הפלשתיני חושב ומאמין שיש עם פלשתיני. לפיכך העם הפלשתיני היה ויהיה ויקים מדינה פלשתינית ברוח ובדם. כמה חשוב לדעת את העובדות אותן חושף ד"ר מרטין שרמן, המייסד והמנהל של המכון הישראלי ללימודים אסטרטגיים, באתר 'מידה'.
האמת היא ש"עם" הינו ציבור אנושי מזוהה וניתן להבחנה המביע רצון משותף לממש ריבונות פוליטית בשטח גאוגרפי מוגדר. "לאומיות" הינה הבקשה, על-ידי אותו ציבור אנושי מזוהה וניתן להבחנה, למימוש ריבונות פוליטית בשטח גאוגרפי מוגדר.
סקירה של האירועים ההיסטוריים באזור המזרח התיכון תגלה שבמקרה של הערבים-הפלשתינים, אף אחד ממרכיבים אלו אינו קיים: לא אנשים מזוהים וניתנים להבחנה המבקשים לממש ריבונות פוליטית, ולא שטח גאוגרפי מוגדר בו יש לממש ריבונות זו.
הפלשתינים עצמם מעולם לא ראו עצמם כעם נפרד, בעל הבחנה ועם מולדת ברורה. לפיכך, עם פלשתיני הינו זיוף היסטורי וישות שמעולם לא התקיימה. עם פלשתיני, הינו תרמית פוליטית כבירה, אחיזת עיניים עצומה שמטרתה לשרת מניע נסתר ומאיים, ומורכבת מחמישה מיתוסים עיקריים.
"המולדת" הפלשתינית, היא לכאורה "הגדה המערבית" (יהודה ושומרון) ועזה. לא רק ש"הפלשתינים" מעולם לא תבעו אזורים אלו כמולדתם ההיסטורית, הם נמנעו במפורש מטענות לריבונות רק עד לאחר שאלו עברו לשליטה ישראלית בשנת 1967.
ריבונות לאומית
לפיכך, סעיף 16 בגרסה המקורית של האמנה הפלשתינית הלאומית קורא לבקשה לכאורה של העם בפלשתין "המצפה... להשיב את המצב הלגיטימי לפלשתין, בכינון שלום וביטחון בשטחה ולאפשר לתושביה לממש ריבונות לאומית..."
אולם, מכיוון שהאמנה אומצה בשנת 1964, שלוש שנים לפני שישראל "כבשה" סנטימטר מרובע מ"הגדה המערבית" או מעזה, השאלה אם כן, מה הוא אותו "שטח" אשר בו הפלשתינים "מצפים לממש ריבונות לאומית"?
בסעיף 24 הם מצהירים מפורשות מה שטח זה אינו כולל והיכן הם אינם מבקשים לממש "ריבונות לאומית", בהצהרה המפורשת שאינם מעוניינים "במימוש ריבונות כלשהי בשטח הגדה המערבית של הממלכה ההאשמית של
ירדן... [או] רצועת עזה..."
מהצהרה זו אנו למדים שתי עובדות מרתקות: לא רק ש"הפלשתינים" לא תבעו את "הגדה המערבית" ואת עזה כחלק ממולדתם, הם אף שללו אותם ממנה מפורשות. זאת ועוד, הם מאשרים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים ש"הגדה המערבית" הייתה שייכת לישות ריבונית אחרת, הממלכה ההאשמית.
אין חפיפה בכלל, אף לא בסנטימטר אחד, בין השטח שנתבע על-ידי "הפלשתינים" כאשר החלו לנסח את שאיפותיהם הלאומיות ל"מולדתם", לבין "המולדת" לה הם טוענים כיום. למעשה, שתי גרסאות אלו של שטחי "המולדת" לא רק שאינן חופפות אחת עם השנייה, אלא אינן יכולות להתקיים במקביל.
