בג"ץ המחנך הלאומי ישב תמיד בעמדת "הבורר", מה ראוי לומר ואיזה משפט הוא בלתי נאות. כך היה בשנת 2010 כאשר הוגשה עתירה נגד מינויו של יאיר נוה לסגן הרמטכ"ל, בטענה, שהתבססה על תחקיר ב'הארץ', ולפיה הפר נווה את הנחיות בג"ץ בעניין הסיכול הממוקד. השופטת ארבל הטיפה מוסר ואמרה כך: "כוחו של הצבא נגזר במידה רבה מהאמון במוסריותו ובטוהר המידות של מפקדיו וחייליו, הם נדרשים לשמש דוגמה ומופת של אמינות, הגינות וערכים, כדי שהציבור ידע כי כוחו של הצבא ועוצמתו מצויים בידי מפקדים נקיי כפיים".
משום מה ה'מחנך הזה' לא פצה את פיו אז, והיום, כאשר הסנשו פנשו (גוליר-נושא כלים) של
אהוד ברק,
יאיר גולן, חזר על דברי הזוועה שאמר אז ביום השואה לפני שלוש שנים. והיום, כעת, הוא הצטרף אל הדמות האפילה, ואל עוד דמויות נכלוליות שמרכיבות את החיילונים החדשים במפלגה חסרת השם.
ביום השואה, כשהוא במדי צה"ל, עשה סגן הרמטכ"ל לשעבר השוואה בין המתחולל היום במדינת ישראל לבין מה שהתחולל בגרמניה הנאצית בשנות השלושים. ההשוואה כל כך ערבה לו שהוא חזר עליה שוב "התופעות כאן הן של גרמניה הנאצית" והאשים בחוצפתו כי רבה: "בהשחתה שלטונית את האיש האחד - נתניהו, כי, עובדה שלא הצליח להקים קואליציה". טרלול אמיתי. מה אשם נתניהו אם כחול לבן לא רצו להצטרף, אם ליברמן עשה את מה שעשה. אבל בכך לא תמו דבריו.
הוא הזמין את היימן עודה למפלגה בדברי רמייה, לחם חוקו של כל איש שמאל, וכך אמר: בן-גוריון, לוי אשכול ו
מנחם בגין, האירו פנים לערבים ואילו היום ה
ממשלה הופכת אותם ללא לגיטימיים! שקר מוחלט. בן-גוריון החזיק את הערבים בישראל תחת ממשל צבאי! כדי לצאת מהכפר היה כל ערבי זקוק לאישור. גם לוי אשכול נהג כך עד 1966 כאשר לא היו לו אצבעות בכנסת להמשיך זאת. ובגין אמר ב-1951 כשמפאי איבדה 5 מושבים בכנסת ורצתה להקים קואליציה עם ערבים: "ממשלה בישראל שנשענת על חברי כנסת ערבים היא בלתי לגיטימית בעליל". ועוד מדברי השפר של יאיר גולן: "מי שרוצה מדינה דמוקרטית ויהודית לא פוסלים אותו", אבל עודה רוצה להפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה, הוא איננו רוצה מדינה יהודית...
גולם התנחלותי
ה"מסננת" שהוא הצליח לעבור עד להתמנותו לתפקיד הרם, של סגן רמטכ"ל, לא הייתה עשויה כנראה נקבים נקבים, אלא פעורה תחתיה... המסננת פועלת תמיד כאשר האספסוף איננו מרוצה. כך היה נגד יאיר נוה, ונגד תת-אלוף
עופר וינטר ש"חטא חטא כבד" כאשר היה מפקד גבעתי וכאשר החטיבה יצאה לקרב, היא לוותה במילים "יהי הקב"ה עמכם". רק תזכורת קטנה. אלוף פיקוד דרום בששת הימים שייקה גביש עטף במילות הברכה הקדושות את אוגדת הפלדה של טל כאשר זו הסתערה על הביצורים בסיני.
אז מי יש לנו בהתארגנות החדשה? את רב הנוכלים הפוליטי אהוד ברק, את הנוכל הפוליטי האחר
אלדד יניב שביצע עבירות פליליות בשירות ברק. הוא כתב בשנת 2009 את ה'מניפסט של השמאל' ובו הוא מתריע מפני "הגולם ההתנחלותי" שמקץ "ארבעה עשורים של גזל, עושק, שנאה וחמס הם הניבו את הפרי המורעל - ההתנחלויות". וגם זה בדברים: "התנחלו שדים של טירוף משיחי. תחשבו על סרטי אימה. תחשבו על מוחות שטופים, זומבים מהופנטים, מכים זקנה פלשתינית שמנסה למסוק זיתים". ועוד ועוד דברי בלע איומים שאיני רוצה להכתים אותי ואת הנייר בלשון הגסה שלו. על כך ענה פרופ' שטרנהל בהצעות "איך לעקור את הרוע היודו נאצי מן השטחים הכבושים". כן, אלה הברנשים שאין מעשה נבלה פוליטי שהם לא יעשו.
