המלכה העירומה והאוהדים המסוממים

לפני עשרות שנים שמעתי, בהרצאה באוניברסיטת חיפה, כיצד הרב מרדכי ("פופיק") ארנון מגלה את הרגע בו החליט סופית לחזור לתורת ישראל ולזנוח את עולם הסחי של הבוהמה וה"בידור" הישראלי. הרב ארנון טען אז כי ה"קש ששבר את גב הגמל", כדי להכניסו לעולם היהדות, התרחש בהופעתו הבידורית האחרונה כחילוני. באותה הופעה געש הקהל סביב כל בדיחה עלובה ששמע ממנו והוא המשיך והשמיע דברי הבל גדולים יותר עד שייווכח עד לאן ייפול הרף הכי נמוך של הקהל שלפניו. לבסוף, משנגמרו לו המילים, הוא השמיע גיהוק וולגרי ולפתע התרומם "הר הגעש" האנושי והרעים במחיאות הכפיים שלו, יותר מבכול שאר רגעי הבדיחות העלובות ששמע מארנון, קודם לכן. ארנון החליט באותו רגע שעליו פשוט לברוח מהעולם התת תרבותי הזה לאוהלה של תורה. באותו רגע חש ארנון מה נמוך השפל ה"תרבותי" של העולם החילוני. בסיפורו של הרב ארנון נזכרתי במוצאי שבת האחרונה - פרשת "בחוקותיי תשע"ח, כאשר נטע ברזילי זכתה באירוויזיון האירופי והקהל הישראלי פתח בשאגות הידד וצהלה שנמשכים בחגיגות מטורפות עד רגע כתיבת שורות אלה.

מדינת מכבי תל אביב ו"דנה אינטרנשיונל"

בהרצאות רבות שלי ובהופעותיי בתקשורת האלקטרונית הישראלית - אך במיוחד העולמית, אני נוהג לטעון ש"מדינת ישראל" כל ייעודה אינו אלא לשמש אכסניה להעלאת הצלחתם של מכבי תל אביב בכדורסל ודנה אינטרנשיונל בזמר. מה שאירע במוצאי שבת "בחוקותיי" תשע"ח רק חיזק את דעתי, אך במקום מכבי תל אביב בכדורסל ודנה

אינטרנשיונל בזמר הופיעו על משבצת הסחי שלהם הפועל באר שבע בכדורגל ונטע ברזילי בזמר. זה היה פשוט טירוף. באמצע פרשיות פוליטיות מסובכות כמו למשל העברת שגרירות ארה"ב לירושלים, הרג עשרות פלשתינים ברצועת עזה והסיבוך עם אירן וטורקיה הרי שהחברה הישראלית קופצת לאויר ולתוך המים יחד רק משום שאיזו בחורה לא כל כך אטרקטיבית ולאו-דווקא מהמוכשרות בזמר הישראלי זכתה במקום הראשון בתחרות זמר נלוזה עם שיר שבכלל לא הושר בעברית ושכול כולו לא היה אלא פעלולים אלקטרוניים ולאו-דווקא מילים נכבדות או לחן נעים לאוזן. פעם היו קוראים לכך "אופיום להמונים".

