ראש הממשלה
בנימין נתניהו, ביקר השבוע בגוש-עציון וזכה שם לגילויי אהדה השמורים רק לשועי תבל. פרט לשטיח אדום ושירת 'שאו שערים ראשיכם ויבוא מלך הכבוד', היה שם הכל: מנהיגי ההתיישבות התרפסו בפניו, נמסו מולו, שיגרו לעיתונות הודעות נוטפות דבש ונופת צופים על 'הביקור ההיסטורי', כלשונם. כל מעלליו להקפאת ההתיישבות, נשכחו והיו כלא היו. אז תגידו אתם, הוא לא קוסם?
אפשרות אחרת היא, שמנהיגי ההתיישבות, כמו רבים וטובים בציונות הדתית, ניחונו בזיכרון קצר: כל השנה הם בוכים על התעמרותו של ראש הממשלה בהתיישבות ובמתנחלים, שסובלים מההקפאה והפכו בתקופתו לאזרחים סוג ב' לכל דבר ועניין - כאלה שאפשר לגרשם מבתיהם, להתעמר בילדיהם, להחרים נשקים החיוניים להגנתם, וכדומה; אבל מתהפכים ערב הבחירות, מעשה קסמים, למשמע נאומי חנופה חלולים, ואז מנגבים את הדמעות ומתרפסים בפני הקוסם המושיע.
התמיהה על הנורמה הכפולה הזו, אינה כלפי נתניהו. זו דרכו של מנהיג פוליטי ציניקן, שמבטיח א' ומקיים ת'. אבל מנהיגי ההתיישבות והמתיישבים עצמם, שכבר ניכוו קשות שוב ושוב תחת העול הכבד שהונחת עליהם בתקופתו, לא למדו דבר מההיסטוריה הקצרה הזו, ואם למדו, איך זה שהם הופכים עצמם שוב ושוב לאסקופה הנדרסת תחת חיוכים ודיבורים חסרי ממשות? הן ראשי יש"ע עצמם, פירסמו רק לפני פחות מחודש, שאחוז הגידול באוכלוסיית יו"ש בעשור שנותיו של נתניהו נמצא בירידה תלולה ושיטתית. הרי גם להם גלוי וידוע, שנתניהו הוא היחיד מבין ראשי ממשלות ישראל מימין ומשמאל גם יחד, שהקפיא רשמית את הבנייה בהתיישבות לאורך 8 שנות אובמה, וממשיך בכך גם בעידן טראמפ הידידותי. הרי גם להם נהיר, שהוא לא נסוג מנאום בר-אילן, ושכבר למחרת הבחירות הקודמות, שבמהלכן הבטיח למנוע הקמת מדינה פלשתינית, 'תיקן' עצמו והצהיר לתקשורת: "לא שיניתי עמדתי המדינית. מעולם לא חזרתי מנאום בר-אילן".
נחמה פורתא – נחמת טיפשים, יש לומר – טמונה אולי בכך שלא רק ביש"ע מתנהלים כך. גם רבני הציונות הדתית, במחילה ועם כל הכבוד, לא נוהגים אחרת. רק לפני מעט יותר מחודש, הם נמסו מול בקשת נתניהו להניא את יו"ר
הבית היהודי (דאז)
נפתלי בנט, מאיומיו לפרוש מהקואליציה על-רקע סירובו של רה"מ להעניק לבנט את תיק הביטחון, לאחר התפטרות ליברמן. אין מנוס מההערכה הכואבת, שמשהו דפוק ב-דנ"א הקיבוצי של הציונות הדתית. אפילו דחיקתה בתום הבחירות האחרונות לסוף התור הקואליציוני, אף שהעניקה לו תמיכה בקלפי, לא הרימה אותה מגובה הדשא.
נתניהו משוכנע שהציונות הדתית מונחת בכיסו. נמסה מפניו. הציונות הדתית כבר שכחה שמתוך 60 ההצבעות שהיו בכנסת בנושא ההינתקות – הצביע נתניהו בעד העקירה והגירוש ב-59 מהן; ושעדיין שוממים הריסות ארבעת ישובי צפון השומרון, אף שהינם בשליטה ישראלית מלאה; ושנתניהו מעולם לא חזר בו מנכונותו לחלוקת הארץ והקמת מדינה פלשתינית, למרות שאבי רעיון העיוועים הזה, אובמה, כבר איננו בסביבה; ושהוא זה שבמשמרת שלו גם הבנייה בירושלים סובלת מהקפאה חלקית.
הכל נשכח, כמו גם העובדה שהוא התגאה בקונגרס הציוני, 2015: "בתקופת כהונתי לא רק שאין עלייה בבניה בהתנחלויות, למעשה יש ירידה". וגם נשכחה שליחותו של
רון לאודר להציע לסורים את רמת הגולן.
שכחנו שבמשמרת שלו נמחקו עמונה, נתיב האבות, גבעת האולפנה, בתי דריינוף, מגרון ועוד, הכל בשם הבג"ץ, שלגביו התבטא בטלוויזיה: "גנזתי כל הצעה לקצץ בכנפיו של הבג"ץ"; אבל כעת הוא מסרב ליישם את פסיקת אותו בג"ץ ממש, להריסת חאן אל אחמר.
לאחר הבחירות, כך הבהיר השגריר האמריקני פרידמן, תונח על שולחנו של הקוסם תוכנית המאה של טראמפ: הקמת מדינה פלשתינית על 90% משטחי יו"ש עם בירה חלקית בירושלים. איך יוכל הקוסם מרחוב בלפור לעמוד בפרץ?
אז מה אתה מציע? – מתקוממת עדת מעריצי הקוסם. התשובה ממש פשוטה וסבירה: לאהוב את נתניהו, אבל להצביע ימינה ממנו. לבלימת המפולת ולמען שרידותו של העם היושב בציון.
