שאלת הגליל העליון והעמדות השונות ביחס אליה, זו של זאב ז'בוטינסקי ותומכיו לעומת אלו של מנחם אוסישקין ומנהיגי תנועת הפועלים, מלמדת ומצביעה בסופו של דבר על עומק שורש נטיית חרות בכלל והליכוד בפרט לוותרנות, לכניעה ולנסיגה במלחמה על הארץ.
חורף תר"פ היה קר וגשום, סוער לא רק מבחינת מזג האוויר אלא גם פוליטית וביטחונית. עד תחילת פברואר, שאלת הגליל העליון המזרחי (אצבע הגליל) הטרידה בעיקר את מנהיגי הישוב ואולם לאחר הירצחו של אהרון שר בשדות תל-חי בידי פורעים ערבים, הדהדה שאלת ההגנה על תל-חי, כפר גלעדי ומטולה בישוב היהודי כולו שמנה באותה עת כ-70,000 נפש בלבד, ושאלת עתידו של הגליל העליון נהייתה לאחת הסוגיות הבוערות והמרכזיות.
מעל דפי העיתונות התפתח ויכוח נוקב בין זאב ז'בוטינסקי שהביע ספיקות באשר לנחיצות העמידה וההגנה בגליל העליון, לבין ברל כצנלסון שעמד בתוקף על כך שאין דרך חזרה.
על-רקע זה ובאותם ימים ממש, פחות משבוע לפני מאורעות תל-חי, ביום ה לאדר תר"פ (24.2.1920), מתכנס ה'ועד הזמני', המוסד העליון של הישוב באותה עת, לדון בשאלת הגליל העליון. בין משתתפי הדיון המרתק שהתפתח היו כמה ממנהיגיה הגדולים והדגולים של
התנועה הציונית. ניתן בהחלט ללמוד ממנו על תפיסות עולמם בימים ההם ומגמותיהם לעתיד לבוא, אצל חלקם (ז'בוטינסקי) נכונים הדברים גם לגבי יורשיהם.
להלן, בקיצור רב, תמצית פרוטוקול הדיון (בתל-חי בגליל תר"פ, הוצ' הקיבוץ המאוחד, 1984. עמ' 41 - 50. ציון הגיל זו תוספת שלי - חב"א, להתרשמות מגילם הצעיר יחסית של המתדיינים):
שאלה ציונית
מנחם אוסישקין (בן 57, יו"ר ועד הצירים, 'נציגו' של חיים ויצמן בארץ ולמעשה, כמסתבר, המנהיג הבלתי מוכתר של הישוב): השאלה החשובה היא האם צריך לעמוד על המקומות האלה מבלי להתחשב בדבר ואפילו בקורבנות, והעיקר שלא נעזוב מקום שרכשנו אותו, או שמוכרחים לסגת לתחום שבשליטת אנגליה? מצד השכל, הערבים חושבים שאנחנו עולים עם נשק וכו' לגליל כדי להילחם לצד הצרפתים. בזאת אנחנו נכנסים כנגד רצוננו למאבק שבין הערבים לצרפתים וזה יעכיר את יחסינו עם הערבים. ואילו מצד הרגש, זה מקומנו ולכן יש להיאבק בערבים. איני אומר את דעתי אלא רוצה קודם לשמוע את דעתכם. צריך להחליט לכאן או לכאן אם עוזבים או לא את הגלילי העליון.
דוד בן-גוריון (34, מנציגי הפועלים בוועד הזמני): מי שיחליט בעניין, זה לא הוועד. הישובים בעצמם יחליטו. אם צריך או לא להגן על הגליל העליון, זה תלוי באנשים שעליהם החובה ולהם הרצון. השאלה היא לא פוליטית ולא ערכית אלא שאלה ציונית בלבד, שכן הגליל כולו בסכנת אובדן לעם העברי. לנו ברור שצריך להגן על כל מקום בו עובד פועל יהודי. להגנה יש ערך בפני עצמו. אם נברח מפני שודדים, נצטרך לעזוב לא רק את הגליל כי אם את הארץ כולה. כמה מאות אנשים יוכלו להגן וחובתנו להגן ולא לעזוב את מקומותינו.
יצחק טבנקין (33, חבר ועד ההגנה בגליל): מר לי ולכל מי שנמצא בהגנה. כל מי שהלך למטולה, ידע שיש יהודים גם בפ"ת וירושלים שיבואו לעזרה. ואם אנשי תל-חי וכפר גלעדי קיבלו החלטה להישאר, אתם לא פטורים מעזרה. לוועד הזמני יהיה אומץ לומר, עזבו את מקומותיכם? אנו רוצים לשמוע את דעתכם ולא מתחייבים שניכנע לכם. רק כוחנו המוכח הוא שיכריע ולא הצהרות של פייצל או אמיר אחר. לנו ברור: אם ניפול בצפון, ניפול עד המידבר. צריך אומץ לעזוב את תל-חי וכפר גלעדי כי זו תהיה הנסיגה הראשונה ולעניין הגליל יש הד גדול.
(נשמעים קולות נוספים בעד הגנה ונגד - דוד ילין, אברהם לודוויפול, בן ציון מוסינזון, שמואל יבניאלי,
מאיר דיזנגוף, יוסף אהרונוביץ', שמואל הפטר)
זאב ז'בוטינסקי (40, חבר בוועד הצירים): חושב אני שכל הנמצאים באזור הצרפתי (אצבע הגליל - הערה שלי חב"א) צריכים לשוב לארץ ישראל. אנשים כאן רימו את עצמם כאשר אמרו, נלך לשם כדי לעבוד ולא להגן. אבל לא ניתן לעבוד מבלי להגן וגם עם 500 מגינים לא נעמוד. אין לנו שום פרוגרמה. אנחנו לא מספיק מאורגנים בשביל להחזיק מעמד. צריך להגיד לצעירים המגינים את האמת המרה, צריך להגיד לחברים שובו בחזרה.