מולדת פלשתינית
בהתאם לזאת נראה שזהו השלטון היהודי ולא "זיכרון היסטורי קולקטיבי" כלשהו, שהינו הגורם המכריע בהגדרתה של "המולדת" הפלשתינית. טענה זו מודגשת בבוטות על-ידי הצהרתו של אחמד שוקיירי, קודמו של
יאסר ערפאת, ערב מלחמת ששת-הימים: "היום מתקרב... הערבים חיכו לכך 19 שנים ולא יירתעו ממלחמת השחרור... זהו מאבק בעבור המולדת...".
שימושו של שוקיירי במילים "שחרור" "ומולדת" מגלה את כוונתו. הם אינן יכולות להתפרש כשטחי יהודה ושומרון או עזה, אשר עתה נתבעים "כמולדת הפלשתינית", מכיוון שאלו היו בשליטה ערבית באופן בלעדי.
דבר אינו יכול להוכיח טוב יותר את הטענה שהמושג של "המולדת הפלשתינית" הינו מבנה מפוברק, אשר נרקח כדי לקדם את המסע לחיסול כל זכר למולדת יהודית ריבונית.
רבים הם המנהיגים הפלשתינים הבכירים אשר הודו בגלוי, בעקביות והמשכיות, כי הפלשתינים אינם עם מזוהה וניתן להבחנה מקבוצות אחרות בעולם הערבי. לדוגמה, ב-14 למרץ 1977, פארוק קאדומי, ראש המחלקה הפוליטית של אש"ף, אמר למגזין ניוזוויק: "... ירדנים ופלשתינים נחשבים על-ידי אש"ף כעם אחד".
הצהרה זו מקבילה כמעט לחלוטין לאמרה המצוטטת רבות, אשר מעולם לא הוכחשה והובעה רק שבועיים לאחר מכן על-ידי ראש המחלקה הצבאית וחבר הוועד הפועל של אש"ף, זוהייר מוחסיין: "אין הבדל בין הירדנים, הפלשתינים, הסורים והלבנונים... זה רק בעבור סיבות פוליטיות שאנו מדגישים את זהותנו הפלשתינית..." (אכן היה זה מלך ירדן חוסיין, אשר הדגיש שהופעתה של זהות פלשתינית משותפת הייתה לא יותר מתחבולה כדי לסתור את תביעות היהודים לשטחים שנחשבו כ"ערביים".
תביעות מזויפות
בכינוס של הליגה הערבית בעמאן בנובמבר 1987 הוא הצהיר: "הופעתה של אישיות פלשתינית לאומית מגיעה כתשובה לתביעותיה של ישראל שפלשתין יהודית". דבר זה מרמז ש"האישיות הפלשתינית" הינה חסרת כל קיום עצמאי, חיקוי בדיוני, אשר הורכב רק כדי לסתור את תביעות היהודים לשטח.
זוהייר מוחסיין הודה במישרין: "אנו
כולנו חלק מאומה [ערבית] אחת...ייסודה של מדינה פלשתינית הינה כלי חדש בקרב המתמשך כנגד ישראל". לא ניתן לקבל זאת בצורה מפורשת יותר. הערבים-הפלשתינים לא רק מאששים שתביעותיהן הלאומיות הינן מזויפות, אלא שהן לא יותר מאמצעי זמני לתחבולה. באמנתם הלאומית הם מכריזים: "העם הפלשתיני הינו חלק מהאומה הערבית...לעומת זאת, חייבים הם, בשלב זה של מאבקם, להבטיח את זהותם הפלשתינית ולפתח את המודעות של זהות זו...".
אם כן, המסקנה היא שבשלב זה או אחר לא יהיה יותר צורך לשמר את "זהותם הלאומית או פיתוח מודעותה של כזו". הזהות הפלשתינית אינה מאומה פרט לתחבולה קצרת-טווח להשגת יעד פוליטי: ביטול "החלוקה הבלתי-חוקית של פלשתין משנת 1947" (הידועה גם בשם ישראל). הפלשתינים היו בעלי אזרחות ירדנית. הערבים הסירו מהם אזרחות שכבר הייתה בידיהם או שמנעו מהם להשיג אזרחות בה חפצו.
