שובו של
אהוד ברק לזירה העלה מתהום הנשייה את הערתו בתום ועידת קמפ דייוויד כי התגלה ש"אין פרטנר" פלשתיני. השמאל זעם עליו בשל ביקורתו המוחלטת על
יאסר ערפאת. חלק מהשמאל ורוב הימין הוסיפו טענה כי ועידת קמפ דייוויד ליבתה את האינתיפאדה השנייה. טעות כפולה.
לכאורה אין כלל מחלוקת. הרי גם הנשיא
ביל קלינטון, שהיה בבחינת המתווך ההוגן, זעם על ערפאת והאשימו בכישלון הוועידה בראיון פומבי עם
אהוד יערי. מה עוד נחוץ להוכיח כי באותה עת לא היה פרטנר פלשתיני? בעיקר, שברק באומץ לב הסכים לדון בחלוקת ירושלים כפי שלא העז איש מקודמיו, שחלקם סברו כי הדבר נחוץ להחייאת המשא-ומתן עם הפלשתינים.
אך לא קמפ דייויד גרמה לאינתיפאדה. זכורה לי היטב פגישה עם אהוד ברק (ברחוב בלפור 3, ירושלים) בה הסביר לי כי בהיעדר משא-ומתן הוא חושש כי הפלשתינים יילחצו לקיר ותפרוץ אינתיפאדה. הוא תיאר זאת, אני זוכר במדויק, כמצב של התנגשות צפויה של שני קרחוני ענק. לא האמנתי לו והערתי כי יש לו כבר הסכם עם ערפאת ונותרו רק פרטים לסיים בקמפ דייוויד, והוא בשלו: לא. הוא לוחץ לקיים את הוועידה כדי למנוע אינתיפאדה. לכן לא היא גרמה לשפך הדם אלא הייתה ניסיון שלא צלח למנוע אותו (מעולם לא קיבלתי גם את הטענה הנגדית כי סיור מיותר של
אריאל שרון בהר-הבית הצית את האינתיפאדה. סימניה הלכו והתרבו קודם לוועידה וקודם לסיור).
נשמעה גם טענה כי משתתפי הוועידה הישראלים לא הגיעו מוכנים. מי לא?
דן מרידור? אמנון ליפקין-שחק? שלמה בן-עמי? ברק עצמו? שטויות, האנשים האלה הכירו בעל פה כמעט כל מסמך וכל טיוטת הצעה שעלו ליישוב הסכסוך הישראלי-פלשתיני מאז ניתנה הצהרת בלפור ב-1917. הם לא נזקקו להכנה.
נכון שכמה מעוזריו הקרובים של ברק פירשו לא נכון את המונולוגים שהשמיעו באוזני ערפאת ומרעיו, והתרשמו כי יש סיכוי להגיע להסדר. מנגד דייקו אנשי משרד החוץ ובראשם
דוד לוי שסברו כי הפירוש האופטימי של מקורבי ברק אינו ממשי. אבל מה ההפסד? אילו נולדה ועידת קמפ דייוויד רק כמאמץ נואש למנוע את האינתיפאדה - הייתה לה הצדקה גם אם לא השיגה את יעדה. ממשלה שוחרת שלום אינה פטורה מהניסיון להידבר עליו גם כשהפלשתינים נוקשים בסירובם, והסיכוי להסדר זעום.
אילו דייק ברק מעט יותר היה אומר לאחר קמפ דייוויד, לנוכח נוכלותו העיקשת של עראפאת, כי "אין פרטנר" פלשתיני "לעת הזאת", הסירוב של השמאל לתמוך בברק שהתמודד על ראשות הממשלה עם שרון בגלל ה"אין פרטנר" היה גחמה ילדותית.
[
פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]
