סיפרו של גיל נתיב כשמו כן הוא, פרקים בנתיב דרכו של המחבר; מ"שלום כתה א'" דרך שנות הלימוד, קצת חו"ל (ארה"ב), הצבא, אוניברסיטה, ההתפתחות לאורך השנים בסקטור האזרחי. מלחמות ישראל, והיותו רב קונסרבטיבי לקהילת המתפללים המאמינים בכפר סבא.
גיל, כאישיות בפני עצמה, אכן מתאפיין במה שהוא מגדיר "יוצא דופן אופייני", ובכמה תחומים. האפיון יוצא הדופן הבולט במיוחד הוא הילד הדתי שחזר בשאלה, חזר בתשובה וחזר בשאלה ושוב בתשובה וחוזר חלילה. או לפי הגדרתו "אני דתי בין חילוניים, וחילוני בין דתיים".
התלבטות זו בין אלוהים ודת לחילוניות, החוזרת ונשנית בחיי אדם היא לא שכיחה, בקרב בני עמנו, ולכן היא מוגדרת כיוצאת דופן, ואופיינית לגיל שגם במקרים אחרים, כפי שמפתיעים ומתבטאים בספר, הוא מתאפיין כיוצא דופן. זאת, אשאיר לקוראים בעצמם לראות ולגלות.
הספר בנוי לפי "מדרגות חיים". היינו; סקירת אירועים מעניינים, אפיזודות שונות, במסגרת שלבי חיים, המדורגים בספר לפי שנות לימוד: למשל: ילדות, כתות ב-ה, כתות ז-ט, צבא, אוניברסיטה, ונספחים שונים. מן הראוי לציין שהכתיבה זורמת וקולחת, הניב פשוט, ברור ומובן לכל אדם. זיכרונות, שדומה כי הוצאו מתוך יומן חיים מתוארים בהומור דק ועדין, והירידה לפרטים תורמת לחינו של הספר ולייחודו. גיל מזכיר שמות של אנשים שנראה, לכאורה, כאילו והוא רוצה לתעד אותם, אך ניווכח, בהמשך, כי אותם שמות שבסביבתו הקרובה הולכים ומתפתחים וגדלים לידו גם בתיכון, גם בצבא, ואחר כך באוניברסיטה, ועד היום הזה.
מאחר שהיה לי הכבוד להיות יחד עם גיל באותה פלוגה, בשירות הסדיר, קרוב ללבי דווקא החלק הסיפורי הצבאי שלו, ואותו אסקור כאן בקצרה:
את סיפורה של פלוגה א' אוגוסט 1964 מעלה ד"ר גיל נתיב, על הנייר, אל דרמה מרתקת, המרטיטה לב ונפש. במיוחד מדברת היא ללב אנשי הפלוגה החיים, מן הסתם. כל תיאור כל משפט, כמו הביא להם את רגעי העבר אל ההווה כחוויה מתחדשת עוצמתית ומרגשת עד מאוד.
גיל סוקר באופן מדויק להפליא, את מהלך האירועים הצבאיים, מהיום הראשון בבקו"ם ועד שחרורו מהסדיר.
כשאני אומר "באופן מדויק" אני מתכוון לא רק לפרטים הקטנים המובלטים בתוך תיאורי המקרו, אלא גם להנחת האצבע על האירועים המצחיקים המתוארים בהומור דק, ועל הדגשים הכואבים הלא כל כך נעימים. התיאורים שגיל מעלה מקבלים צבע חי, אף לוהט, בכך שהוא מזכיר את האנשים בשמותיהם הפרטיים. אנשים מהפלוגה שחלקם כבר אינם אתנו כמו מיכאל מוקטוב ז"ל, יוני נתניהו ז"ל, יקי זמר ז"ל, וחלקם יבד"ל, כאמור, ימשיכו ללוות אותו בחייו, וגם בדפי הספר, עד ימינו אלו.
המעניין הוא שבארצנו - ארץ צבא לוחמיה, שמתאפיינת בכך שכל הארץ צבא, כמעט כל קורא יזדהה, יתרגש, ייזכר, בימים ההם של הסדיר. כי כולנו עברנו את אותן החוויות בצורה זו או אחרת (אפשר לקרוא גם תיאור חופף מקביל, לפן הצבאי של פלוגה א אוגוסט 64 בספר "מכתבי יוני" אשר מתאר את אימוני והווי הפלוגה במכתביו).
גיל מזכיר את ה-"קרוסלה"; (שירותי המשולשים מבטון) את קשיי האימונים, והמתח המצטבר. את המסטינג של הימים ההם, "הטרטורים" מצד הרס"פים, מכי"ם וקצינים כמו למשל של שחזור יום אימונים בלילה, נדודים עם המיטות, בלילה, כעונש הנקרא "מסדר נוסף", חלוקת משכורת על עצים, ריתוקים קולקטיביים לבסיס ועוד. גיל לא שוכח לציין את האפיון שהזמן גרמו, לפלוגה א' גם זאת אשאיר לקורא..
עם זאת, אנו עדים לסיפור אהבה סוחף, עדין ורך, בין גיל לחברתו זיוה, רעייתו להיום. סיפור אהבה שהולך ורוקם עור וגידים, מתחזק ועולה כנגד עינינו. הנערה שהקפידה לכתוב יום יום מכתב לאהובה, והייתה לו כמעין קמע; של ביטחון, אומץ, מסירות ומצוינות בתפקידיו בצבא.
