השילוש הקדוש

מרוב שמחה וששון על מינוי תשעה דיינים לבית הדין הרבני הגדול, נשכחו שתי עובדות. האחת: למעלה מעשור פעל בית הדין הזה בהרכב חסר, ובחלק מהזמן - עם שלושה דיינים בלבד. השנייה: כל הליך המינוי הוא פסול מיסודו. ושתי עובדות אלו, כפי שנראה מיד, קשורות זו לזו.

לבתי הדין הרבניים בכלל, ולבית הדין הגדול בפרט, לא נבחרים דווקא בשל כישורים אלא בשל שלל זיקות אחרות - דתיות ועדתיות. בבית הדין הגדול יש מפתח ברור, גלוי וידוע, שכולם עובדים לפיו - בלי שום בושה: שליש חרדים אשכנזים, שליש חרדים ספרדים, שליש ציונים דתיים. ממש כך. וכאשר לא מצליחים להגיע לדיל שיענה על הקריטריון הזה, לא ממנים דיינים. ושוב: ממש כך.

זו הייתה הסיבה לכך שבמשך שנים לא מונו דיינים, והיה צורך בהתערבות אולי חסרת תקדים של בג"ץ כדי להכריח את הפוליטיקאים לעשות את המוטל עליהם ולמנות דיינים. בעקבות עתירה של התנועה למדינה יהודית, ולאחר שורה של דחיות שכמו תמיד ביקשה המדינה, קבע ההרכב בראשותו של אליקים רובינשטיין: ב-15.7.16 יפקעו המינויים הזמניים לבית הדין. המשמעות: אם לא ימונו דיינים - הוא ישותק, כי יהיו בו רק שלושה דיינים, וכל הרכב מחייב שלושה.

הישיבה של הוועדה לבחירת דיינים (יום ד', 12.7.16) כמעט התפוצצה, למרות שבפני חבריה הובאה רשימה מוסכמת של שישה דיינים - לפי השילוש הקדוש: שני ציונים, שני חרדים אשכנזיים, שני חרדים ספרדיים. לכאורה, הכל היה בסדר: בסיבוב הקודם מונה ציוני (הרב אליעזר איגרא), יש חרדי ספרדי (הרב הראשי יצחק יוסף), יש חרדי אשכנזי (הרב הראשי דוד לאו) - האיזון נשמר. אבל משום מה, זה לא סיפק את הפוליטיקאים, ובמהלך של הרגע האחרון נוספו עוד שלושה דיינים - אחד חרדי אשכנזי, אחד חרדי ספרדי (בעצם תימני, כי השרה איילת שקד התעקשה שיהיה גם כזה), ואחר חרדי אשכנזי שגם הציוניים מסכימים עליו.

עכשיו תנסו לדמיין מצב שבו מינויים לבית המשפט העליון היו נעשים בצורה הזאת - לא רק מבחינת ההשתייכות הקבוצתית, אלא גם ובעיקר מבחינת האידיאולוגיה. X שופטים ליברליים מהשמאל, Y שופטים שמרניים מהימין. הרי היינו נזעקים, ובצדק. שלא תבינו אותי לא נכון: אני חושב שבית המשפט העליון חייב לשקף מגוון של השקפות עולם, אבל לא שהקריטריון הבסיסי יהיה זיקה לדעה או לעדה. וזה בדיוק מה שקורה בבית הדין הרבני הגדול: קודם כל מסתכלים מהו צבע העור ומהו סוג הכיפה, ואז בוחנים האם המועמד מתאים מבחינת כישוריו.

התהליך הזה איננו רק מגעיל ודוחה. הוא לא רק חילול השם. הוא גם גורם לפגיעה קשה באמון הציבור במערכת בתי הדין, אמון שגם ככה נמצא בשפל. הרי מה צריך לחשוב מי שמתייצב בפני הדיין? שהלה נמצא כאן בזכות מוצאו וחינוכו, ולא בזכות אישיותו וידיעותיו? שגורלו ייחרץ בידי מי שנבחר כי הבוחרים ידעו מראש מהם עמדותיו? שענייני משפחתו וילדיו יוכרעו בידי מי שהתמנה מכוח דיל בעל אופי חצי-גזעני?

ככה זה כאשר פוליטיקאים משתלטים על הליך הבחירה. וזה בדיוק מה שיקרה אם ניתן להם להשתלט גם על תהליך הבחירה של השופטים בכלל ושל שופטי בית המשפט העליון בפרט. כאשר אני רואה מה קורה בוועדה למינוי דיינים, אני כבר מעדיף את הוועדה למינוי שופטים - על כל הבעייתיות שיש גם בה. היא לפחות מתפקדת, היא לפחות בוחרת, והתוצאה לגמרי לא רעה ואפילו טובה. די לנו בהרס שזורעים הפוליטיקאים במערכת בתי הדין הרבניים.