יחסים בין גברים נחשבו עד לא מכבר לחטא, וענשי מאסר הוטלו על מי שנתפס בהם; ראה מקרה הסופר האנגלי המהולל אוסקר ווילד, שנאסר ולבסוף הוגלה לצרפת. בקרב קהילות ובני דתות מסוימים - זה עדיין נחשב לחטא הכרוך בעונש חמור ביותר. המחזה שפתח צוהר להכרת העולם הנסתר והעלום הזה, אז, היה "הנערים שבחבורה", שעלה בוסט אנד בלונדון. בו לראשונה נחשפו תנועות הגוף האופייניות להומואים, והעלילה כולה הצליחה לסחוף את הצופים לקראת פתיחות לנושא.
עידו ריקלין, כאן בתפקיד המחזאי, שהוא גם בימאי ומתרגם מאוד ייחודי בסצינת התיאטרון הישראלי, חונן ברגישות מעודנת ויכולת לתאר מצבים רגשיים בעיייתים. כאן, במחזה שכתב וקרא לו "הלילה הקצר ביותר", מתרחשת הילולת איכרים מחוץ לארמון אחוזת הרוזן, במהלכה בן הרוזן נסחף לתוכה, כשהוא מאלץ את המשרת של אביו לרקוד יחד עמו. המחזה מתמקד באירועי לילה אחד שהופך להיות גורלי וטראגי עבור כל גיבורי המחזה.
במרכז בימת תיאטרון הסימטה, שהקהל יושב מכל צידיה, מצוי מטבח רב תכליתי של הארמון, מעוצב בסגנון תקופתי ריאליסטי אף גם בן ימינו, בידי שמעון קסטיאל, סביבו כלי הנחושת, בתוך ה"אי" מצויים המשקאות, ועליו גם הכירים, עליהם מתבשלים המאכלים. בקצהו השני מסבים לאכול. הטבחית היא חברתו ליצוע של המשרת.
לירון ויגדור העדינה והיפה, משמשת למעשה רק כר לתשוקותיו של ז'אן, המשרת. אך בעוד הוא - ליבו ריק מכל רגש, היא אוהבת ומצפה למימוש יחסיהם בחתונה. הוא לא מגלה לה את האמת, ואינו חושף את היותו עקר רגש כלפיה, ומפגין כלפיה חיבה, רק כדי שיוכל להמשיך ביחסיהם הלא מחייבים.
לתוך סצינת התעלסות של שניהם, כשז'אן הלהוט והסקסי אינו יכול להתאפק ומשכנעה לעשות זאת במטבח, כי השטח פנוי - הרוזן נסע, בנו מבלה בחוץ והטבחית באותה עת נרדמה - מגיח לפתע הצעיר השתוי שהיין פתח את חרצובות לבו, שחרר אותו מהמסכה שאביו הנוקשה כפה עליו, כשלפתע הר של רגשות מוצפנים שיסודם בעברו, מתפרצים כשהוא מגלה למשרת את כל צפונות לבו, ומדוע הוא "כזה". הלילה הקצר ביותר, בו השמש זורחת כמעט ברובו (והייתי בקטע הזה בהיותי בסן פטרבורג, כשאי-אפשר היה להרדם בגלל האור החזק שסינוור במשך שעות הליל) מתחיל כדרמה רגילה, אך מתעצם ומגיע לרבדים גבוהים ביותר תוך עוצמת הוידוי של שני הגברים הצעירים איש לרעהו - וידויים הנאמרים בסערת נפש שחושפים את רגשותיהם ומפשיטים אותם מכל המסכות.
