2019 עומדת להיות שנת המשפט, גם בישראל וגם בארה"ב. לא, לא בהקשר לאירועים וחגיגות במערכת המשפט בשתי המדינות אלא בהקשר הדוק לפוליטיקה הפנימית שלהן - ראש ה
ממשלה מזה והנשיא מזה. כאשר נתניהו מכריז כי איננו מתכוון להתפטר לפני הבחירות גם אם יוגש או יוגשו נגדו כתבי אישום בכפוף ל
שימוע, בתיקים בהם נחקר בשנתיים האחרונות, הוא למעשה מודה בחצי פה כי הוא כבר הפנים שקיימת אפשרות כזו שעד היום הוא דחה בציניות. צלו של אישום או אישומים אינם כבר בגדר אגדה אורבנית.
כך פחות או יותר עומדת להיות המציאות מעבר לאוקינוס, בארה"ב.
דונלד טראמפ, הנחשב היום לידידה הגדול של מדינת ישראל וחברו האישי של ביבי, עומד בפני מבחן משפטי שונה אומנם בהליכיו אבל דומה במהותו. כמעט מתחילת כהונתו לפני שנתיים הוא נמצא בחקירה לא ישירה של החוקר המיוחד
רוברט מולר שמשימתו המקורית הוגדרה להתחקות אם ומה היו קשריו של טראמפ עם רוסיה וכיצד אלה השפיעו על מערכת הבחירות לנשיאות של טראמפ ב-2016. החקירות כבר הביאו להגשת כתבי אישום נגד עשרות אנשים, רובם רוסים, וגם למאסרים בפועל. מאז כשנתיים החקירות הן כחרב מתהפכת מעל ראשו של טראמפ.
בהיותם נואמים מוכשרים ובלתי נילאים, אשפי תקשורת ויחסי ציבור, גם ביבי וגם טראמפ משדרים עסקים כרגיל. טראמפ חוזר ואומר כי לא עשה שום דבר רע וכי מדובר בציד מכשפות אישי נגדו. לא אחת נרמז מסביבתו כי היה רוצה לפטר את מולר אבל לא עשה זאת לאחר שכנראה הובהרה לו ההסתבכות הכרוכה בצעד כזה. ככל שעבר הזמן והצטברו עוד עדויות רואה טראמפ במולר גורם עויין והוא ומקורביו תוקפים אותו לעתים קרובות. למגינת ליבם, מולר נוקט בטקטיקה של עמימות רבה ואיש לא יודע בעצם מה הוא גילה ומה יהיו ממצאיו והמלצותיו.
ביבי כבר עבר את שלבי החקירות הרבות והרשה לעצמו להצהיר פעם ועוד פעם כי לא יהיה כלום כיוון שלא היה כלום ולהפך. מטבע הדברים, החזרה על התובנה שלא היו דברים מעולם תכליתה אחת: להחדיר לתודעה הציבורית כי מבחינתו זו האמת ואין בילתה. אז יש מי שיטענו כי זו דמגוגיה זולה ומניפולציה של ההמונים אבל את הבייס זה משכנע ולשם בעיקר מכוונים הדברים.
זחיחות הדעת של ביבי, שאולי הגיעה לסיומה, והכרזותיו של טראמפ כי מדובר בחקירה פוליטית שמתבססת על עדויותיהם של מי שלא קיבלו את נצחונו בבחירות בניגוד לתחזיות, מנסות כמובן להדחיק מהתודעה את העובדה הידועה לכל כי החקירות נגדם נשענות על חומרים כתובים ומוקלטים ובעיקר על עדויותיהם של מי שהיו בעבר מקורבים להם. אלה האנשים שהם סמכו עליהם, שהכירו את הסודות מהחדר ושהחליטו להחליף צד ולצאת נגדם. המשך ההתנהלות כאילו מדובר בסיפורי בדים היא המשך ההצגה הפומבית שהכל בשליטה ולא צריך לדאוג.
זה כבר לא מה שהיה
בארה"ב העניינים מתנהלים בזירה הפוליטית וזו אמורה לשנות את פניה בסוף שבוע זה. לאחר בחירות האמצע בית הנבחרים עובר לשליטת הדמוקרטים וראשיהם כבר הכריזו כי טראמפ יהיה היעד המיידי לחקירותיהם גם בנושאים שעלו במהלך חקירותיו של מולר. כיוון שמאז נבחר לנשיאות טראמפ התנהל כפי שעשה כל חייו העסקיים, לקבל החלטות לפי אינסטינקטים אישיים, ובמהלך השנתיים בבית הלבן לא נתקל באופוזיציה ממשית. נקודות החיכוך עם הדמוקרטים יהיו גם רבות וגם נפיצות. הזירה תהפוך לזירת קרב ממשית כשיתפרסם הדוח של מולר. הצרוף של בית נבחרים דמוקרטי ודוח מרשיע של מולר צפויים להפוך את חלקה השני של הקדנציה של טראמפ לקשים במיוחד. קשה לחזות בשלב זה כיצד יתגלגלו העניינים כאשר לא ידוע מה צופן אותו דוח, אבל בעבר כאשר הנשיא נמצא תחת חקירות משפטיות התוצאות היו שונות: ניכסון סיים את הקריירה ואילו קלינטון ניצל בעור שיניו.
