להלן הערות אחדות בעקבות המאורעות, במבט תורני, כפי מסת רוחי והשקפתי. אנחנו בעיצומה של מלחמה עם אויב ברברי. נגזר עלינו להנחיל לעולם דרכי התמודדות תת-תרבותית מול פראי-תת-אדם אלו, המחנכים ילדיהם לרצוח ולהתאבד, בבחינת "עם נבר תתבר" (שמ"ב כב,כז). מדינת ישראל חינכה את העולם בעבר שלא להכנע לחוטפי מטוסים ולפיגועי מיקוח טרוריסטי, והתופעה חלפה. להלן הערות קצרות לסוגייתנו העכשווית, הטירור המופרט כביכול;
ריפוי וקבורת מחבלים
(א) החזרת גופות; קצרה בינתי מהבין מדוע מחזירים גופות מחבלים למשפחותיהם החוגגות את שהידותם ומלבים בלוויות המוניות הסתה, וקוראים ל'צוואת המשך הדרך'. שר הביטחון מכריז שהגופות הן 'נטל' ולא נכס. אז מה? די לנו בכך שהם דורשים את החזרתן (ואף מעיזים להכתיב לנו תנאי החזרה) וזו סיבה מובהקת שלא להשיב. מה קרה לשר הביטחון המתרפס? האם לקה בהומאניות-יתר?
(ב) 'קבורת חמור'; גם קבורתם בתחומנו (במזבלה? עדיף להשליך לים) צריכה להיות בביזוי, בעיטוף 'עור חזיר' ושאר סגולות אנטי-בתולות בעולם הבא. דבר זה ממוסר הנביאים למדנו: "ועל דם הנקי לשפוך... לא יספדו לו הוי אחי והוי אחות... קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלם" (ירמיה כב,יז-יט).
(ג) פינוי לבתי חולים; אני מזדעזע מחדש כל אימת שאני שומע שהדוקר-המחבל הפצוע מפונה ל'הדסה עין כרם' במקביל לפינוי קורבנו. כלום אין בתי חולים לפלשתינים בחברון, בבית לחם או במזרח ירושלים? עד היכן התדרדרה ההומאניות שלנו? האם שבועת הרופאים מחייבת להקדיש להם מיטה במיטב בתי רפואה? די להם במיטת סדום במחוזותיהם. אעדיף גם לוותר על חקירתם בגבולנו, ובפרט שניתן לעשות זאת גם במיתחמיהם, ואח"כ לחטפם. ואדרבה, חיילינו הפורצים לבתי החולים שלהם לחטיפת פושעים מוסיפה נופך הרתעתי.
ביטול אזרחות ממי "שלא מיחו"
נזרקה הברה מפי ראש הממשלה לשלול אזרחות ישראל משכונות הצמודות לירושלים שהפכו למוקדי טירור. אני בעד! גם במחיר הקטנת שטח השיפוט והריבונות המלאה באיזורי צרעות אלו. הרעיון שנזרק הצית הפגנות וגינויים מאירופה ואמריקה וכמובן מצד שמאל אצלנו. שימו לב לאבסורד; ישראל מוכנה לוותר על מעמד ריבוני בשטחים מסוימים וכלם מתנפלים עלינו... מכל מקום, התגובות הנזעמות מעידות שמדובר בנשק יעיל, סטרילי אך פוגעני.
ובאשר לסוגיית הענישה הקולקטיבית הכרוכה בהצעה זו; רק בשבוע שעבר קראנו על הפיכת סדום ועמורה בהיותם "רעים וחטאים לה' מאד" (יג,יג). אברהם, "אב המון גויים", ההומאניסט מנסה לסנגר: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?" (יח,כה), אך רבון העולם פסק לשחת את ערי הככר! ברור לכל ריאליסט שלא כל אנשי סדום היו בריונים ואנסים. הפסוק המכליל "ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית מנער ועד זקן כל העם מקצה" נתפרש ברש"י "שאין אחד מוחה בידם, שאפילו צדיק אחד אין בהם". פשיטא שלא כולם השתתפו ב'מעשה סדום'; כולם השתתפו בעידוד ובתרועת רחוב, ונדונו לכליון כשותפי פשע בסעיף 'אי מחאה' בסביבה פושעת ורצחנית! עשרת ה'צדיקים' שחיפש אברהם הם בס"ה מנין של מוחים ומעירים...
לקח סדום נלמד גם מדין עיר הנדחת ומעונש עדת קורח. גם שם הענישה הקולקטיבית היא בגין 'אי המחאה' (ואכמ"ל) העולה כדי שותפות פשע בתנאים מחמירים.
סכין חרדית בגב
לפני כ-10 ימים פורסם קטע מתועב בל-יאמן בעתון החרדי 'במשפחה'; סגן העורך פנה ישירות לערבים: "הפסיקו לרצוח אותנו (=את החרדים). לציבור החרדי אין קשר לשנות את הסטאטוס קוו בהר-הבית. אנחנו לא שואפים להתפלל שם למעט משפחה אחת..." הכותב מורה באצבע לכיוון ה'
מתנחלים'; שם מבוקשכם! הרי זה דומה ל'מויסער' שהתיר עצמו למיתה: "כל המוסר ישראל ביד גוים בין בגופו בין בממונו אין לו חלק לעולם הבא... מותר להרוג המוסר בכל מקום ואפילו בזמן הזה שאין דנין דיני נפשות" (רמב"ם חובל ח,ט-י).
בראש המדור ציטטנו מפרשתנו ברכת "שער שונאיו", ובשבוע שעבר "שער אויביו". רבנו בחיי (דברים ל,ז) מפתיע: "אויביך - ישמעאל, שונאיך - עשו... שהאויב גדול מן השונא... האויב הוא שבלבו איבה עולמית, לא ישים לו רחמים... כי 'אויב' הוא מלשון 'אבוי'... בני ישמעאל קשין לישראל יותר מבני עשו".
(נכתב במוצ"ש וירא)
