מלחמה / חיים שטנגר כְּשֶׁהָּלַךְ סָבִי אֶל הַמִּלְחָמָה
הוּא אָמַר שֶׁמִּלְחָמָה זֶה עִנְיָן אָרוּר.
כְּשֶׁחָּזַר אָבִי מִן הַמִּלְחָמָה
הוּא אָמַר שֶׁהָעִנְיָן בִּכְלָל לֹא סָגוּר.
כְּשֶׁהָּלַךְ דּוֹדִי אֶל הַמִּלְחָמָה
הוּא אָמַר שֶׁהַמַּצָּב מַמָּשׁ, מַמָּשׁ חָמוּר.
כְּשֶׁחָּזַר אָחִי מִן הַמִּלְחָמָה
הוּא אָמַר שֶׁהַצְּחוֹק בּוֹ, לַחְלוּטִין, שָׁבוּר.
כְּשֶׁהָּלַכְתִּי, גַּם אֲנִי לְמִלְחָמָה
לֹא אָמַרְתִּי שׁוּם מִלָּה.
כְּשֶׁחָּזַרְתִּי שָׁלֵם מִן הַמִּלְחָמָה
הֵבַנְתִּי, בֹּא תָּבוֹא, עוֹד מִלְחָמָה.
מתוך: "שירים מן המרחב המוגן"
שירים; הוצאת "עמדה"; אוגוסט, 2015
היום ימלאו חמישים שנה - חמישים שנה - לפרוץ מלחמת ששת הימים. העיניים מסתכלות בכיתוב, בתאריך, אבל הלב ממאן להאמין,
כבר חלפו חמישים שנה? - ח-מ-י-ש-י-ם ש-נ-ה! כשהיינו ילדים, היו בני השלושים נחשבים לזקנים. בני הארבעים, נחשבו לקשישים ובני החמישים? הם נחשבו כמי שבכל רגע, עלולים הם להיפרד מאיתנו - ובחטף! מי בכלל הגיע לגיל חמישים או לגיל ששים, בימים אלה של תקופה שקידשה המשק, הנשק והחשק. והרי ידוע שמי שהולך ואוחז בנשק ויש לו חשק, הוא הצעיר בחבורה, הוא גם מי שמחזיק המשק. הזקנים נחשבו אז לפטפטנים.
התחושה שאפיינה היישוב היהודי, בימים שלאחר מלחמת ששת הימים, הייתה הרגשה קיצונית של התרוממות רוח, המלווה באופטימיות, בתחושת רווחה נפשית ובפעילות מוגברת. לא היו בנמצא מי שלא היו לו תחושות אושר, הנאה, התרגשות והתלהבות גבוהות מאוד. הקיצור - אופוריה מושלמת. הסטיריקן,
אפרים קישון הקריקטוריסט, קריאל גרדוש (דוש), הוציאו אז לאור ספר הומורסקות וקריקטורות בשם: "סליחה שניצחנו".
שבתי טבת פרסם ספר בשם "חשופים בצריח".
אלי לנדאו פרסם ספר בשם: "ירושלים לנצח" ולא היה סוף וקץ לשפעת אלבומי הגבורה, שהוציאו אחרים ואשר פיארו והנציחו הניצחון המופלא והמרגש, שאירע לנו, במהלכה של מלחמת ששת הימים.
שחרור הר-הבית והכותל המערבי מהכיבוש הירדני, הוסיפו ריגושים נוספים ומפעימים לגל הגאווה, גל ההוד והקדושה -
ובעיקר גל המשיחיות שהחלו לפעם בחזהו של כמעט כל ישראלי מצוי. הקמת ההתיישבות היהודית בחברון, כמו-גם הקמת יישובים ביהודה ובשומרון, בידי אנשי "גוש אמונים", התקבלה, בברכה - ולמצער - בשתיקה ובחוסר התנגדות מוחלטת, בידי הממסד המפא"יניקי, שאחז אז ברסן השלטון. איש - למעט חריגים, בעלי עמדה ואמיצים, דוגמת ישעיהו ליבוביץ' המנוח - לא העז לקרוא לשחרור העיר העתיקה, כולל הר-הבית והכותל המערבי בשם ובמלה: "כיבוש". המלה "התנחלויות" טרם החליפה אז, המלה "היאחזויות", ששלטה אז בשיג והשיח של הקמת יישובים יהודיים בשטחי יהודה שומרון, רמת-הגולן וחבל עזה. מטבע הלשון ששלט אז, היה מטבע הלשון שטבע שמואל תמיר, לפיו: "שטח משוחרר - לא יוחזר".