אצלנו העניינים מורכבים יותר למרות שלכאורה אמורים להיות פשוטים: כאשר היועץ המשפטי מגיש כתב אישום כפוף לשימוע מתחיל ההליך המשפטי הפורמלי. השימוע יכול להימשך חודשים אף כי ניתן ברצון משותף ועבודה רציפה לקצר את משך הזמן. החוק לא מחייב את ראש הממשלה להתפטר לפני משפט ומתן גזר דין. אבל מה עם נאורות ציבורית? לעומת כל אזרח אחר או נבחר ציבור, לראש ממשלה בישראל יש אחריות עודפת מאוד הכוללת גם היותו הסמן הימני של דוגמה אישית. אומנם בעניין זה הציפיות לא תמיד מתממשות בחיי היומים אבל היה כבר מקרה אחד שזה קרה: החלטתו של
אהוד אולמרט להתפטר. ביבי כראש אופוזיצה אמר אז כי ראש ממשלה הנמצא בדיוק במקום שהוא עצמו עלול להימצא תוך זמן קצר, לא יכול להמשיך להחזיק במושכות השלטון. דברים כדרבנות. נאה דורש ונאה מקיים? היום הוא מסביר כי מדובר בנסיבות אחרות. אכן כן אבל לא למה שהא מכוון: בתולדות ישראל עוד לא היה מועמד לראשות הממשלה שערב הבחירות תלוי כתב אישום מעל ראשו. המחוקק גם לא שיער כי רגע כזה יגיע.
אפשר לחזות ולהניח הנחות אבל ברור כי גם טראמפ וגם נתניהו לא יוותרו וירימו ידיים ללא מאבק וזה יהיה מאבק ייצרי רווי האשמות והאשמות נגד שוודאי ישפיעו על דעת הקהל בשתי המדינות. בוושינגטון הכל תלוי בדוח מולר שבעקבותיו יונעו המהלכים של הדמוקרטים להיפרע מטראמפ, מה שמכונה אימפיצ'מנט, שכל כולו כאמור מתנהל בזירה הפוליטית. הוא עשוי להימשך זמן לא קצר גם לתוך מערכת הבחירות לנשיאות בסוף השנה הבאה שלמעשה כבר החלה בימים אלה. בארה"ב עם חוקה כתובה ותקדימים חוקיים ופוליטיים, גם תהליך סבוך כזה יתנהל בנתיבים מוכרים.
אצלנו זה ממש לא יהיה פשוט כי אין לנו לא חוקה ולא תקדימים. העובדה שהבחירות אצלנו הן קרובות מאוד יש להחלטת היועץ המשפטי משמעויות רבות חשיבות שמעולם לא עמדו במבחן ובראשן כמובן הקביעה האם החלטתו של הדרג המשפטי עדיפה על הצבעת המונים, כי הרי כתב אישום נגד ראש הממשלה שעשוי לזכות בבחירות היא בלא ספק עצם ענקית בגרונה של המדינה שלא הכירה כזו מאז קיומה.
האיש היחידי שבכוחו למנוע את הסבך הזה הוא נתניהו עצמו. הוא יכול להחליט על שני מהלכים: לפרוש לגמרי מהמרוץ, אפשרות לא סבירה אותה כבר שלל, או להכריז על נבצרות עד לסיום ענייניו המשפטיים. גם זו אפשרות קלושה כי הוא ודאי מאמין כי רק בכוחו להביא לנצחון הליכוד.
מכאן המסקנה הברורה: אם היועץ המשפטי יגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה נתניהו בכפוף לשימוע והוא ימשיך במסע הבחירות, יזכה בהן וימשיך לכהן כראש הממשלה, הוא יידרש לתשובה לשאלה הבאה: האם ראוי שהוא יחזיק במושכות השלטון כאשר מעל ראשו תלוי כתב אישום גם אם החוק היבש לא קובע מסמרות. לתשובתו יהיו משמעויות חוקתיות, מוסריות וחברתיות חסרות תקדים על דמותה של מדינת ישראל.
