוקף משמאל, חוצה קו מקוקו, חוצה קו לבן, אבל לא מגיע לשומקום, איך שאמרו כבר רבותינו, פול גז בניוטרל, פול גז (תרתי משמע) בניוטרל.
ונראה כי ממשלת ישראל התאהבה בעצמה ובמעקפיה וכעת ממציאים לנו מעקף חדש, מעקף לאישור העבודה בשבת הנדרש על-מנת לאפשר את המשך משחקי הכדורגל בשבתות, ולי דווקא נראה שאת המעקף של הכדורגל נעבור בקלות, יש כאן סדרי עדיפויות ברורים, בלי גז חיינו כבר למעלה מ-5000 שנה וכלום לא קרה לנו, אבל בלי כדורגל בשבת? זה הרי פיקוח נפש ופיקוח נפש דוחה כזכור הכל.