בלתי אפשרי
ישראל שוחט (34, ממייסדי 'השומר' ומנהיגו, חבר בוועד הזמני): אני רוצה רק לבקש שהאסיפה לא תקבל החלטה של איסור הגנה. אנשים עובדים שם כבר כמה שנים ואתם תאמרו שאסור להגן! זה יהיה מגוחך... האנשים שם החליטו להגן ולא לעזוב. חבל שז'בוטינסקי היה בצבא ולא בקבוצתנו. אילו היה בקבוצתנו היה עושה חשבון אחר. מקום שרק כבשנוהו - לא נעזבנו. ומי שיעזוב - בוגד!
ברל כצנלסון (33, ממנהיגי הפועלים, חבר בוועד הזמני): אפשר שז'בוטינסקי צודק ולא נוכל לנצח, אז מדוע הוא לא הולך לשם לומר לטרומפלדור ולחבריו שיעזבו את המקום? בכל אסטרטגיה קל להוכיח למפרע מפלה וקשה להבטיח ניצחון. אם תהיה מפלה להגנה היא תהיה מבפנים (הכוונה כמובן להתפוררות מבפנים ולא לכך שהערבים יכנסו כפי שאכן נכנסו בסופו של דבר לתוך חצר תל-חי - חב"א). אנו עומדים בתוך ויכוח ישן שהטענות ההגיוניות אינן מכריעות בו. יש 'מעשיות' שעושה חשבון למפרע - לעזוב, ויש מעשיות אחרת המתעקשת שלא לעזוב עד הרגע האחרון, ואז יש שהדבר הבלתי אפשרי נעשה לאפשרי. צריך להניח מקום לשיטה אחרת: לא לעזיבה!
מנחם אוסישקין (מסכם את הדיון): לא עמדתם בניסיון. הכנסתם פולמוס. ז'בוטינסקי האשים אותי שאין לי פרוגרמה, כאילו לו יש. ובכן יש לי פרוגרמה, יש לי דעה קבועה אבל רציתי לשמוע בראשונה את דעתכם. ז'בוטינסקי מצא כאן מקום להטיף... אולי יבוא יום שישמעו לו. כבר הורגלנו לנאומים היפים שלו. הדבר ברור לי יותר מדי. פה נפתח דף חדש לתולדות הציונות. רגש של אחריות לא ראיתי פה (בדיון - חב"א). ואני אקח עלי את האחריות. טרם שמעתי את דעתכם החלטתי שלא לעזוב את הנקודות האלה. איני יודע איך לעשות זאת. נבחר כמה אנשים והם ידונו איך לארגן את ההגנה ואיך להציל את אדמת ישראל.
(לבסוף, הוועד הזמני החליט על השארת הישובים ועל הקמת ועדה שתטפל בשאלת ההגנה על הגליל ביחד עם 'וועד הצירים' ו'ועד ההגנה'. הוועדה יצאה לגליל ב-27.2, שלושה ימים לפני הקרב בתל-חי).
ובכן, מנהיגי התנועה הציונית כאוסישקין ומנהיגי הפועלים כבן גוריון וכצנלסון היו מאוד רלוונטיים בזמנו ולכן גם בסופו של דבר מפא"י השתלטה על התנועה הציונית לפני הקמת המדינה ושלטה בה עם הקמתה, וטוב שכך. ואולם בינם לבין 'יורשיהם' העלובים, דהיינו מפלגת העבודה של היום, אין דבר ואף לא חצי דבר.
נסיגה מוחלטת
לעומת זאת, מי שרלוונטי מאוד זהו זאב ז'בוטינסקי באשר יורשיו ממשיכי דרכו, אנשי חרות ההיסטורית בפרט והליכודניקים בכלל, נמצאים בשלטון כבר שנים רבות, מתהדרים בז'בוטינסקי אביהם הרוחני עד היום ובשישי האחרון אף ערכו לו אזכרה מפוארת לרגל 79 שנה למותו (הקדימו קצת).
ובכן, נטיות הרפיון והרפיסות, החולשה והכניעה, הוותרנות והנסיגה, שהתגלו אצל האדמו"ר ז'בוטינסקי סביב סוגיית ההגנה על הגליל העליון בשנת תר"פ, הן-הן הצצות וצפות על פני השטח, הפוליטיקה והמדיניות הישראלית החל מימי שלטונו של
מנחם בגין, הרס הישובים, גירוש היהודים הנפשע והנסיגה המוחלטת והמבישה מסיני, דרך אריק שרון (פייק חרותניק?), הבריחה המבישה והפחדנית מגוש-קטיף ומצפון השומרון, הריסת הישובים הפושעת והגירוש הנתעב, ועד
בנימין נתניהו, העברת השטחים הבוגדנית ביו"ש לידי הפלשתינים במסגרת ה'פעימות' בקדנציה הראשונה שלו, הריסת מאחזים ושכונות בישובים שונים ומתן אפשרות חופשית ונואלת לערבים להשתלט על אדמות המדינה ב'שטח סי' בימים אלו ממש, בהתאם לתוכניותיו הבוגדניות והפחדניות לוותר ולסגת ממרבית שטחי יהודה ושומרון ולהקים בהם מדינת שטן פלשתינית, שעתידה למרר את חייהם של כל אזרחי ישראל באמצעות טרור בלתי נפסק שנים רבות, במידה ותקום חס שלום.
