|
|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
"אני אמוציונלית מאוד ומעורבת במחקר שלי" מספרת יעלה שקד, פרופסור לביוגיאוכימיה ימית מהחוג למדעי הסביבה של המכון למדעי כדור-הארץ באוניברסיטה העברית. המחקר המקורי והדינמי שלה ביחסי הגומלין בין אצות וברזל בים, הולם את אופיה וקצב חייה המהיר. היא חושבת בערוצים רבים ומוכנה להסתבך במבוכי המחקר ולהרבות בשאלות כדי להגיע לתגליות מדעיות חדשות
|
|
יעלה שקד. אמוציונלית ומהירה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| "בעבודה האקדמית שלי, אני בעצם 'משחקת' ברעיונות ומונעת מהסקרנות שלי ומהמקומות הלא פתורים וזה שונה מאוד מהסביבה בה גדלתי, שבה צריך להראות תוצרים מידיים. הניסויים של אבא שלי היו תמיד על השאלה האחת המוגדרת, איך להבין את משטר המים על חלקת בננות, הסתכלות יישומית מאוד. המחקר שלי נועד 'לבלבל' ולייצר עוד שאלות ושיטות מחשבה. אולי פה מצוי ההבדל" | |
|
|
|
|
יעלה שקד, פרופסור לביוגיאוכימיה ימית, גדלה בקיבוץ בית זרע ליד הכנרת, על ערכי התנועה הקיבוצית - עבודה קשה, סולידריות ושיתופיות. לא היה לה חלום להיות מדענית. בשירות הצבאי שירתה כמדריכה בבית ספר שדה והכירה את הגאולוגיה והטבע על הרבדים השונים שבהם. כבר אז גילתה סקרנות ורצון להבין כיצד מתחברים ביניהם התשתית, המסלע, תוואי הנוף, תוואי המים, הצמחייה וההתיישבות. האם משהו ברקע של ההורים עורר בך את הסקרנות לתחום זה? שקד: "שני הורי קיבוצניקים ללא קריירה אקדמית. אבא שלי חקר כל השנים בניסויים שעשה, בעיקר במטעי הבננות של הקיבוץ. כילדים השתתפנו בניסויים האלה, בעיני הוא מדען מבוזבז. הסקרנות האמיתית החלה בבית ספר שדה, ולאחר השירות הצבאי החלטתי ללמוד לתואר ראשון בגאולוגיה ומדעי הסביבה במכון למדעי כדורי הארץ באוניברסיטה העברית". מה החוויה שעצבה את הקריירה האקדמית שלך? שקד: "בסיום התואר הראשון, במהלך ההתלבטות לגבי המאסטר (שהפך למסלול ישיר לדוקטורט) היה לי חשוב מאוד לחקור את הכנרת, ששחיתי בה מ'גיל אפס'. רציתי מחקר אבל אז היה לי חשוב שזה יהיה מחקר יישומי, שבסופו של דבר הוביל אותי לעסוק במחקר לשם מחקר, כלומר במחקר הבסיסי. רציתי לחקור את בעיית פריחת האצות בכנרת ויחסי הגומלין בין ברזל ואצות בכנרת. למצוא פתרון לבעיה סביבתית אמיתית. ניהלתי שיח עם שני חוקרים שכל אחד מהם נתן לי את ההיבט שלו. השיח הזה השפיע עלי מאוד בהחלטות שקיבלתי להמשך דרכי. "החוקר הראשון שהיה המנחה שלי במאסטר, הפרופסור יגאל אראל, היה גורם חשוב בעיצוב הקריירה האקדמית שלי. הוא סיפר לי שהמאסטר שלו היה על אפר הפחם, כשהשאלה המחקרית שלו הייתה, האם אפשר להשתמש באפר הפחם לבנייה, כאשר התשובה הייתה שאכן אפשר. עבור המהנדס, למשל, זאת תשובה חשובה מאוד, אבל עבור מדען, התשובה 'כן' עלולה להתפרש כסיום הדרך המחקרית. החוויה המעצבת שלי היא בהבנה שדווקא הדרך היא החשובה. ההבנה הזאת קיימת אצלי לא רק במחקר אלא גם בחיים האישיים - במשפחה, או ביוגה שאני כל כך אוהבת. כי אם הגעת לסוף הדרך, מה עושים שם?" חוקר אחר שהוא כיום פרופסור אמריטוס, עמיחי כץ, התמקד במחקר על מלח והוא הציע לשקד היבט מחקרי הפוך, המדגיש מדוע כדאי להתמקד במחקר בסיסי וכיצד יכולה להיות לו תרומה חשובה. הוא חקר במחקר בסיסי כיצד מלח גדל. בשנות ה-90 במפעלי ים המלח התגלתה בעיה של גושים גדולים של גידולי מלח. הפרופסור כץ הגיע לשם והיה לו הפתרון בשבילם, בגלל הבנתו המדעית הרחבה בנושא המלח. ההבנה שהסיקה שקד מהסיפור הזה, היא שהידע הנכבד של כץ מהמחקר הבסיסי שהוא ביצע, ואשר פתר בפועל את הבעיה לתעשיות כל כך גדולות בזמן קצר, מעיד על המשמעות הקריטית של מחקר בסיסי. כשאתה כחוקר מבין משהו לעומק, אומרת שקד, תמיד תהיה התעשיה שתהיה זקוקה לידע הזה. האם העיסוק שלך במחקר בסיסי מול הערכים עליהם גדלת ייצר קונפליקט? שקד: "גדלתי על ערכים של עבודה פיזית יומיומית, זה לכאורה עומד בניגוד למהות העבודה של מחקר בסיסי. בעבודה האקדמית שלי, אני בעצם 'משחקת' ברעיונות ומוּנעת מהסקרנות שלי ומהמקומות הלא-פתורים וזה שונה מאוד מהסביבה בה גדלתי, שבה צריך להראות תוצרים מידיים. הניסויים של אבא שלי היו תמיד על השאלה האחת המוגדרת, איך להבין את משטר המים על חלקת בננות, הסתכלות יישומית מאוד. המחקר שלי נועד 'לבלבל' ולייצר עוד שאלות ושיטות מחשבה. אולי פה מצוי ההבדל". מה תפישתך לגבי שיטת