את עיקרון החנופה של אהוד ברק עם
יאסר ערפאת זוכרים היטב ופחות עם אסד. ובכן ביולי 1999, פתח ברק במשא-ומתן ל"שלום" עם סוריה בתמורה למסירת רמת הגולן. על הצעתו לנטוש את רמת הגולן ולהשאיר בה רק כוח סמלי במורדות המערביים של הרמה, השיבו הסורים בלאו מוחלט. ישראל קיבלה את הדין אבל ביקשה שבכול הסדר עתידי יישארו הישובים תחת ריבונות ישראלית. סוריה השיבה שלא יעלה על הדעת שברמה הסורית תישמר ריבונות ישראלית שהרי מדובר באדמה ערבית קדושה. ישראל, מעודדת מן התשובה הסורית, נתנה את הסכמתה.
התשובה שבאה מדמשק דרשה סילוק כל זכר של ישראל ברמה בתוך ששה חודשים. ישראל, מרוצה מהיענות הסורים, התחייבה להסתלק מכול הרמה, להחריב את היישובים ולשוב אל קו הגבול הבינלאומי (פרס אז הודיע שבאותו מעמד כדאי לתת לאסד מעמד של מנהיג דגול).
משרתו של אסד
יתרה מזאת, אהוד ברק ראה לנכון לצאת בהצהרה כי "הנשיא אסד הוא מנהיג דגול שידע להביא את ארצו אל המעמד המדיני הרם". אסטרטגיית ההתרפסות הועילה והקול שעלה מדמשק הצהיר כי סוריה תיאות לקבל את רמת הגולן מן היישות הציונית אולם חייב להיות ברור שהכוונה לסילוק כל זכר מן הכיבוש הציוני, נסיגה אל קווי 67 ומסירת קו המים במזרחה של הכינרת, קרי, חורבן למעשה של כל הקיבוצים היושבים על המים, דוגמת עין גב, ומסירת מוצב ההתראה בחרמון. נלהב מן העובדה ש"המנהיג הדגול" מוכן להתייחס אליו, הצהיר ברק חגיגית כי יש על מה לדבר והציע מפגש בחסות הנשיא קלינטון. את הפגישה ההיסטורית הכתיר ברק כפסגת הצלחתו הדיפלומטית משום ששר החוץ הסורי פארוק אשערא, המכונה 'משרתו של אסד' לא ירק בפרצופו, אלא הסתפק בכינויי גנאי מן המילון הנאצי-ערבי הידוע. לאחר הגינויים עט עליו ברק כדי ללחוץ את ידו, אולן אשרעא סירב ואמר: "לא אטנף ידי במגע עם הזוהמה הציונית"...
שר החוץ הסורי, גם הכריז שכוונתה של סוריה "להחזיר את פלשתין כולה". אז ברק באמצעות שליחו, איתמר רבינוביץ הודיע, שזה מהלך המכשיר את הקרקע לקראת הסדר עם ישראל. הפגישה בז'נבה שקיימו נשיאי סוריה, נכשלה. וכך כתבה העיתונות הסורית: "אסד הוא אריה והכישלון הוא מנת חלקם של הכלבים" והודגש שאין הכוונה לנשיא קלינטון...
ברק מצא בכינוי כלב ריכוך בעמדת דמשק, שכן כלב, ידידו הטוב של האדם עדיף על "היטלר" כינויו הקודם בעיתונות הסורית. לאחר כישלון היוזמה העניק אלוף
אורי שגיא, ראש צוות המשא-ומתן ראיון לעיתונות. על השאלה אם הוא מאמין ש"עדיין ניתן להגיע להסכם עם סוריה אף כי נראה שדמשק טרקה את הדלת... השיב שגיא: "גם אם הדלת נטרקה תמיד אפשר להיכנס דרך החלון"...
אלה החבר'ה. לו הייתי מחפשת דימוי ממונח פיזיקאלי הייתי מכנה זאת "שזירה קוונטית". קשר בין חלקיקים שיכולים להימצא במקומות שונים, אבל השפעתם זה על זה, היא מיידית. השזירה יכולה לקשר בין האנשים ללא כל תלות בשאלה היכן הם.
ואכן, תוך ימים הסתופפו זה ליד זה, אותן דמויות מטילות אימה וחסרות רסן, כיאיר גולן, או הנכדה של רבין שהטיחה דברים מגעילים, מסיתים, פוגעניים, שקריים, בנתניהו ובמחנה הלאומי כולו. לא לחינם הלך הזרזיר אל בן מינו, שכול אחד דרכו להתחבר עם הדומים לו.