נדיר אלדר, שחקן דרמטי לעילא ולעילא, רב גווני ביכולת הדמויות שהוא מגלם, נחון גם בקול נדיר באיכותו, ומבוקש גם לתפקידים במחזות זמר, כמו ב"עלובי החיים" בהבימה ועוד. כאן, חרף היותו סטרייט, הוא מגלם דמות יצרית מכסימליסטית, מין כדאי'ניק, אחד שגדל ברפש למשפחה עניה, ותשוקתו הכמוסה, היעד שלו, הוא - להתעשר, לקנות תואר רוזן, ושילדיו לא יסבלו את מה שהוא עבר. למען המטרה הוא יעשה הכל. גם להתמסר לתשוקתו של בן הרוזן. הסצינה בה הם מקיימים יחסי מין מכל הכיוונים, נועזת ונוקבת כפי שלא נראתה על הבמה עד היום. את המהות של הדמות הזו, של ז'אן, לא שינה המחזאי עידו ריקלין, והותיר אותה כפי שסטרינדברג יצר. עד כדי שהותיר את אלמנט המוות שז'אן מחדיר לנפש בן הרוזן, כפי שבמחזה המקורי גרם ז'אן ליוליה להתאבד. כך למעשה נותרת דמות הגיבור למעשה כמו במקור.
בנבדל מהפקות רבות אחרות של המחזה של סטרינדברג, דמות המשרת היא אכספרסיבית במיוחד, הודות לביצועו של נדיר אלדר. אפילו
איגור מירקובנוב, שגילם דמות זאת בהפקת תיאטרון גשר בזמנו, לא היה כה אכספרסיבי ונוקב כפי שאלדר כאן, בתמונע. לעומת זאת, דמותה של יוליה, שאז, ב"גשר" גילמה את העלמה, הופכת כאן בגילומו של
שחר פרץ, להתממשות המהפך שלילה אחד כזה יצר בנפש בן הרוזן, בו גם הוא הופך מילד תפנוקים של אמו, ומנמושה של אביו הרוזן המתעלל בו במכות כדי "לחנכו", לגבר של ממש, שעומד בעקשות על מימוש רצונו ותשוקותיו; אך בהמשך, אופיו החזק והנחוש יותר של ז'אן, כובש אותו עד דריסתו. זוהי מלאכת מחשבת של בנית דרמה בכתיבת מחזה, שגם אם הוא מבוסס על סיפור שהפך לקלאסיקה, הרי שכאן נוצרה יצירה חדשה בידי
עידו ריקלין, שמצליחה להפתיע מאד, מעצם התפתחות העלילה שבנה, ובמיוחד ממשחקם של השחקנים הכה מרשימים ומשכנעים בסופר-מקצועיותם.
הקהל אינו רק צופה במתרחש, אלא הופך בגלל החלטתו הנבונה של הבימאי המוכשר
אבישי בן גל להושיבו משלושת צידי הבמה, הרי שהקהל הופך לחלק מהמתרחש, ומרגיש שהוא כאילו נוטל בו חלק, וחש רגשי אמפטיה או דחייה לסיטואציות השונות ולמהפכים הרגשיים, כולל ציווי בן הרוזן לטבחית לרקוח תבשיל עם רעל כדי להמית את כלבתו, והרג הקנרית, כששני אלה מנבאים את המוות שקורה לבסוף. בימוי של בן גל מעצים את הדרמה ומביאה לקרשצ'נדו בסופה, ועצם ביצוע ההתאבדות בסלו מושן, תוך שימוש חכם בתאורה (של יניר ליברמן) ההולכת ומתמעטת, עד לחשיכה המוחלטת - הופך את המוות לפחות אגרסיבי ויותר מעודן ורגשי, כהגשמת הרעיון שנרמז בהתחלה.
תיאטרון הסימטה, מטובי תיאטרוני הפרינג', ממשיך בזה במסורת העלאת מחזות משובחים, לקהל אנין טעם ואוהב תיאטרון משובח, לא קיטש ממוסחר, והפעם מעניק לשחקנים המעולים הללו והיוצרים המשובחים, את ההזדמנות להעלות גירסה חדשנית, נועזת וחסרת פשרות של מחזאי ישראלי מיוחד, על-פי מחזהו של סטרינדברג. נועזות בשילוב מקצוענות וכשרון כאלה, מעניקים להצגת "הלילה הקצר ביותר"את מלוא השבח וההלל.
שעה ועשרים של דרמה סוערת בשיא התמציתיות. לא להחמיץ.