על-רקע התלהטות אווירת ההתלהבות המשיחית והקמת היאחזויות, תחת כל עץ רענן, לא נפנה אז, איש, לספור ולמנות מניין הרוגי מלחמת ששת הימים. שירים בסגנון: "נאצר מחכה לרבין"; "גבעת התחמושת" וכמובן האודה לשמחה, קרי "ירושלים של זהב" של
נעמי שמר, לא אפשרו לעצור - ולו רק לרגע - כדי למנות מניין ההרוגים, כמו-גם כדי לגלות אמפטיה לאלמנות הצעירים וכן ליתומים והיתומות הרכים בשנים, חסרי האב, ששמחת הניצחון לא היה בה כדי להשכיח אבדן האב, ההורה, הבעל, כמו-גם האלמנות והיתמות, שבאו, טרם זמנם, בשל מלחמה "נשגבה" זו. רק לצורך הסטטיסטיקה נציין, כי במלחמת ששת הימים נהרגו 779 חיילים ישראלים, נפצעו 2593 חיילים ישראלים ונשבו 15 חיילים ישראלים. בצד השני נהרגו 21,500 חיילים מצרים, ירדניים וזרים, באותה מלחמה.
למי ששכח או לא ידע, נספר, כי פגזים שנורו מתותחי "לונג טום" בקלקליה, נחתו בתל-ברוך, בבית העלמין "קרית שאול" וברחוב רייך, בתל אביב, בקרבת כיכר מסריק ואישה אחת נהרגה, ברחוב רייך. מטוס טופולב עירקי חדר ביומה השני של מלחמת ששת הימים, הפציץ את נתניה, מנחת מגידו ושדה התעופה הצבאי רמת דוד. המטוס הופל על-ידי הכוחות הישראלים, אך התרסק על בסיס צה"ל מחנה עמוס. כתוצאה מההתרסקות נהרגו 14 חיילי צה"ל וכן צוות המטוס העירקי. שני חיילים נהרגו לאחר מכן, לאחר שנגעו באחת הפצצות שהיו במטוס.
יחד עם אווירת האופוריה וזחיחות הדעת, שהתפשטה בארץ וממשיכה להתפשט בה לאחר הניצחון המוחץ במלחמת ששת הימים, מן הראוי להזכיר אווירת הפחד והחרדה, בה היה מצוי היישוב בארץ, ששידורי התעמולה של "קול הרע"ם מקהיר", ניסו ללבותה. בגנים הציבוריים ובשאר שטחים פתוחים, נחפרו קברות ענק, מחשש להרג המוני, במלחמה. הארץ נתונה הייתה בהאפלה. פנסי המכוניות נצבעו בכחול ואורן בקע, אך ורק מבעד סדק צר שהושאר. בשל חרם הנפט שהכריזו מדינת ערב, נאלצו תושבי המדינה להשבית רכבם, אחת לשבוע ונסעו לעבודתם, בנסיעות משותפות, כדי לצמצם צריכת הדלק. מן הראוי להזכיר גם עובדות אלה, יחד עם שמחת הניצחון - המובנת מאליה - במלחמת ששת הימים.
כיבוש או שחרור? התנחלויות או היאחזויות? פלשתנים או פליטים? ועוד ענייני הגדרה מסוג זה, אינם יכולים לטשטש העובדה, שאנחנו שולטים משך יובל שנים על עם אחר ופוגעים - אגב כך - בזכויותיו הבסיסית, אם ברצון ובמודע, מראש ואם בלית ברירה ומכוח ההכרח .אין ספק שהמשפט המיוחס לפרופ' ישעיהו ליבוביץ' המנוח - אם כי הוא נאמר בידי
אורי אבנרי, שיבדל לשנים טובות ומאושרות - לפיו "כיבוש משחית", פועל פעילותו האיטית, ההרסנית והמתמשכת, משך חמישים שנות שלטון מדינת ישראל, על עם אחר.
אם רוצים אתם להבין, למה הדבר אינו כה נורא, או מדוע אפשר לחיות עם זה, הרי מזמין אני אתכם לבוא למחלקה למחשבת ישראל, באוניברסיטת בר-אילן, מחרתיים (יום ד), בכנס הבינלאומי שיתקיים באוניברסיטה זו, בנושא: "במלאת חמישים שנה למלחמת ששת הימים - היבטים תיאולוגיים". בכנס בינלאומי זה יידונו נושאים מרתקים, דוגמת:" 'כי אם אל המקום' - הר-הבית המתקדש והולך"; "היסטוריה אנושית או היסטוריה קדושה"; 'הרצי"ה קוק ולחמת ששת הימים". אם תגיעו מוקדם לכנס בינלאומי זה, תוכלו גם ליהנות מכיבוד קל, על חשבון המארחים.