בהמשך הספר נושאים נוספים מעניינים ומרתקים והנה כמה נקודות ציון: מלחמת ששת הימים ומלחמתו של גיל בירושלים. שירות המילואים, לאחר המלחמה, לרבות מבצע כרמה. בין לבין, חתונה עם זיוה והקמת משפחה בישראל. ועם זאת מדריך חוג נוער "אור חדש" והדרכה בחוגי נוער נוספים. התנועה ליהדות מתקדמת.
בהמשך סקירה של תקופת המעוזים על גדות תעלת סואץ, מילואים והווי. וחזרה לאזרחות על-ידי לימוד ילדים לקראת בר מצווה ושוב המילואים בשטחים: נקודת ציון שכם!, בהמשך גיל כשליח הסוכנות לארה"ב, התנועה הקונסרבטיבית וגיל בעיר גלאוורסוויל. השיבה החפוזה לארץ, בגין פרוץ מלחמת יום הכיפורים. ומהלך המלחמה של גיל בגזרת הדרום.
המלחמה - יום הכיפורים - הייתה נקודת המפנה החשובה בחייו כאשר החליט ללמוד לקראת הסמכה לרבנות ביהדות המתקדמת. כתוצאה מהחלטה זו: לימודי מחשבת ישראל ולימודים לרבנות בהיברו יוניון קולג'. לאחר מכן, חזרה לגדוד המילואים הוותיק מימי מלחמת ששת הימים, לימודים באוניברסיטה בירושלים, אצל המורים הנכבדים פרופסור אפרים אורבך פרופ'
אברהם גולדברג לימוד מורה נבוכים אצל פרופסור אבי רביצקי, ופרופ' ליבוביץ כמרצה אורח. קיבוץ יהל, ועבודתו בלימוד והוראה ועבודתו בגיור (עוסק בכך עד היום).
ולסיום אביא כאן קטע אופייני המלמד על האיש כאדם שומר מצוות, מדיניותו ודרך מחשבתו הליברלית המתקדמת.
המסקנות של גיל מלימודיו לגבי הזרמים השונים ביהדות
הוא כותב כך: "מה למדתי ב-3 שנים על שני ספסלי לימודים בירושלים? ערכתי היכרות עם אנשים בעלי רקע אורתודוקסי, קונסרבטיבי, רפורמי, חילוני. הגעתי למסקנה שבכל זרם יש יהודים חכמים ויהודים לא כל כך חכמים, אנשים טובים ואנשים לא כל כך טובים. לא האידיאולוגיה של כל זרם קובעת את אופיים של חבריו: מי שחונך על-ידי הוריו ומוריו להיות ישר ואוהב אדם, יהיה כזה, בין שהוא מפריד בין בשר לחלב ובין שלא. לעומת זאת אם בחרתי להיות רב בישראל, עלי להכיר טוב את ההלכה, כי הזכות לתקן, לעדכן ולשנות אותה, שמורה רק למי שלמד היטב את מהלך התפתחותה ממתן תורה ועד היום הזה".
משפטים אלו, לדעתי, מלמדים יפה על האיש ועל דרך הארץ שסיגל לעצמו בהבנת האדם ובכבוד האדם ובכך הוא מבדיל יפה בין האדם כאדם על תכונותיו ומגבלותיו לבין שמירת מצוות ואמונה, כבחירה אישית, שלא מלמדת דבר וחצי דבר על אישיות האדם (ע"מ 307).
לגיל יש גם מעין צוואה רוחנית. בסיפרו זה דרך משל הוא מודה לאדם וחוה על שבחרו לאכול מפרי עץ הדעת (ראו עמוד 388) וכן נמצא את דעתו האישית באפילוג שהוא קורא לו: "מעט סיכום וכמעט סיום" שם הוא עוסק בשאלת השאלות שלנו "כעם נבחר", "עם סגולה" האמנם? האם המורשת היהודית עושה אותנו שונים מבני עמים אחרים? לדעתו של גיל בהחלט כן. האם אותה מורשת יהודית שלנו עושה אותנו טובים יותר מעמים אחרים? בהחלט לא! (עמוד 398). הוא שולל מכל וכל את טיפוח ההשקפה של עליונות יהודית על פני עמים וגזעים אחרים. לד"ר גיל נתיב יש גם חילוק על דברי
נח הררי (למד באותו בית ספר ליאו - באק) והשורה התחתונה שלו היא "האמת המוסרית-דתית חייבת לגבור על האמת המדעית". המדובר על שני עניינים וראו שם שם עמוד 400 בספר.
סיכום קצר:
ספר מיוחד שלכאורה נראה כמעין יומן זיכרונות, אך במהותו הוא מעין ספר פתוח, עם הומור דק, קוריוזים ואנקדוטות שונות מעניינות. זה ספר פתוח לקריאת חייהם של רבים מתושבי מדינת ישראל, שעברו דברים דומים בבחינת גברת בשינוי אדרת (בצבא). כתיבה פשוטה, זורמת ומרתקת המעלה מסכת חיים מסקרנת ומעניינת. הספר עוסק גם בשאלות פילוסופיות המדברות על מהות היהדות, מחשבה יהודית והגות יהודית.