המחקר? שקד: "תהליך המחקר שלי אינו לינארי אלא מסועף ואינטגרטיבי, אני מסמנת מטרה במרחק אבל מתקדמת אליה בדרכים עקלקלות, לפעמים אני נתקעת ומשנה כיוון ולפעמים אני מגיעה להבנות חדשות שהן מעבר למטרות המקורית שלי. אני חוקרת מערכות סביבתיות מורכבת ודינמיות, כך שהתשובות לשאלות המחקר משתנות בזמן ובמרחב והתשובות של 'כן' ו'לא' אינן מלמדות הרבה. אני מנסה להקיף בעיה מחקרית מהרבה זוויות ומשלבת מספר רב של שיטות מתחומי ידע שונים. אני מעבדת את נושאי המחקר שלי כחלק ממערך תפישתי כולל, המשלב טביעת מושגים והגדרות, ביצוע מדידות וניסויים, פיתוח שיטות לניתוח והצגת נתונים וכמובן סינתזה. לפיכך יש תוקף למחקר שלי מעבר להבנות שאליהן הגעתי. שיטות המחקר שפיתחתי - הן המעשיות והן התיאורטיות - משמשות חוקרים נוספים למחקר של מערכות ושאלות שונות". |
|
|
|
|
אוקיינוס כמפעל ביוגיאוכימי
|
|
|
|
| "האוקיינוס נמשל למפעל ביוגיאוכימי גדול שמייצר חמצן וקולט פחמן, כאשר ה'פועלות' במפעל זה הן האצות שמייצרות חמצן וגם מקבעות פחמן דו חמצני CO2 בתהליך הפוטוסינתזה. כשאצות אלו שוקעות לקרקעית הים, הפחמן הזה נקבר בסלעים או הופך במקרים מסוימים למאגרי פחם או נפט. באמצעות צריכת ה-CO2 תורמות האצות הימיות להפחתת התחממות כדור-הארץ (ובעבר הרחוק אפילו תרמו לקירור כדור-הארץ)" | |
|
|
|
מהו הרקע למחקר שלך ומדוע הוא חשוב? שקד: "אני ביוגיאוכימאית ימית, החוקרת את יחסי הגומלין בין החיים לבין הכימיה או הפיסיקה של סביבתם. זהו מחקר סביבתי המשלב בין תחומים שונים עם דגש על ביולוגיה וכימיה, אך בשל העניין שלי בהשפעות ההדדיות, ניתן להגיד שאני גם חוקרת במדעי הטבע ובעצם חוקרת יחסים. אחד מתחומי המחקר שלי שאליו חזרתי לאורך השנים במערכות שונות, הוא ביוגיאוכימיה של ברזל וזמינותו לפיטופלנקטון (אצות מיקרוסקופיות הנפוצות בכל גופי המים בכדור- הארץ)". כיצד היית מדגימה את יחסי הגומלין בין החיים לבין הכימיה? שקד: "ניתן להדגים את יחסי הגומלין דרך סיפור היווצרות והצטברות החמצן בכדור-הארץ שאפשר את התפתחות החיים כמו שאנחנו מכירים אותם כיום. החמצן בכדור-הארץ החל להיווצר לפני כארבעה מיליארד שנה בים הקדום, על-ידי ציאנובקטריה - אצות מיקרוסקופיות ש"המציאו" את תהליך הפוטוסינתזה. לאורך הזמן החמצן שהחל להצטבר בכדור-הארץ, שינה את הסביבה בדרכים רבות. אחת מהן קשורה לברזל שהוא נוטריאנט (חומר מזון) חשוב מאוד לאצות. בים הקדום שלא הכיל חמצן, הברזל נכח במים בכמויות גדולות במצב מחוזר (ברזל דו ערכי או Fe2+ ) כלומר מסיס וזמין לאצות שהשתמשו בו בבניית חלבונים הקשורים לריאקציות מעבר אלקטרונים בפוטוסינתזה ובנשימה. עם הצטברות החמצן באוקיינוס, הברזל התחמצן והפך לברזל מחומצן (ברזל תלת-ערכי או Fe3+) שאינו מסיס ולכן ריכוזו באוקיינוס ה'מודרני' נמוך ביותר". שינוי הסביבה שהתרחש בשל הצטברות החמצן בכדור-הארץ, מספרת שקד, הפך את הקיום עבור האצות שזקוקות לברזל לגידולן לבעייתי, והן סובלות ממגבלת ברזל בחלקים נרחבים באוקיינוס. המחקר שלה מתמקד בשאלות הקשורות לזמינות הברזל לאצות, איך ובאיזה קצב האצות מצליחות בכל זאת לקלוט ברזל מהסביבה, מה הן עושות באופן פעיל כדי לשנות את המופע הלא מסיס של הברזל ולהפוך אותו למסיס ולזמין עבורן. באיזה תחום מדעי מעוגן המחקר שלך? שקד: "המחקר שלי מעוגן בתחום של מדעי כדור-הארץ המתעניין במחזורים ביוגיאוכימיים של יסודות כגון פחמן, חמצן, ברזל, חנקן וזרחן. אנחנו מסתכלים על המאגרים השונים של חומרים אלו בכדור-הארץ - הים היבשה והאטמוספירה (כמויות, מופעים, תהליכים) ועל המעברים (שטפים, טרנספורמציות) בין המאגרים. האוקיאנוס הוא מאגר הפחמן הגדול ביותר בכדור-הארץ ויש לו השפעה מכריעה על אקלים כדור-הארץ. "האוקיאנוס נמשל למפעל ביוגיאוכימי גדול שמייצר חמצן וקולט פחמן, כאשר ה'פועלות' במפעל זה הן האצות שמייצרות חמצן וגם מקבעות פחמן דו חמצני CO2 בתהליך הפוטוסינתזה. כשאצות אלו שוקעות לקרקעית הים, הפחמן הזה נקבר בסלעים או הופך במקרים מסוימים למאגרי פחם או נפט. באמצעות צריכת ה-CO2 תורמות האצות הימיות להפחתת התחממות כדור-הארץ (ובעבר הרחוק אפילו תרמו לקירור כדור-הארץ). בימינו, כשפליטות ה-CO2 כתוצאה מפעילות אנושית רשלנית מרקיעות שחקים, ישנו צורך מהותי בהבנת תפקודה של המערכת הביוגיאוכימית של הים, בוויסות ריכוזי ה-CO2 באטמוספירה ובאיזון האקלים בכדור-הארץ".
