קבצנים - ודאי, גאים - לא

את הספר קבצנים וגאים, לא אהבתי. על גב הספר, שיצא בהוצאת הספריה החדשה, נאמר "'קבצנים וגאים' נחשב ליצירת מופת של הסופר המצרי-צרפתי אלבר קוֹסֶרי, שבדומה לגיבורו גוהאר בחר לחיות חיי עצלות וחירות, והתגורר רוב חייו הארוכים בחדר מלון קטן בגדה השמאלית בפריז".

קודם כל, לא מצאתי בספר מדוע הפרופסור המכובד בחר לעזוב את האוניברסיטה ולעבור לגור בצריף רעוע כשהוא ישן על מצע עיתונים ישנים, ללא מיטה וללא רהיטים. הנימוק, שהוא לא רצה ללמד סטודנטים מטומטמים, לא עושה ספר. אל הפרופסור לשעבר מצטרפים שני חבריו הבטלנים גם הם, משורר-הרחוב יֶגֶן והכאילו-מהפכן אֶלכּוֹרדי. הם, לכאורה, אקזיסטנציאליסטים. לעשות כלום ולהתפרנס מנדבות - גם זה לא מצא חן בעיני. לכאורה יגן ואלכורדי שמעו בקשב רב את דבריו של ה"גורו" שלהם. לא מצאתי שאֵלה דברי חוכמה. הספר מהלל, לכאורה, את תורת האקזיסטנציאליזם. בי, זה לא נגע. גם תרגומו של ניר רצ'קובסקי לא עורר אצלי עניין. דוגמאות בודדות, שהעליתי מן העמודים הראשונים: הגיבורים התגוררו "ברובע הילידי". זה כינוי שחוזר לא אחת ואני לא הבנתי איזה רובע בקהיר אינו ילידי. עוד מצאתי בתרגום פעמים אחדות הדגשות יתר מיותרות. למשל, "הכה בו האור כמהלומת ברק". בלי הברק האור לא היכה בו? ובמקום אחר מדובר על הגיבור שהוא "נחרד" וכעבור שורות אחדות באותו עניין הוא "נלעג". ויש גם "מתעתע להדהים" או "הגרועים שאסונות" וגם "דרמה מוחלטת ועקובה מדם" - כאילו בלי הדגשות-הגזמות אלה הדברים אינם ברורים דיים.

ובהמשך אני מוצא את המקוננות המקצועיות, שנשמעות מעבר לקיר של גוהר: "קינות מעוררות אימה". האיש, שנולד במצרים, לא שמע מקוננות מימיו? אני יודע, שהוצאות הספרים מקצצות בהוצאות וגם המתרגמים זוכים לשכר מועט ולפיכך הם ממהרים להחליף שפה בשפה בלי מחשבה ובלי עניין. התוצאות - ולא רק ב"קבצנים וגאים" - הינן עלובות. כתבה על כך המשוררת עירית לעאל בהארץ (4.6.2017): "מעמד הספרות השתנה בכל העולם, אבל כאן, בבריכה המתנפחת של הרפובליקה הספרותית דלת המשאבים, הוא עבר מוטציה. ניכור עמוק השתרש בין הקוראים לביקורת, בינם לרשימות רבי המכר, המושפעות בעיקר מהיצעי ההנחות של הרשתות, ובינם לבין מחלקי הפרסים. נראה, שבדומה למה שמתרחש בספירה הפוליטית, אזרחי הרפובליקה כבר לא מאמינים למחוקקים. "...השכר בענף נמוך, איכות התרגומים נפגעת וכך גם עריכת ספרי מקור". ואני, על תרגומים גרועים שמעתי גם בספרים אחרים.

הג'יאו ג'יטסו עזר

נכדתי, בת השש וחצי הולכת ללמוד ג׳יאו ג׳יטצו כדי שתשפר את היציבה שלה ושתלמד איך ליפול בלי להיפגע. המדריך, בן 26 מברזיל, מלמד את החבר׳ה איך לעשות פעולות הגנה וכל מיני תרגילים. בין היתר הסביר: כאשר ילד מתנכל לכם, הוא עושה זאת רק לאלה שפוחדים ממנו. אם לא פוחדים ממנו, הוא לא מתנכל. יום אחד, ניגש ילד מהכיתה לילדה וכמנהגו משך לה בצמות. היא ידעה, שהילד בעצם רוצה יחסים ומבטא בכך את רצונו. אבל היא לא אהבה את זה שהוא מושך לה בשיער או מרביץ. כמה שלא ביקשה ממנו ואמרה למורה, כלום לא עזר. למחרת השיעור בג׳יאו ג׳יטצו, כשהוא בא להציק, היא אמרה לו: ״אם אתה רוצה ללכת מכות, אני מוכנה! אבל אם לא, אל תבזבז את הזמן שלי״.

מאז הילד הפסיק למשוך בצמות, והנכדה הזמינה אותו לשחק אצלה בבית אחר-הצהריים...

המדריך צדק.

הספר "קבצנים וגאים" מאת אלבר קוסרי זכה לשבחים כאחד מספריו הטובים. גם הביקורת אינה מתעלמת ממנו. לדעתי, הוא לא ספר טוב. יש לי ביקורת גם על התרגום שלו לעברית, כחלק מנפילת התחום הזה של העברה משפה לשפה.