אתם יודעים מי אשם ברצח משפחת סלומון בחלמיש? לא המחבל, לא שולחיו, לא מסייעיו, לא המסיתים. בנימין נתניהו אשם. זה מה שכותב (יום א', 23.7.17) נחום ברנע על פני שני עמודים בידיעות אחרונות במפגן של שנאה, בורות, שקרים וטמטום. והכי גרוע: ברנע מאמץ את הנרטיב של המחבלים - ישראל היא האשמה.

ברנע כמובן משלם מס שפתיים: "לרצח אחראי הרוצח ואחראי כל מי שהסית אותו וסייע לו". זו הפסקה הראשונה. ואז מגיע הפסקה השנייה: "אבל אנחנו הריבון ואנחנו השכן מעבר לגדר, מעבר לעיקול הכביש. אין לנו אופציה להתעלם מהם. לא צריך להתאהב בהם: צריך לעבוד מולם בנחישות, בעקביות בשכל". ואז מגיעה הפסקה השלישית: "למרבה הצער, במהלכים של ממשלת ישראל מאז הפיגוע בשערי הר-הבית ביום שישי שעבר נעדרו כל המרכיבים האלה. אין נחישות, אין עקביות, אין שכל - בעיקר אין שכל".

מכאן ואילך עוסק ברנע בצליבתם של כל מי שהיו לו יד ורגל בטיפול בהר-הבית, והוא הולך מן הקל אל הכבד: מפקד המחוז יורם הלוי, המפכ"ל רוני אלשיך, השרים גלעד ארדן, נפתלי בנט ומירי רגב. ואז הוא מגיע אל המטרה האמיתית: בנימין נתניהו.

"ההתנהלות התמוהה ביותר הייתה של נתניהו... נתניהו יודע עד כמה המתחם הזה נפיץ... בדיונים הטלפוניים ניסו ראשי השב"כ וצה"ל לשכנע אותו להורות על הסרת הגלאים. הוא סירב. הוא לא רצה להעניק מתנה פוליטית לבנט בקרב תומכי הימין. ביום שישי בלילה הוא כינס את הקבינט. הדיון הסתיים בהחלטה לא להחליט - המשטרה תחליט. עד כדי כך פוחד נתניהו מהצל שלו".

והנה הקישור הישיר: "התוצאה הייתה תפילת יום שישי בהר-הבית ללא מתפללים... פרצו המהומות... ואחר כך מהומות קשות, שנסתיימו בהרוגים ופצועים, וביום שישי בלילה הרצח הנורא בחלמיש". חד וחלק. נתניהו נהג בחוסר אחריות בהר-הבית וזה מה שהביא לטבח במשפחת סלומון.

כמה רעל ושקרים אפשר להכניס לכמה מאות מילים? בלי סוף. כמה בורות מכוונת אפשר להפגין בשני עמודים? ללא גבולות. כמה טמטום אפשר לשפוך עלינו? עד בלי די.

בשנת 1920 יצאו ערביי ארץ ישראל לטבוח ביהודי הארץ בשל הטענה השקרית שקומץ היהודים הללו מאיימים על הר-הבית. בשנת 1929 טבחו ערביי חברון בעשרות יהודים עימם חיו בשכנות במשך מאות שנים. בשנת 1947 קמו ערביי הארץ להכחיד את המדינה היהודית שטרם הוקמה. בשנת 1948 הצטרפו אליהם מאות אלפי חיילים משש מדינות ערביות. גם בזה נתניהו אשם?!

פיגוע כמו הרצח בחלמיש לא מתוכנן בתוך חצי יום. זה לא שהרוצח ראה בצהריים את המתרחש בהר-הבית ואז החליט שהוא לוקח סכין וקוראן, ונכנס לרצוח משפחה בסעודת ליל השבת. אפילו פיגוע פשוט כזה מצריך הכנה, תצפית, בחירת מסלול, אולי אפילו בחירת יעד. לפיגוע הזה אין שום קשר למתרחש בהר-הבית. אם ברנע יודע את זה ומתעלם - הוא אבי-אבות השקרנים. אם ברנע לא יודע את זה - הוא אבי-אבות הבורים.

המחבלים, שולחיהם, תומכיהם ומסיתיהם טוענים השכם והערב שמעשיהם הם רק תגובה על כיבוש, על דיכוי, על פגיעה בקודשיהם. כל מי שלמד את המינימום שבמינימום של תולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל יודע, שזהו הכזב הגדול ביותר שנשמע אי-פעם במזרח התיכון. ערבים רצחו כאן יהודים הרבה לפני שהוקמה ההתנחלות הראשונה, הרבה לפני שהונף דגל ישראל על הר-הבית, הרבה לפני הכרזת העצמאות, הרבה לפני תוכנית החלוקה, הרבה לפני הקמת תל אביב. השנאה היא הדבר הקבוע. הרצון לזרוק אותנו לים הוא המרכיב שאינו משתנה. מה שמשתנה זה רק התירוצים.

ברנע מאמץ בצורה הברורה ביותר את הנרטיב השקרי הזה, ששימש ומשמש את הפתח ואת אש"ף ואת החזית העממית לשחרור פלשתין ואת אמל ואת חיזבאללה ואת החמאס ואת הג'יהאד האיסלאמי. ברנע מקבל את הנרטיב נוטף-הדם בו הצדיקו את מעשיהם מי שביצעו ומבצעים את הטבח במלון סבוי ואת הטבח במעלות ואת הטבח בנמל התעופה בלוד ואת הטבח בכביש החוף ואת ירי הקטיושות על קריית שמונה ואת טבח משפחת פוגל באיתמר ואת ירי הקסאמים על שדרות. היהודים אשמים בזה שרוצחים אותם. זה מה שאומר בכיר העיתונאים בידיעות אחרונות וחתן פרס ישראל, חד וחלק. אל תתפלאו אם אויבי ישראל ישושו על הדברים כמוצאי שלל רב ויצטטו אותם השכם והערב.

אהבה מקלקלת את השורה - אמרו חז"ל והביאו כראיה את אברהם אבינו. שנאה מקלקלת את השורה - הוסיפו והביא לדוגמה את בלעם הרשע. אהבתו של ברנע לאהוד אולמרט מוכיחה שהוא גדול מאברהם אבינו. שנאתו לבנימין נתניהו מלמדת שהוא גרוע מבלעם הרשע.