"נחמה שלנו הלכה" בישר לי הבוקר הנשיא רובי רבלין את הבשורה הקשה, בכאב עצום בקולו.
לא הצלחתי לעצור את הדמעות. זה זמן שהיה ברור שדרוש נס כדי שתשוב לאיתנה, אבל זה לא הפחית כהוא זה את עוצמת המהלומה מאובדנה של האישה שכל כך אהבתי וכבדתי, וכל טלפון, או וואטסאפ מרובה אימוג'י ממנה היו בשבילי כמו
קרן שמש של טוב לב, הומור ואהבה.
איבדנו גברת ראשונה מיוחדת במינה. חכמה, משכילה מאוד ואוהבת ספר ותרבות, ססגונית ומצחיקה ומלאת הומור עצמי, אמיתית ונטולת זיוף ובלי שמץ של פוזה. גם המעמד הרם, המגורים במשכן הנשיא, והפגישות עם שועי עולם - לא פגעו במאום בפשטות הכובשת שלה. פמיניסטית טבעית, אינטואיטיבית, ובכלל רודפת צדק.
הנשיא והיא, רובי ונחמה, היו ביחד בדיוק מה שהעם הדואב והשסוע שלנו זקוק לו: רופא ורופאה שמרפאים פצעים. אוהבי אדם, ממלכתיים מעומק ליבם אבל בלי גינוני טקס וכבוד, כבדי ראש ואכפתיים מאוד למתרחש בחברה הישראלית וחדורי תחושת אחריות, אבל עדיין - שניהם - מוכנים לפעמים גם להשתטות מעט. שלא לדבר על הדינמיקה הזוגית הנהדרת שלהם, שהייתה תמיד נינוחה, מכבדת, אוהבת, משעשעת.
אני חושבת שהייתי אחת האחרונות, שלא מבני המשפחה, שזכו לדבר אתה. היא התקשרה אלי מבית החולים, ברגע קצר של מה שנראה כהתאוששות. סיפרה שהיא קוראת את הספר החדש של דוד גרוסמן, "אתי החיים משחק הרבה". אמרה שקשה לה לקרוא. שמקריאים לה. כבר ארגנתי לעצמי להשתבץ ברשימת המקריאים, אבל למחרת הידרדר מצבה למקום שבדיעבד התברר למרבה הכאב שלא הייתה ממנו דרך חזרה.
כשאמרתי לה שאקרא באזניה, היא אמרה בהתרגשות, כמו ילדה קטנה: "אל תשאלי, גם גרוסמן בעצמו התקשר והציע לקרוא לי". וואו, התפעלתי, איזה כיף שגרוסמן יקרא לך גרוסמן. "השתגעת, מה פתאום?!" היא אמרה. "מי אני שהוא יבוא בשבילי. אני אתבייש".
את הנשיא שלנו שלחה לראש ממשלת קנדה חובב הגרביים עם גרביים שקנתה בעצמה ממעצבת ישראלית, וליום ההולדת ה-55 שלי, באו היא והנשיא בפשטות טבעית כשהיא נושאת בידה מתנה שקנתה בעצמה, קערה קטנה ויפהפייה, גם היא כמובן תוצרת הארץ, שאותה כמובן אשמור מעכשיו מכל משמר. שום דבר לא היה גדול על האישה החכמה והסקרנית הזאת, ושום דבר גם לא היה קטן עליה.
הצער שלי הוא אישי, וגם כואב לי מאוד על רובי, על הילדים, על הנכדים שהיו משוש חייה. אבל הליכתה מאתנו של הגברת הראשונה הנהדרת הזאת, שמעולם לא ראתה בעצמה ראשונה בכלום, היא באמת גם אבדה גדולה למדינה ולאנשיה שאותם כה אהבה, ובכל פעם מחדש התרגשה מאהבתם.
אתגעגע אליך מאוד, נחמה אהובה.