ב"גדה המערבית", עד שנת 1988 כל הפלשתינים - כולל "הפליטים" - החזיקו באזרחות ירדנית. זו בוטלה על-ידי המלך חוסיין, לאחר שוויתר על תביעתו לשטח זה. צעד קיצוני זה תואר על-ידי אניס קאסים, מומחה משפטי פלשתיני בולט, כלהלן: "...יותר ממיליון וחצי פלשתינים הלכו לישון ב-31 ליולי 1988 כאזרחים ירדנים וקמו בבוקר הראשון לאוגוסט כאנשים חסרי מדינה".
נמנעה מן הפלשתינים גם האפשרות לקבל אזרחות במדינות מושבם בעולם הערבי, היכן שרבים מהם התגוררו מעל לחצי מאה. הליגה הערבית הורתה לחברותיה למנוע אזרחות לתושבים ערבים פלשתינים "כדי למנוע מהתפוררות זהותם וכדי ולהגן על זכות השיבה למולדתם". כך אמר דובר הליגה הערבית הישאם יוסף, בראיון משנת 2004 ללוס אנג’לס טיימס, כשחזר על המדיניות הרשמית שנועדה "לשמר את הזהות הפלשתינית". אותה זהות אשר מסתבר שלא יכולה להתקיים בצורה עצמאית ללא כפיה חיצונית. יוסף המשיך באומרו ואולי בלי משים נגע במדויק בנקודה: "אם כל פלשתיני המבקש מקלט במדינה מסוימת היה משתלב ומתארח במדינה זו, לא תהיה סיבה עבורם לחזור לפלשתין".
שטופי מוח
כל הפליטים
סביב העולם מצויים תחת חסות הנציבות העליונה של האו"ם לפליטים. לפליטים הפלשתינים יש ארגון ייחודי משלהם, סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם (אונרא). לשני הארגונים ישנה הגדרה שונה של מיהו פליט ומנדט שונה לאופן בו הוא יטופל. להבדלים אלו תוצאות מרחיקות לכת, אשר החמורה מכולן היא ההונאה הגדולה ביותר בהיסטוריה, במספרי הפליטים הפלשתינים, מהאמת שהם היו פחות מ-50,000 לאזור ה-5,000,000 כיום.
במכתב למזכיר הכללי של האו"ם קופי אנאן (18 למאי 2002), הביע חבר הקונגרס המנוח טום לאנטוס תמיהה ומורת רוח מהמצב המתמשך: "אני בכנות תוהה באשר לסיבה מדוע, יותר מחמישים שנה לאחר הקמתה של מדינת ישראל, ממשיכה להתקיים סוכנות או"ם המתמקדת בלעדית בפליטים הפלשתינים...אף לא בעיית פליטים אחת בעולם טופלה בצורה ממושכת ומיוחסת שכזו".
כעשור לאחר מכן (31 לאוגוסט 2014), חברת הכנסת לשעבר ממפלגת העבודה
עינת וילף כתבה: "אם אונרא פעלה כפי שפועלת הנציבות העליונה של האו"ם לפליטים, אשר אחראית לכל שאר קבוצות הפליטים בעולם, כיום היו כמה עשרות אלפי פליטים פלשתינים, ולא כמה מיליונים...".
פלשתינים וערבים ישראלים שטופי מוח חושבים ומתחנכים שאבותיהם של היהודים הם קופים וחזירים. היהודים מכינים מצות מדם ילדים פלשתינים. היהודים הם מרושעים מטבעם, בני שטן. ולכן, יש חובה להשמיד את היהודים, בכל מקום שהם, ובמיוחד בארץ ישראל. לכן, כל ילד, נער, צעיר ובוגר פלשתיני, מחויב להיות שאהיד, ולהקריב את חייו ולהקדיש אותם, להשמדת מדינת ישראל, להשמדת היהודים, במיוחד בארץ ישראל.