|
|
|
|
|
|
|
| "עבור שוניות האלמוגים למשל, ההתחממות הנוכחית היא קטלנית ובכל שנה נצפים אירועי ענק של הלבנת אלמוגים ותמותה בעקבות התחממות קיצונית של מי השטח. רמות ה-CO2 הגבוהות משפיעות על הים בדרכים נוספות. הן גורמות להחמצת האוקיינוסים, כלומר לירידה ב-PH שמשפיע על מגוון תהליכים כימיים ועל היצורים שחיים בים. ההתחממות עצמה גורמת להמסת קרחונים ומעלה את מפלס הים, וכל זה בנוסף לפעילות אנושית לא אחראית ורחבת היקף הכוללת דיג יתר, הרס בתי גידול, זיהום במתכות, חומרי דשן ופלסטיק. מבחינת האנושות זה האתגר בה"א הידיעה מעל לכל ספק" | |
|
|
|
מה הקשר בין אצות, ברזל ואקלים כדור-הארץ? שקד: "מאחר שכיום ריכוזי הברזל בים נמוכים ביותר, הוא מגביל את כמות האצות באזורים רבים באוקיינוס. מיעוט האצות באזורים אלו לא מאפשרת להן לצרוך הרבה 2CO מהמים בתהליך הפוטוסינתזה. בעבר הגאולוגי, בתקופות קרות (תקופות קרח), היו שטפים גבוהים משמעותית של אבק עשיר בברזל שהגיע לאוקיינוס מהיבשה ועודד גידול מאסיבי של אצות. אצות אלו צרכו כמויות גדולות של CO2 מהים והורידו את ריכוזו באטמוספירה (קיים שיווי משקל בין המאגרים) ובכך תרמו לקירור כדור-הארץ". בעקבות הבנות אלו, עלה הרעיון, לדברי שקד, לנסות ולזרוע ברזל באוקיינוס לשם עידוד גידול אצות, שבאמצעותן ניתן יהיה להוריד את ריכוזי ה-CO2 באטמוספירה. ערך מוסף לכך, הוא מזון לדגים הניזונים מהאצות או מיצורים אחרים שאוכלים אותן. רעיונות אלו גולמו בניסויים המתבצעים בספינות מחקר בשלושים השנים האחרונות. בניסויים אלו מפזרים כמויות גדולות של תמיסת ברזל ועוקבים אחרי תגובת המערכת הביולוגית והפחמן בים ובאוויר. מה מייחד ניסויים של זריעת ברזל באוקיינוס? שקד: "ניסויים אלו הם מורכבים ביותר, יש קושי לדעת מה המיקום של הכתם שנזרע בשל הזרמים האופקיים והאנכים שבים, יש לעקוב אחר מגוון רב של פרמטרים לאורך זמן, במרחב ובעומק הים. כל זה דורש שיתוף פעולה בין מדענים שונים מתחומי ידע שונים ולרוב ממדינות רבות. זה תחום מחקר שהוא אינטגרטיבי ומלמד אותנו רבות על האוקיינוס ועל הדרך בה מערכותיו הרבות עובדות זו עם זו. חשוב לציין שהחוקרים תמימי דעה שזאת לא אסטרטגיה בת-קיימא לסילוק CO2 מהאטמוספירה, שכן מערכות המושב והאיזונים בים מורכבים ביותר והסיכון בהפרת המאזן האקולוגי של הים, גדול בהרבה מהסיכוי הקטן לסילוק CO2. אנחנו רואים בניסויים אלו כלי מחקרי חשוב, אך לא כלי יישומי לטיפול בעלייה החדה והמסוכנת ברמות ה-CO2 באטמוספירה". האם עליית ה-CO2 באטמוספירה היא אכן הבעיה הסביבתית המרכזית שלנו? שקד: "בהחלט כן. עבור שוניות האלמוגים למשל, ההתחממות הנוכחית היא קטלנית ובכל שנה נצפים אירועי ענק של הלבנת אלמוגים ותמותה בעקבות התחממות קיצונית של מי השטח. רמות ה-CO2 הגבוהות משפיעות על הים בדרכים נוספות. הן גורמות להחמצת האוקיינוסים, כלומר לירידה ב-PH שמשפיע על מגוון תהליכים כימיים ועל היצורים שחיים בים. ההתחממות עצמה גורמת להמסת קרחונים ומעלה את מפלס הים, וכל זה בנוסף לפעילות אנושית לא אחראית ורחבת היקף הכוללת דיג יתר, הרס בתי גידול, זיהום במתכות, חומרי דשן ופלסטיק. מבחינת האנושות זה האתגר בה"א הידיעה מעל לכל ספק". מה הסיבה לכך שהאתגר בטיפול בהתחממות כדור-הארץ הוא כה קשה לביצוע? שקד: "הסיבה היא העדר הפעילות המשותפת של מדינות שונות בהקשר לבעיות הסביבה של כדור-הארץ, אבל זה במגמת שינוי. כיום