|
|
ברק. איך העז? [צילום: תומר נויברג/פלאש 90]
|
|
|
|
|
השמאל הישראלי הקיצון אינו סולח ל
אהוד ברק על שתי מלים: "אין פרטנר". איך העז ראש הממשלה לשעבר לומר כי
יאסר ערפאת ואבו מאזן וחבר מרעיהם אינם שותפים? זה ממש לא מובן.
ברק חשש ב-2000 מחידוש האינתיפאדה, וניסה לסכלה במהלך חד של השגת הסדר. הוא יזם את ועידת קמפ דייוויד (בדיעבד נאמרה שטות שלא הוכנה כראוי, אבל כל משתתף במשולש הישראלי-פלשתיני-אמריקני שהוזמן למקום ידע בעל פה כל מסמך בסכסוך המזרח תיכוני מאז הצהרת בלפור ב-1917).
בקמפ דייויד הציע ברק בתעוזה לדון בחלוקת ירושלים. זה הכעיס את הימין וזה מובן. אבל השמאל?
לרוע המזל ערפאת ואבו מאזן נבהלו שהריכוך בעמדת ברק יוביל להסדר מדיני ופוצצו את הוועידה. הראייה? הראיון שהעניק הנשיא
ביל קלינטון ל
אהוד יערי בתום הוועידה. גם הוא אמר ברחל בתך הקטנה באנגלית ברורה כי אין פרטנר. וזה מה שאמר ברק.
ניסוח לא מושלם? אולי רק מפני שלא הוסיף את המלים "לעת הזאת". זה היה משפר את "האין פרטנר". כלומר, "אין פרטנר לעת הזאת". אבל לא יותר מזה.
הוא לא שלל שיהיה בעתיד הקרוב. הוא לא נמנע כבר באותה עת להמשיך בניסיונות ההידברות.
יוסי שריד נטל חלק במאמץ להגיע להבנה כלשהי בשארם א-שיח'. שריד רצה לטוס לערפאת בעזה להחתימו על מה שהוסכם, ואבו עלא צינן אותו ש"הראיס" לא יסכים.
כל הסיפור הזה על "אין פרטנר" מכסה על משהו בהסתייגות של השמאל הקיצוני כלפי ברק שטרם פוענחה. אין הוכחה, ההשערות משתרעות בין חשש פסול לבין הסבר ילדותי נלעג.
[
פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]