מדינת ישראל היא
דאר אל-חרב (בערבית: "دار
الحرب" פירוש מילולי":
בית המלחמה"). המצב במדינת ישראל, כמו כל דאר אל חרב, הוא מצב תמידי של מלחמה. ייתכנו הפוגות זמניות אבל ההפוגה הארוכה ביותר לא יכולה לעלות על עשר שנים. באזור זה מצווים המוסלמים להרחיב את שליטת האיסלאם באמצעות
ג'יהאד (בערבית:
جهاد ;תעתיק מדויק:
גִ'האד). מלחמה בכופרים היא ג'יהאד, מלחמת מצווה, ולכן כל המשתתפים בה יזכו לגמול רב. כל אדם שמת במהלך ביצוע ג'יהאד נקרא
שהיד (בערבית:
شهيد, בריבוי:
شهداء, שֻהַדַאא).
שהיד נחשב כמי שמקומו בגן עדן מובטח. זאת על-פי הפסוק בקוראן: "...ואל תחשיבו את הנהרגים למען אללה מתים, אלא הם חיים אצל ריבונם ומקבלים את שכרם." (סורת "א'אל עמראן" - آل عمران, פסוק 169). בחזון עמרם בקוראן מופיע תיאור הגמול בעולם הבא למאמינים: גנות ובתוכם נחלי מים, ועד עולמי עד ישבו שם. נשים טהורות ורצון אל תהיינה להם למנה ( הקוראן ג' י"ג). הבטחה דומה מופיעה בהמשך הקוראן בחזון הנשים (72 בתולות).
זהות אתנית
הפלשתיני המוסלמי מאמין במהדי, זה שמכונה הגואל. לפי החדית' הוא יופיע כאדם רגיל. שמו יהיה שמי, כלומר מוחמד. ושם אביו, שם אבי מוחמד. המהדי ימשול בעולם עד יום הדין ויפטור אותו מרוע. אחרי בואו של המהדי לא יהיו עוד נוצרים בעולם וגם לא יהודים. וגם ישראל לא תהיה. על-פי המחקר התורני, אפשר לזהות את הפלשתינים לא כצאצאי הפלישתים, או הכנענים, אלא כערבים אשר קיבלו זהות אתנית רוחנית המכונה עמלק.
הרב יוסף דב סולובייצ'יק הביא, בשם אביו ר' משה, ביאור חדש ברמב"ם (ויש שכתבו כך מפי השמועה בשם הגר"ח), ועיקרו: מצות המלחמה בעמלק אינה רק כלפי מי שהוא מזרע עמלק, אלא כנגד כל אומה העומדת עלינו לכלותינו כמו עמלק "כי כל אומה המתנכלת לכלות את כנסת ישראל, הופכת על-פי הלכה לעמלק" ('חמש דרשות'. במאמר 'קול דודי דופק' הערה 32. 'נפש הרב' פז. נדפס גם בספר 'איש האמונה' עמ' 101, וב'דברי הגות והערכה'. וכיו"ב כתב הרב הנזיר ב'מגילת מלחמה ושלום' עמ' יט. וראה דיון בכל הנושא ראה בשו"ת 'יין הטוב' (לרב יצחק ניסים) ח"ב יו"ד סימנים ב-ה).
וכך כתב: "מזימות הערבים אינן מכוונות רק לעצמאותה המדינית [של ישראל], אלא כלפי עצם קיומו של הישוב בכלל. הם שואפים להשמיד חלילה את הישוב מאיש ועד אישה מעולל ועד יונק... פרשת 'מלחמה לה' בעמלק' אינה מוגבלת בחלותה הציבורית כמלחמת מצוה לגזע מסוים אלא כוללת חובת התקוממות נגד כל אומה או קבוצה החדורה שגעון של שנאה והמכוונת את משימתה כלפי כנסת-ישראל. כשאומה חורתת על דגלה, לכו ונכחידם מגוי' היא הופכת עמלק. בשנות השלושים והארבעים מלאו תפקיד זה הנאצים והיטלר בראשם. הם היו העמלקים.. כיום ממלאים את מקומם המוני הנאצר והמופתי...". מדבריו ניתן ללמוד כי הם מכוונים בימינו, כלפי החמאס והג'יהאד האיסלאמי וחיזבאללה, וכל מי שתומך בהם ומסייע להם במלחמתם להשמדת העם היהודי והמדינה היהודית.