יש 900 תביעות ברחבי העולם, של אזרחים שתובעים את המדינות שלהם או חברות נפט, על פשעים כלפי כדור-הארץ בהקשר של פליטות CO2, על הסתרת מידע לגבי השפעת ה-CO2 על האקלים ועל אי-שמירה על איכות הסביבה בכדור-הארץ לדורות הבאים. בהאג היה פסק דין לא מכבר של אזרחים נגד ממשלת הולנד, על כך שהם לא עומדים ביעד הפחתת הפליטות של CO2 לאטמוספירה. האזרחים זכו בתביעה. יש גם תביעות בשבדיה ובגרמניה של בתי ספר וקבוצות נשים שהתאגדו ותובעות את הממשלה על חוסר אחריות כלפי הדור הבא וכדומה. מבחינת המדע אנחנו בטוחים כי יש התחממות ובכלל שינוי חובק עולם במזג האוויר, כמו גם של-CO2 יש השפעה חזקה על תהליך זה. יש כמובן גורמים משפיעים נוספים וכידוע מדענים אמונים על הטלת ספקות ולא על קביעת עובדות נחרצות ולא מעורערות". את סבורה שלאי קביעת מדיניות ברורה יש גם היבטים פוליטיים? שקד: "הפוליטיקאים משתמשים בזה לאינטרסים שלהם ומנצלים ספקות אלו ל'גרירת רגלים' ואי קביעת מדיניות אחראית שתפעל ללא לאות להקטנת השימוש בדלקים הפוסיליים ושימוש בטכנולוגיות לתפיסת ה-CO2 הנפלט. חלק מהמדענים הבינו זאת ובשנים האחרונות מפורסמים יותר ויותר מאמרים שחתומים עליהם אלפי מדענים שנושאים באחריות ואומרים, 'השינוי העולמי כאן, עלינו לפעול להקטין את פליטות ה-CO2 בכל מחיר'. הקהילה המדעית בהחלט התקדמה בעניין הזה. בסוף זה מסתכם בסיכוי וסיכון, אבל אם אנחנו טועים זה רק בדקויות, שכן אין ספק ששינינו את כדור-הארץ ברמות רבות".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| "עבודה עם חומרים רדיואקטיביים או צורונים קצרי חיים מתאימה לאנרגיות ולקצב שלי. מבחינתי הכל צריך לזוז מהר ואני צריכה לקבל תוצאות ניסויים תוך שעה או לכל היותר בסוף היום, כדי שאוכל לחשוב בלילה על הניסוי הבא. בזמנו חקרתי צורונים שזמן מחצית החיים שלהם הוא 10 שניות. זה התאים לי במדויק, אם כי זה אולי היה קצת מוגזם, אז עברתי לצורונים שזמן מחצית החיים שלהם הוא 30 שניות" | |
|
|
|
בדוקטורט יצרו שקד ועמיתיה למחקר את ההסתכלות הבינתחומית שבמסגרתה פיתחו מגוון שיטות למדידת ברזל במופעים שונים, במעבר מצורה לצורה, שמתווך על-ידי אצות, תוך הסתכלות על תפקיד האצות במערכת הזאת ושילוב מדידות עם ניסויים. עם הבסיס הזה התפתחה שקד הלאה להמשך המחקר שלה, שכלל פיתוח יכולות אנליטיות רגישות ומהירות המאפשרות לה לזהות ריכוזי ברזל נמוכים ביותר ולעקוב אחרי תהליכי יצירה והעלמות של ברזל מחוזר (וכן צורוני חמצן פעילים קצרי חיים).
שקד: "עבודה עם חומרים רדיואקטיביים או צורונים קצרי חיים מתאימה לאנרגיות ולקצב שלי. מבחינתי הכל צריך לזוז מהר ואני צריכה לקבל תוצאות ניסויים בתוך שעה או לכל היותר בסוף היום, כדי שאוכל לחשוב בלילה על הניסוי הבא. בזמנו חקרתי צורונים שזמן מחצית החיים שלהם הוא 10 שניות. זה התאים לי במדויק, אם כי זה אולי היה קצת מוגזם, אז עברתי לצורונים שזמן מחצית החיים שלהם הוא 30 שניות".
מה המפתח בהצלחת המחקר והאם את מוצאת קשר לקידום הצלחת נשים במדע?
שקד: "עבודת צוות ושיתוף של הרבה אנשים היא המפתח. זה מתקשר לי לנושא של נשים במדע וזאת הבנה שהגעתי אליה במסע האקדמי שלי. כדי שנשים יפרצו באקדמיה, אנחנו צריכים לייצר מנגנונים שיתנו ביטוי לערך הזה של עבודת צוות והובלה. אני חושבת שנשים טובות מאוד בעבודת צוות וזה קורה בפועל, במיוחד בתחום מדעי הים שבו יש ייצוג מרשים להמון נשים מדהימות.