פרשת "בחוקותיי" היא לב מסמר היהדות. זוהי ההתניה בין הקב"ה לעם ישראל על עתידו של עם ישראל. הפרשה מבהירה באופן בלתי משתמע לשתי פנים שאם שומרים את מצוות התורה ומשפטי ה', אזי, החיים יהיו קלים וישרור שלום בארץ אך אם לאו הרי שרק אסונות וצרות תבואנה עלינו, רחמנא לצלן. ובמוצאי השבת הזו ממש - שבוע לפני חג השבועות שלו, חג מתן תורה, הרי ששאגות תרבות יוון האגרסיבית עלו מבאר שבע ואילו מנגד שיר לא יהודי ובשפת הגויים, עם פעלולים אגרסיביים וילדותיים, הצליח להקפיץ את ההמונים הפוקרים בישראל למרות כל הצרות האופפות אותנו. אין ספק שמדובר כאן בשני עמים בתוך עם אחד. כאלה הצמודים ל"בחוקותיי תלכו ואת מצוותי תשמרו" ואלה אשר הולכים אחרי ההבל ויהבלו - מלשון ה"אהבלים". זה לא מתחלק בדיוק לחילוניים מול חרדים - ואולי גם מול דתיים. זה פשוט מתחלק בין ה"חונטה" התת תרבותית השלטת לבין אלה שעיניהם בראשם, ובתווך נמצאים המוני ישראל הרואים מציאות עירומה ומפחד ה"חונטה" התת תרבותית הם מפארים את בגדי המציאות העירומה הזו, כאילו מלך ומלכה גם יחד עומדים לפניהם.

תת תרבות הסחי כעצם קיומה של המדינה

כשישראל יורדים הם יורדים מתחת לאומות העולם. לפני למעלה מעשור הפסידה נבחרת הכדורגל הישראלית לנבחרת דנמרק בישראל, בתוצאה 5:0. מיד לאחר התבוסה הסתברה הסיבה המבישה: לילה קודם למשחק היו עסוקים שחקני הנבחרת הישראלית ב"מרתון" של זנות בחדריהם שבמלון שבו התאכסנו, עד כלות כוחותיהם הפיזיים ממש. העיתונים הישראלים לא יצאו מגדרם בביקורת מוסרית-שלילית מדי אך דווקא העיתונות הדנית יצאה בכותרות של הפתעה ובראשן הכותרת: "זנות בארץ הקודש"?! כן, אומות העולם תוכנתו על-ידי הקב"ה להבין ולהאמין כי ייעודו של עם ישראל קודש הוא וכי ארץ הקודש צריכה להיות המקום הנקי ביותר מבחינה מוסרית עלי אדמות. אבל ככל שחולפות השנים מוכיחה המדינה הזו כי פנייה הפוכות: לרדת לתת התרבות הנמוכה ביותר ולטמא את ארץ ישראל כפי שאפילו סדום ועמורה לא הצליחו. מעניין הוא שדווקא בשבוע שכל הישראלים, כמעט מקיר אל קיר, צהלו על העברת שגרירות ארה"ב לי-ם, וכאשר הם חגגו את יום כיבוש ירושלים המזרחית כ"יום ירושלים", העדיפו אוהדי התת תרבות של סחי האירוויזיון לרקוד ולזמר הלל לשיר ולזמרת ברזילי דווקא בתל אביב. על כך כבר נאמר בהפטרת "רני ושמחי" כי "יגער בך ה', יגער בך השטן הבוחר בירושלים כאד מוצל מאש". ומפרשים חז"ל את הפסוק הלה באומרם כי הדבר משול ואמור לגבי אלה המנצלים את קדושתה של ירושלים לשם מטרותיהם הטמאות.

