לפני שבועיים הצבעתי בכאב על העובדה שארזי הביטחון הישראלי לשעבר מופיעים ביחד עם הח"כ לשעבר טאלב א צאנע במודעה המתנגדת לחוק יסוד הלאום. היו כאלו שהגיבו כי זה דווקא יפה, מכיוון שגם הם וגם הוא שותפים לקריאה החזקה לשוויון.
וכבר שאל המשורר: "למה את מתכוונת כשאת אומרת לא?" למה מתכוון טאלב ועמו כל צמרת ההנהגה של ערביי ישראל כשהם דורשים "שוויון"? הם דורשים שוויון לאומי במדינת ישראל, שוויון "לעם הפלשתיני הערבי" שפרטיו הם אזרחי מדינת ישראל, על כל המשמעויות הכרוכות בכך. הם לא דורשים שוויון אזרחי לפרטים של ערביי ישראל. את זה יש להם מלוא הטנא בחוקי ישראל, וכאשר ארזי הביטחון ואחרים, ושתי המפלגות הציוניות (
המחנה הציוני ויש עתיד) מדברים על "שוויון", הכוונה שלהם, כך אני מבין, היא על שוויון אזרחי לפרטים.
ההבדל הוא תהומי: הנהגת ערביי ישראל היא נגד ליבת החוק שמדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי, והוא לבדו, ונגד כל אחד מסעיפיו; שתי המפלגות הציוניות מדברות על כך שהחוק חסר את סעיף שוויון הזכויות האזרחיות המופיע במגילת העצמאות. הטרגדיה הגדולה לדעתי היא שבשל כך הן התנגדו לכל מה שיש בחוק, ומצאו עצמן באותה צלחת עם הנהגת ערביי ישראל. כשר וטרף באותה צלחת. ולא רק זאת, שתיהן כאחד פתחו במסע גידופים ונאצות כלפי החוק, מסע משולל כל הגיון, עד שקשה היה להבחין מי המנאץ: ח"כית זועבי או ח"כית לבני? ח"כ עודה או ח"כ פרץ? אכן, שבת אחים מגדפים יחדיו!
והנה, בימים אלו פתחו הנהגות ערביי ישראל במסע תעמולה נגד חוק הלאום מחוץ לגבולות ישראל: באו"ם ובאיחוד האירופי. הם הודיעו מראש שכך יעשו, וכך הם עושים. ליבת הטיעון שלהם: נגד עצם זה שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי בלבד, ועל כן זהו חוק גזעני. ובידם גם שפע עדויות כיצד רבים וטובים מהנהגות היהודים מתנגדים לחוק בלהט. כמובן כל אנשי השמאל הרדיקאלי האנטי ציוני לא רואים כל פסול במהלך של הנהגת ערביי ישראל. אבל, מי שנחרד הן המפלגות הציוניות, אלו שבאותה צלחת עם אותם מנהיגים ערבים העושים עכשיו בחו"ל במסע נגד החוק. ובראש הגברת
ציפי לבני. לפתע פתאום היא נזעקה להכריז בפני שגרירים זרים בישראל שלא יפלו בפח כי המנהיגים הערבים הללו אינם מכירים במדינת ישראל כמדינת העם היהודי. במילים אחרות: אני לא איתם, אני והם שני דברים שונים.
הבעיה: היא ומפלגתה אכן כן איתם בהתנגדות לחוק הלאום! אז מה הפתרון? ללבני ולכמה אקדמאים בכירים יש פתרון פלא: נהפוך את מגילת העצמאות לחוק יסוד (כמובן עם ההתאמות המתחייבות). אז ראשית, לדעתי מבחינה פוליטית זה לא ישים, אבל מעבר לזה, כל מי שמבין את מה שכתוב במגילה, מבין שאין בה כל פתרון לסוגיה הדרוזית (שעד היום איני מבינה) שבגינה קמה זעקה ונערכה עצרת גדולה; שהנהגות ערביי ישראל וכל להקת
הארץ יתנגדו לה ביתר חריפות מאשר נגד חוק הלאום; שהשוויון במדינת ישראל מקוים על-ידי המדינה היהודית בתחום החברתי והפוליטי בלבד; שהמילה דמוקרטיה לא מופיעה בה כצורת ממשל; שהיעוד הראשון של המדינה, ההתחייבות העליונה שלה, היא לקיבוץ גלויות, לעליה, לגאולת ישראל .
לא פשוט יותר להודות בטעות? כנראה שלא!