"מאחר שעלות יום הפלגת מחקר היא גבוהה ביותר, נדרש שיתוף פעולה בין מדענים רבים מתחומים שונים וכולם יוצאים יחד לים. זה דורש הערכה אחרת של כל התחום, זאת עבודה שמראש לא נועדה למדען בודד. הרבה מנחי מחקר מבינים שכאשר מספר מדענים או מדעניות עובדים על פרויקט מחקרי, זה מפרה הרבה יותר ולכן עושים זאת באופן טבעי כי מבינים את הכוח של הביחד. מירב הנשים פורחות במקום הזה, כאשר הן לא מרגישות לבד עם אינסוף ההתלבטויות שלהן. הרי את לבד בדוקטורט, את לבד בפוסט, את לבד בהקמת מעבדת המחקר ולכן דווקא אצל נשים, עבודת הצוות היא בעיני כל כך יעילה".
מה המנגנון ליישום מפתח ההצלחה הזה בפועל?
שקד: "מנגנון לדוגמה, הוא כשיש מעבדה משותפת ובתקופת הקליטה את מגיעה ויש במעבדה אזור שבו ניתן לחלוק מכשירים בנוסף למשאבים ולסטודנטים. היום הרבה מאוד מהמחקרים מתבצעים תוך שיתופי פעולה גדולים, כאן הכוח של הנשים יכול לבוא לידי ביטוי. אני חושבת שנשים פחות מונעות מאגו והן יכולות להביא ולנהל יחד קבוצת חוקרים גדולה, שיכולה להשיג תקציבי מחקר גדולים ולהטביע חותם על התחום. מנגנון אפשרי אחר קשור בתכנון הקליטות, שלפיו קולטים קבוצה של מדעניות ומדענים מתחומים קרובים שיחד יוצרים כוח מחקרי בעל עוצמה שיש לו השפעה על התחום הן במחקר והן בהוראה".
|
|
ממחקר בכנרת למחקר באוקיינוס
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| "בגלל ששנים רבות אני חוקרת היבטים שונים של זמינות ביולוגית של ברזל, עם מדידות ותפיסות שונות ובודקת את יחסי הגומלין של הברזל עם האצות, זה הפך לייחוד שלי כחוקרת. אני באמת מאמינה ביחסים, אני באמת מאמינה שהאצות לא 'יושבות על המדוכה' במחשבה שאולי הברזל יגיע, אלא הן ממש פעילות על-מנת להפוך את הברזל וגם נוטריאנטים אחרים לזמינים עבורן. זאת הזווית הייחודית שלי שהתפתחה בדוקטורט והתקדמה לפוסט דוקטורט וגם למחקר הנוכחי" | |
|
|
|
למחקר הראשון של שקד על הכנרת יש את ההקשר של הבית, של המשפחה, של הקהילה שגדלה בה, שהכנרת היא גורם מרכזי מאוד בה. סיום הדוקטורט סימן את המעבר שלב בהתבגרות וביכולת להיפרד מהבית. במהלך הלימודים עבדה במפעל בקיבוץ שמימן את לימודיה ואי שם באמצע הדוקטורט, היא מספרת, כבר היו לה נסיעות ואילוצים רבים שהובילו לעזיבתה לירושלים. בן זוגה, יונתן שקד הוא במקור גאולוג שעשה במקביל אליה את הפוסט דוקטורט שלו בביולוגיה מולקולרית. הם הכירו במהלך הלימודים באוניברסיטה העברית במכון למדעי כדור- הארץ, נישאו במהלך הדוקטורט ונסעו על בסיס מלגות שקבלה שקד, לפוסט דוקטורט שלה בפרינסטון בחוף המזרחי ארה"ב, בשנים 2005-2002. שקד: "נסעתי למעבדה של פרופסור פרנסואה מוראל, ביוגיאוכימאי העוסק בקשר בין אצות ומתכות עם יישומים רבים. אדם מדהים ומדען מפורסם שפיתח רבות תחום מדעי חדש שנקרא כימיה מימית Aquatic Chemistry. ברבות הזמן הפכנו גם לחברים טובים ואף הוא היה אחד מהדמויות המעצבות ואני נעזרת בו גם בסיוע למענקי מחקר. הוא פרש ממש לאחרונה ועדיין תורם רבות למחקרי". מודל קינטי של קליטת ברזל על-ידי אצות במה התמקד המחקר בפוסט דוקטורט? שקד: "מירב העבודה הניסויית והתיאורטית התבצעה במעבדה, כשהרעיון החוזר היה לנסות להבין זמינות ברזל לאצות והפעם באוקיינוס. הברזל הוא היסוד הרביעי בנפיצותו בכדור-הארץ ולכן אינו אמור להיות בחסר, אבל למעשה הוא לא במים וגם לא בכמויות גבוהות בגוף האדם, לכן יש לא מעט אנשים שזקוקים לתוספי ברזל. זאת שאלה של זמינות. המחקר שלי מתמקד בשאלה איך הברזל נמצא במים אם הוא לא מסיס, כלומר אינו זמין? ושאלה נוספת, איך מהמעט שנשאר במים הוא אכן יכול להיכנס לתוך האצות שזקוקות לו. "בגלל ששנים רבות אני חוקרת היבטים שונים של זמינות ביולוגית של ברזל, עם מדידות ותפישות שונות ובודקת את יחסי הגומלין של הברזל עם האצות, זה הפך לייחוד שלי כחוקרת. אני באמת מאמינה