בין שירה יהודית לשירת הגויים

בארבעה אירוויזיונים זכתה ישראל, אבל שני האחרונים היו באמת אומללים, והזכירו לי את מהות שאלת העיתונות הדנית. אם ה"אבניבי" של יזהר כהן (1978) היה אטרקציה עם תוכן ילדותי ישראלי ואילו ה"הללויה" של גלי עטרי (1979) היה ניצוץ מספר הספרים היהודי הרי שעשרים שנה לאחר הזכייה הראשונה (1998) שלחה ישראל איש -אישה, תקדים היסטורי לרעיון התועבות, והגבר-גברת זכה/תה. ההבדל בין המילה "הללויה" להופעה של "דנה אינטרנשיונל" היה ההבדל התת תרבותי שעברה ישראל במשך 19 שנה. מימים של ניסיון לא לסטות מהמורשת היהודית, גם בתחרות זמר נכרית, לימים של הפקרות גרנדיוזית שגם השפלות שבאומות אינן מעיזות לבצע. שלושת המבצעים הזוכים הללו היו בני העדה התימנית, זו שבמשך אלפיים שנה - עד עלייתה הכמעט טוטאלית לארץ ישראל, שמרה יותר מכל שאר העדות על זהותה התורתית האבסולוטית. מי חלם שם - בקצה חצי האי ערב, מקרב זקני חכמי תימן, כי בנייה, במיוחד בנותיה, יפרקו עול דווקא בארץ הקודש ויתמכרו יותר מכל שאר הזמרים היהודים לשירי עגבים, ועד כדי הופעת איש/ת תועבה מקרבם?! זכרו של המשורר האלוקי רבי שלום שבזי חולל עד עפר. מתימן ועד ספרד היו שירי היהדות הודיה ל-ה' יתברך ונקשרו בשמו של דוד המלך. משורר יהודי במזרח ובמערב המגרבי היה חייב להיות רב ותלמיד חכם וכאלה היו רבי שלום שבזי, רבי שלמה אבן גבירול, רבי יהודה הלוי, רבי חסדאי אבן שיפרוט ואחרים. הופעת הנציגות הישראלית בארוויזיונים, ובמיוחד הזוכים, קברה סופית את מושג הקודש שהתלווה למשוררי היהדות מהמזרח. ההשפעה ההרסנית של כופרי אירופה כביאליק, שטרניחובסקי ורחל שטפה גם את יהודי המזרח והריקה את זמריה מתוכן רוחני.

אפילו הגויים השמרנים נדהמו

אבל ה"זכייה" האחרונה - זו של נטע ברזילי, הייתה חילול השם הקשה ביותר ליהדות בעולם הנכרי. חברים אינטלקטואלים, אנשי תקשורת ובמיוחד כמרים וקאדים, צלצלו אלי לאחר הזכייה של אותה ברזילי והודו בפני כי "רק עכשיו אנחנו מבינים מה אתה מסביר לנו בהופעותיך הטלויזיוניות ברומניה, בבריטניה, בטורקיה וגם בארצות המזרח, לגבי מה שאירע ליהדות ומדוע אתה טוען כי ה"ישראלים" והיהודים אינם עם אחד". קשה לומר שחשתי גאווה על כך שחברי הנכרים הצדיקו אותי. מה שהנכרים ראו באירויזיון האחרון היה מופע של שיר אגרסיבי וילדותי ללא קשר ליהדות ואפילו ללא קשר לשפה העברית (איפה ה"ציונות"?...), עם הרבה רעש ושיגעון שבטח לא מייצג את "עם הספר" עליו למדו בשיעורי ההיסטוריה והדת בארצותיהם.