והנה דברי הזוהר: "ואלו הם שנשארו מאלו שנאמר עליהם במבול ויימח את כל היקום, ואלו שנשארו מקליפת עמלק בגלות הד' דהיינו גלות אדום, המה ראשים בעולם בכוח רב, והוא משום שקליפה זו היא בחינת ראש וכתר דקליפות כנ"ל. והם נעשים כלי
חמס לישראל, ועליהם נאמר במבול כי מלאה הארץ
חמס, אלו הם העמלקים, ונתבאר מין הראשון של החמש מינים
דערב רב, שהם העמלקים, והם כתר דקליפות" (בראשית רכה). וכשיבא המשיח יבא בהתחדשות ביד הגדולה ויערוך מלחמה בעמלק... דהיינו שיערוך מלחמה בדין בעמלק ויבא המשיח (ויחי סא, ועיין שם עוד).
נחש הרע
"...אמר הקב"ה אתם אמרתם היש ה' בקרבנו אם אין, הרי אני מוסר אתכם לכלב, מיד ויבא עמלק... הראשון שבא לעשות מלחמה בישראל היה עמלק, ומשום זה ואחריתו עדי אובד, שכתוב, כי מחה אמחה את זכר עמלק, וכתוב תמחה את זכר עמלק, זה שאמר ואחריתו עדי אובד. עדי אבדו היה צריך לומר, אלא עד שיבא הקב"ה ויאבד אותו, שכתוב כי מחה אמחה וגו'. אמר ר' אלעזר תא חזי, אף על-פי שהצור תמים פעלו, ועשה עמהם חסד להוציא להם מים, לא עזב את שלו, שהרי כתוב ויבא עמלק" (בשלח תמא).
"ויקהל משה את כל עדת וגו' ר' חייא פתח ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו וגו', תא חזי מה כתוב בעמלק, פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל וגו', והקב"ה בכל המלחמות שעשו שאר העמים עם ישראל מה הטעם, שלא היה קשה לפניו כמלחמה זו שעשה עמלק עמהם, אלא ודאי המלחמה של עמלק הייתה בכל הצדדים למעלה ולמטה, כי בזמן ההוא נתחזק
נחש הרע למעלה ונתחזק למטה (בעולם הזה).
מה נחש הרע אורב על פרשת דרכים, אף כן עמלק היה נחש רע לישראל, שארב להם על פרשת דרכים, שכתוב אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים, וארב הוא למעלה לטמא המקדש, (שהוא המלכות), וארב למטה לטמא את ישראל, מאין לנו שכתוב, אשר קרך בדרך... כעין זה,
אשר קרך בדרך וגו', שפירושו הזמן לך אותו נחש הרע למעלה לטמא אותך בכל הצדדים, ולולא שנתחזק משה למעלה ויהושע למטה, לא יכול לו ישראל, ומשום זה נטר הקב"ה שנאה ההיא לדורי דורות, מהו הטעם, משום שחשב לעקור אות הברית ממקומו, ומשום זה כתוב פקדתי, דהיינו בפקידה, (שהיא המלכות), כי שם נרמז הסוד של אות ברית קודש..." (ויקהל א).
כמו שיש בישראל ארבעה פנים, יעקב, ישראל, רחל לאה... כך יש ד'
פנים לעמלק, שהם קסם, ונחש, עמל ואון, אותיות עמל רשום בעמלק, והמן, שהיה מצד עמלק (נאמר עליו) ישוב עמלו בראשו, וכל אלופי עשו היו מעמלק, ועמלק למעלה הוא סמאל, (שיש גם בו ד' פנים שהם) עמל נחש און מרמה, המסיתים את האדם לחטוא אל הקב"ה. קסם הוא ק' מן עמלק, סם מן סמאל, נחש אל מסמאל" (כי תצא קי).