ביחסים, אני באמת מאמינה שהאצות לא 'יושבות על המדוכה' במחשבה שאולי הברזל יגיע, אלא הן ממש פעילות על-מנת להפוך את הברזל וגם נוטריאנטים אחרים לזמינים עבורן. זאת הזווית הייחודית שלי שהתפתחה בדוקטורט והתקדמה לפוסט דוקטורט וגם למחקר הנוכחי". כיצד בא לידי ביטוי המודל הקינטי במחקר? שקד: "המודל הקינטי שבנינו בפוסט דוקטורט, מנסה להבין איזה ברזל אפשר לקלוט, איך אפשר לקלוט אותו ובאיזה קצב האצות קולטות את הברזל בים או באוקיינוס. כשחוקרים באים ליצור מודל, הם יכולים להשתמש בקבועים או בהבנות והמשוואות שפיתחנו, שגם הם מבוססים על ניסויי מעבדה. הראנו שהמודל פועל על מגוון סוגים של אצות". בהתאם לשיטת המחקר שלך, מה משמעות 'לפשט את המחקר' או 'ליצור הכללות'? שקד: "מעבר לאינטגרציות או הסינתזות שאני עושה במחקר, חשוב לי לפשט כמה שיותר, כלומר לעשות הכללות. כשהביולוגים המולקולריים מסתכלים על קליטת ברזל, הם מעידים שזיהו עוד מנגנון ועוד חלבון. אני כחוקרת יודעת שיש בתהליך המתקיים בטבע המון מרכיבים והבדלים, אבל אם אני אי-פעם רוצה להיות מסוגלת לחזות ולהדגים איך זה יקרה באוקיינוס, שיש בו מיליון אצות מסוגים שונים, אני מחפשת מכנה משותף. זה לא משנה איזה מנגנון או חלבון האצות פתחו, בסופו של דבר ישנן מגבלות אמיתיות לקצב שבו האצה יכולה לקלוט וזה קשור בעיקר לכימיה של הברזל ולגודל האצה. המודל הקינטי מדבר על קיומם של חוקים כלליים של הכימיה והביולוגיה שהם יישומיים בהרבה מאוד אצות. מהות המדע בעיני הוא לקחת את הדבר הכי מורכב ולתאר אותו בצורה הפשוטה ביותר. לאחר מכן אני שואלת האם זה מתאים למציאות ומוצאת שלא, ואז מעלה את רמות המורכבות שלב אחר שלב".
|
|
חזרה לארץ - המכון הבין אוניברסיטאי למדעי הים באילת
|
|
|
|
|
|
|
|
| "בשנים האחרונות אנחנו חוקרים את תפקיד האבק השוקע לים כמקור לחומרי דשן לאצות. מפרץ אילת משמש לנו מעבדה טבעית ייחודית בה יש מחד-גיסא שטפי אבק גבוהים ומאידך-גיסא נמצאות במים הטרופיים אצות מסוג טריכודזמיום. אצות אלו נפוצות בימים חמים ודלים בנוטריאנטים ויש להן חשיבות רבה כתומכות חיים בשל יכולתן להפוך חנקן אטמוספירי (שאינו זמין למרבית האצות) לחנקן מקובע וזמין" | |
|
|
|
לקראת סיום תקופת הפוסט דוקטורט נולדה בתה הבכורה של שקד וב-2005 חזרה עם בן זוגה לאילת, שם קבלו משרה באוניברסיטה העברית. במקביל הקימה שקד מעבדה במכון הבין אוניברסיטאי למדעי הים באילת, כאשר יונתן בן זוגה מנהל שם את תוכנית הניטור. עם הגעתה קלטו במכון באילת מדענים מכל האוניברסיטאות ושקד ובן זוגה חוקרים למעשה מטעם האוניברסיטה העברית כשלצדם חוקרים נוספים. מה הגדרתך האקדמית כיום? שקד: "המינוי שלי הוא למעשה מינוי כפול. באוניברסיטה העברית אני משמשת כמרצה וכיום אני ראש התוכנית לאוקיאנוגרפיה עם הרבה שיתופי פעולה מקומיים ובינלאומיים במכון למדעי כדור- הארץ. בנוסף יש לי את המינוי של המכון הבין אוניברסיטאי למדעי הים באילת שמאגד את המשאבים של כל האוניברסיטאות. יש לנו קורסים משותפים ומחקר משותף לכל האוניברסיטאות. באילת אנחנו עובדים על מתכות והקמתי 'מעבדה נקייה' כי ברזל הוא נפוץ מאוד בסביבה, אבל הוא נדיר בים ואנו עלולים רק במגע יד לזהם את דוגמאות הברזל מן הים שאנו מביאים למחקר". בעיניה הצלולות כים סוף של שקד, האזור הזה באילת, דרומית למצפה התת-ימי שם נמצא המכון הבין אוניברסיטאי, הוא מקום נפלא לגדל בו ילדים. זאת הייתה, כך היא אומרת, בחירה אסטרטגית נהדרת בחיים שהתבררה כמוצלחת מאוד גם מבחינה משפחתית. כיום היא אם לשתי בנות נגה (14) וגליה (11) שנולדה באילת. היא מתארת כיצד הילדות כשהיו קטנות, שיחקו על החוף ו'שנירקלו' בים בזמן שהיא הייתה במעבדה. היום הן עצמן כבר מכירות את המעבדה ואף עוזרות לה לפעמים. אבק כמקור של ברזל במה עוסק המחקר הנוכחי שלך? שקד: "בשנים האחרונות אנחנו