שני עמים בעם אחד

אנחנו שני עמים. ואינני מתכוון לערבים וליהודים. אנחנו שני עמים, כאשר עם אחד, שרובו מקרב אחינו, חפץ למחוק אותנו ואת המורשת היהודית שלנו ולשם כך הם בנו מדינה. בדיוק כמו שרבי חיים מבריסק טען: המדינה איננה מטרת הציונות אלא רק אמצעי להעביר את היהדות מהעולם, רחמנא לצלן. אנחנו שני עמים שונים - עם ציבור מסורתי גדול החי בינינו ואיננו מבין כיצד עובדים עליו בעיניים. אנחנו שני עמים עם שמות חגים משותפים אך עם תכנים הפוכים. מה שאנחנו מכניסים לקודש הם הופכים לחול. ראש השנה שלנו הוא יום הדין ואילו שלהם הוא מעין סילבסטר נוצרי. יום הכיפורים שלנו הוא אימת הדין ושלהם הוא רק יום חופשי לבטלה ולעוונות. סוכות אצלנו הוא זכר לענני כבוד ועבורם הוא חופשה ארוכה לפיקניקים. שמחת תורה הוא עבורנו חג של תחילת וסיום לימוד התורה ועבורם הוא יום תיירות כדי לחזות בנו כ"ילידים פרימיטיביים". חנוכה שלנו הוא ניצחון הרוחניות על העבודה הזרה היוונית ועבורם הוא חג לאומני משולל יהדות. פורים שלנו הוא חג הודיה ל-ה' על הנס שהותיר אותו חיים כעם ועבורם הוא רק קרנבל ברזילאי ותו לא. פסח הוא עבורנו ראשית זמן גאולתנו ועבורם הוא בבחינת חופשה פרוצה בחו"ל. ואילו שבועות הוא עבורנו חג מתן תורה ואילו הם שופכים בו, זה על זה, מים וזוללים גבינות. בשביל מכבי תל אביב, בית"ר ירושלים, הפועל באר שבע, מכבי חיפה והפועל תל אביב הם התאמצו כל כך להקים מדינה ושפכו דם נקיים. בשביל דנה אינטרנשיונל ונטע ברזילי מוכן כל מטורף מהם להשתכר ואח"כ לרוץ עם הנשק ולירות היישר בערביי עזה. כאשר הם רוקדים בכיכר מלכי ישראל בתל אביב אני מקיא בשירותים. כאשר הם צוהלים ומכים זה את זה באצטדיוני חיפה, ירושלים, באר שבע ונתניה הרי שאני מכה בראשי וחפץ להאמין שבעצם הכל הינו בבחינת חלום רע ותו לא, שממנו עוד נתעורר.

ליצמן ושותפיו

תמהני על יעקב נח ליצמן מאגו"י. האם כל הבעיה עם הארוויזיון בישראל תהיה רק בעניין חילולי השבת שלה, ואם חילולי השבת ימנעו מהארוויזיון הבא האם ליצמן ישמח להשתתף בו כצופה לצד אשתו וצאצאיו? האם זו זכות לירושלים הקדושה - שאותה הוא קורא "מאוחדת" ועבורה הוא מוכן שאחרים ימותו בעימות עם ערבייה, לארח אירו-ביזיון עם שירים, תלבושות, נכרים ותת תרבות שנגדה נלחמו קדמונינו? האם לא תרעד ידם של ליצמן וחבריו ה"חרדים" כאשר יאשר בתקציב המדינה את הכספים לחילולה של ארץ ישראל וירושלים על-ידי תת-התרבות הנכרית של מופקרי אירופה?

ואיפה הליכוד ?...

במדינות אחרות מפלגות הימין החילוניות הן אלה הנלחמות על ערכי מוסר דתיים מינימליים ועל שמרנות ומלחמה נגד התועבות אבל בישראל אין כך הדבר. הליכוד היה צריך להיות כזה אבל יהודים טובים כמנחם בגין, דוד לוי, דב שילנסקי, עובדיה עלי, מאיר כהן-אבידוב ואחרים כבר אינם בראשה. זו המפלגה הימנית היחידה בעולם שח"כ מקרבה מייצג את אנשי התועבות ואשר שרה מתוכם יוצאת למאורות הפריצות והתועבות לחזר על קולות אותם אנשי התועבה! לא מכבר הודה גיל סמסונוב, מקורבו של נתניהו בימי ממשלתו הראשונה של האחרון, כי הוא זה שיזם את שליחת דנה אינטרנשיונל לארוויזיון של שנת 1998, ולא משום ששירה היה הטוב מבין המתחרים הישראלים אלא משום סטייתה התועבתית של הנשלחת, כמומנט הפתעה באירופה, שבגלל היותה אשת התועבה הראשונה שתייצג מדינה כלשהי הרי שגם שירה יבחר וזה היה לדידו "אינטרס ישראלי". והוא אומנם הצליח בהימורו.

לתפארת מדינת ישראל...