חוקרים את תפקיד האבק השוקע לים כמקור לחומרי דשן לאצות. מפרץ אילת משמש לנו מעבדה טבעית ייחודית בה יש מחד-גיסא שטפי אבק גבוהים ומאידך-גיסא נמצאות במים הטרופיים אצות מסוג טריכודזמיום. אצות אלו נפוצות בימים חמים ודלים בנוטריאנטים ויש להן חשיבות רבה כתומכות חיים בשל יכולתן להפוך חנקן אטמוספירי (שאינו זמין למרבית האצות) לחנקן מקובע וזמין. קיבוע החנקן מאפשר לטריכודזמיום לשגשג בתנאי מחסור בחומרי דשן בנוסף ליכולתה לשחרר עודפי חנקן המנוצלים על-ידי אצות נוספות. "תהליך קיבוע החנקן דורש כמויות גדולות של ברזל, שהינו חומר דשן המצוי בריכוזים נמוכים ובזמינות ביולוגית קטנה בסביבות ימיות רבות. בשנים האחרונות גילינו שמושבות של אצת הטריכודזמיום פיתחו מגוון מנגנונים לספק לעצמם את הברזל החסר. מנגנון מעניין וייחודי הוא היכולת להגיב, לבחור ולרכז חלקיקי אבק מהמים. למרות שמדובר בצמח שלא מכירים בו אברוני תנועה, ניכר כי המושבות חשות את הברזל שבאבק ומסוגלות להניעו למרכז". כיצד מתבצע בפועל מחקר תפקיד האבק כדשן לאצות? שקד: "אנחנו גוררים רשתות פלנקטון מסירה, וכך מרכזים מושבות של אצת הטריכודזמיום. את המושבות אנחנו מגרים עם אבק או מינרלים שונים, ובוחנים בשיטות שונות את האינטראקציה בין המושבות והאבק (שחלקן הגדול מנותח במעבדות מתקדמות בעולם). הממצאים העיקריים הם שלטריכודזמיום יש יכולת לחוש, לבחור ולרכז חלקיקים מהמים וכן להמיס מינרלים אלו. כמו-כן הן פועלות יחד עם חיידקים המתאכסנים במושבות כדי להמיס את הברזל באבק ולהופכו לזמין עבור האצה והחיידקים. אלו הם למעשה יחסי גומלין חיוביים, הנקראים בשפה המדעית MUTULASIM, כאשר שני הצדדים נהנים, כפי שהיינו רוצים שיתממש במציאות חלופית".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| "כראש החוג לאוקיינוגרפיה באוניברסיטה העברית אני פועלת לחיזוק התחום באוניברסיטה ובארץ תוך חזון ליצירת שיתופי פעולה בין התוכניות השונות שהוקמו בשנים האחרונות. אנחנו ארץ קטנה ובעזרת אמצעים של למידה מרחוק ניתן ללמד במספר מוסדות במקביל. מרבית החוקרים בתחום הם ביחסי עבודה וחברות טובה ונשמח ללמד יחד. נשאר לנו לשכנע את המוסדות לאפשר לנו להכיר בקורסים משותפים ולהעניק תארים משולבים, זה אתגר אבל אני אופטימית" | |
|
|
|
שקד תובעת בדבריה צורך בשימת דגש על היכולת להצליח בפרויקט מחקרי כקבוצה, עבודה משותפת שמציבים אותה כיעד. יש לה קבוצה של שלוש דוקטורנטיות מוכשרות מאוד שמיישמות זאת והכוח של שלושתן יחדיו, היא מדגישה, יעיל באופן מהותי. חשוב לשקד לאפשר את ההתלבטות, בעיקר עבור אותן נשים שחוששות לעיתים לדבר ולהיתפש כחסרות ידע ואז להיות מושא ללעג.
מה עוד חשוב בעינייך ככוח לאישה עם קריירה מדעית?
שקד: "בן זוג תומך הוא בעל ערך קריטי ביכולת המימוש של נשים בקריירה מדעית. מה שחשוב לבן זוגי יונתן, הם ערכים של משפחה וזמן. שהחיים הם מעבר למחקר. מדענים הרי כל כך שקועים במחקר שלהם שעות ארוכות ולו יש ממש ערך עליון ל'דברים שמעבר למחקר'. אם זה אופנוע, ריצה, ספורט ומשפחה. מבחינתו העבודה צריכה להיות תחומה ללא דיפוזיה לזמן משפחה. אני מקבלת ממנו תמיכה מדהימה ולא הייתי יכולה לעשות זאת בלעדיו, גם בכל הקשור לבחירות האקדמיות שהובילו אותי למקום בו אני נמצאת היום וגם בשלוות הנפש בה אני מתנהלת ביומיום".
כיצד את פועלת לקידום החזון המדעי שלך?
שקד: "כראש החוג לאוקיינוגרפיה באוניברסיטה העברית אני פועלת לחיזוק התחום באוניברסיטה ובארץ תוך חזון ליצירת שיתופי פעולה בין התוכניות השונות שהוקמו בשנים האחרונות. אנחנו ארץ קטנה, ובעזרת אמצעים של למידה מרחוק ניתן ללמד במספר מוסדות במקביל. מרבית החוקרים בתחום הם ביחסי עבודה וחברות טובה ונשמח ללמד יחד. נשאר לנו לשכנע את המוסדות לאפשר לנו להכיר בקורסים משותפים ולהעניק תארים משולבים, זה אתגר אבל אני אופטימית.
"במישור הבינלאומי אני חברה ופעילה בוועדת ההיגוי של תוכנית בינלאומית הנקראת GEOTRACES שמטרתה להבין לעומק את הביוגיאוכימיה של האוקיינוס. תוכנית זו משלבת הפלגות מחקר ארוכות בהם מבצעים מדידות מורכבות של מתכות קורט (Trace elements) ואיזוטופים. אנחנו פועלים להכללת ישראל כחלק מתוכנית זו, תוך יצירת שיתופי פעולה וסינרגיה בקהילה המקומית. זה עתה הסתיים כנס חשוב שארגנו באילת שאליו הגיעו נציגי התוכנית ומדענים ישראלים רבים בשלבי קריירה השונים והתפתח דיון מדעי ער ועלה רצון כן להרחיב את שיתופי הפעולה המדעים. כמו-כן אני חלק מקבוצת חוקרים בינלאומית המנסה להקים תוכנית בהיקף נרחב שתמשיך ותחקור את הביוגיאוכימיה של הים תוך שילוב בין כימיה לביולוגיה ותבין את השפעת הפעילות האנושית על תפקודו".
מה מלהיב או מייחד אותך כחוקרת מדע?
שקד: "אני נלהבת מאוד ומעורבת רגשית במחקר שלי. אני נהנית ומתוסכלת בו–זמנית מלשהות ולהתקדם במקומות הלא פתורים שאינם מובנים לי. אני נהנית מאוד לפתח דרכי הסתכלות ושיטות מחשבה ומדידה להתמודדות עם בעיות. הסיפוק שלי הוא מכך שהכלים שאני מפתחת יכולים לשמש מדענים אחרים ולהשפיע על עולם המדע. הרבה פעמים במדע אנו ממהרים למצוא פתרונות לשאלות המחקר. להבין את ה'סיפור'. זה אומנם חשוב, אבל כבר פחות מעניין אותי.
"אני אמוציונלית מאוד ומעורבת במחקר שלי, יש לי אנרגיות רבות והקצב בו אני חוקרת מהיר, הכל דינמי, כל הפרויקטים קשורים זה לזה בדרכים שעדיין אינן מובנות לי, אבל מניחה שיובנו בהמשך. אני חושבת בערוצים רבים ומוכנה להסתכן ולהסתבך, להתקדם וללכת אחורה, להתבלבל, להתפזר, להיות ב'לא ידוע' ובתסכול ולכן לפעמים מצליחה לפרוץ למקום חדש לגמרי. זה מה שהופך את המחקר שלי למקורי וייחודי. המסע שאליו אני יוצאת סבוך, מתסכל ומאתגר, ולא מתאים לכל סטודנט. אבל אלו שאוהבים את דרכי, מקבלים השראה אדירה ומרגישים שהגבולות שלהם נמתחים".
|
|
| תאריך:
|
24/03/2019
|
|
|
עודכן:
|
24/03/2019
|
|
שרון מגנזי
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
חיים גרינברג
|
24/03/19 20:20
|
|
|
|
2
|
|
ארכימדס_
|
9/05/19 11:07
|
|
משפחה חמה היא קומדיה מצחיקה מאוד ומרגשת מאת המחזאית המנוחה ענת גוב, העולה בתיאטרון בית ליסין ומגוללת את סיפורה של משפחה ישראלית טיפוסית המונהגת על-ידי "אימא פולניה". תיקי דיין, "חיית במה" ותיקה, מככבת בקומדיה הרלוונטית לימים אלה של ההכנות לסדר פסח.
|
|
|
|
|
יש נביא בעירו - מאבק האמן על מקומו ומעמדו בפריפריה  מאז ועד היום ממשיך מוסטקי להתגורר בבאר שבע ומופיע בתוכנית משיריו בה הוא מלווה את עצמו בגיטרה ומלווה שירה בציבו
|
|
|
|
|
"הכפר הדרוזי בית ג'ן הינו שוויץ של המזרח התיכון", אומר מאלק סלאלחה - מחנך, משורר, סופר, חוקר המורשת וההיסטוריה הדרוזית, מורה דרך ארצי, הפועל לקדם את התיירות בכפרו
|
|
|
|
|
עולם הפוך, ולא רק בפורים: מנהיגים עם פחות כישורים מאשר פקידים, חבר כנסת הקורא לי להצביע למפלגה מתחרה, מושחת היוצא נגד חשדות לשחיתות, מאבק עקום בגזענות, שירות המבריח לקוחות ומגילת אסתר נטולת נשים
|
|
|
|
|
מה מתכנן מיקי גנור לטעון, אם וכאשר יועמד לדין בפרשת הצוללות ואם וכאשר יזומן להעיד מטעם התביעה במשפטם של יתר המעורבים? דברים שאמר סניגורו, עו"ד בועז בן-צור, ודברים שדלפו מחקירתו השבוע מלמדים שהוא נוקט בשני כיוונים: עובדתי ומשפטי. השאלה היא, האם הם יוכלו לעלות בקנה אחד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יורם אטינגר
ב-2024 מתעלמת מחלקת המדינה מהאידיאולוגיה הפנאטית, חיסולית ודתית ביסוד תפישת העולם, החזון, המדיניות והטרור של חמאס ואש"ף, כפי שמתועד במסמכי היסוד שלהם
|
|
|
|
|
דן מרגלית
במשטרה מוסרים אישים בכירים עדות קשה על נתניהו ועד שהנוזלת חולפת - חולף זמן, והפרקליטות נעה כמו צבי לפעול בנדון
|
|
|
|
|
רפאל בוכניק
במערכות היררכיות דוגמת הצבא, נהוג לייחס משקל עודף לממד פקודות הצבא כאמת מידה ערכית, אף בהינתן צבר של מוניטין שנקשר לדמותו של קצין, בכיר ככל שיהיה
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
