תורת הכפל

מובחרי העם?

הגיעה השעה לצמצם את תקציב הח"כים. חברי הכנסת, כידוע, נהנים משכר גבוה ומהטבות מפליגות לכל חייהם - להם ולמשפחותיהם, שמקורם, איך לא, בקופה הציבורית וממומנים מכספי המיסים שלנו.

אם לא די בכך, כל ח"כ, כמו כל מפלגה, מקבלים יחידת מימון מפלגות, העומדת (תחזיקו חזק), על 88 אלף שקל לחודש. מה פש- הכפילות הזאת? מדוע לא להסתפק במימון המפלגה בלבד, בהתאם לגודל המפלגה, ובחלוקה על-פי יחידה שווה לכל ח"כ? דומה שהסכום מספיק גבוה כדי שיספיק לפעילות המפלגתית והאישית של הח"כים. אז מדוע להוסיף יחי דה נוספת בגובה המימון המפלגתי לכל ח"כ?

ואם לא די בכפילות זו, מדוע נוסף לכיסנו מימון חודשי לכל ח"כ בדמות הקשר עם הבוחר בסך אלפי שקלים - האם לא די ביחידת מימון המפלגות הכפולה, בגובה 176 שקל לחודש, כדי לממן זאת? לשם מה כל הבזבוזים המיותרים הללו מכיסנו? ועוד לא הזכרנו את תוספת העוזר הפרלמנטרי השלישי לכל ח"כ והלשכות היקרות שלהם.

יתרה מכך הידעתם שחברי הכנסת בחצי שנת הפגרה בגין הבחירות החוזרות, מקבלים משכורת חודשית מלאה בסכום כולל של 22 אלף שקל. הנה הם מהווים מודל שלילי לציבור המממן אותם, ונותנים לו שיעור נפלא באבטלה: איך לקבל שכר מלא מבלי לעבוד? אלא שאנו עוד לא זכינו לכך. האם אלה הם נציגינו נבחרי העם ואולי הם כפי שנראה מובחרי העם?

מוסד הנישואים איתן

אין ספק שזוגיות פרועה היא נושא עסיסי ומציצני ביותר ובעל רייטינג גבוה. ובכל זאת הרשו לי לקלקל לכם את החגיגה. עם כל הכבוד, 15 הזוגות שהציג המוסף של המדינה אינם מהווים מדגם ציבורי ולאומי מייצג. מוסד הנישואים המסורתי עדיין איתן ויציב בקרב העם היהודי. ויש לי חדשות בשבילכם, הוא גם לא הולך להיעלם בעתיד.

הקמת בית יהודי על-פי ההלכה היא נושא מרכזי בקרב הציבור הדתי והחרדי ואף המסורתי, שגם היום מהווים ביחד רוב בעמנו. ובעוד בציבור החילוני מגדלים בממוצע שני ילדים וחצי וכלב (או להפך), הרי הדתיים vמגדלים משפחות ברוכות ילדים, מתרבים והולכים, ובקצב הגידול הזה יש להניח שבשנות החמישים של המאה 21 יהוו רוב לאומי. מה עוד שלא מעט זוגות חילונים מאמצים אף הם את מוסד הנישואים היהודי, וגם, תתפלאו לשמוע, שגם בהם ניתן למצוא זוגות יונים נאמנים החיים באהבה ובאחווה לאורך זמן.

דפוס חיי הזוגיות המתירנית הוא יבוא זר מהתרבות המערבית והמזרחית, המפרנס גם את ארגון "משפחה חדשה". בעוד, כמובטח לנו, עם ישראל ומסורתו המופלאה חיים לנצח.

סכנה לדמוקרטיה

פרופ' יורם יובל, פסיכולוג, חוקר מוח ואיש תקשורת מבוקש, מצטרף אף הוא לקמפיין ה'אנטי ביבי" ויוצא בסדרת סרטונים, שתימשך עד סגירת הקלפיות, תחת הכותרת "ביבי -טיווי", בטענה השחוקה שביבי דואג רק לכיסאו ולא למדינה (באמת?! ייחודי רק לו, ומה עם שאר הפוליטיקאים?).

נראה שהפרופסור המלומד הפופולרי והכוכב הידוען מהטלוויזיה, המכיר היטב את נפש האדם מזה ואת המדיה התקשורתית מזה, מנצל את מעמדו כדי לשטוף את מוחות ההמונים עד הרגע האחרון נגד בחירת ביבי (וסמוטריץ'). הוא הולך על כל הקופה, תוך שימוש בארגז כלים מגוון ועשיר, כשהוא מגייס לרשותו את האסטרטגיה השיווקית וטכניקות ביחסי ציבור, שפת הגוף, פסיכולוגיית ההמונים, ואיך לא, את המסך הקטן ידידו משכבר הימים. שימו לב גם לשם הקליט האטרקטיבי הנזכר.

האם אין כאן סכנה לדמוקרטיה כשהוא שולל מהצופים הרבים את רצונם ושוטף את מוחם בשיטות דמגוגיות וטכניקות פסיכולוגיות ואחרות, שבסופו של דבר ילכו אחריו כדמות כריזמטית והכהן הגדול של הפסיכולוגיה כעדר עיוור, המכתיב להם במי לא לבחור? מה עוד שבמבחן התוצאה, גם לדעת יריביו, ביבי השיג הישגים מדיניים, דיפלומטיים וכלכליים חסרי תקדים. ואין שני לו בניסיונו העשיר כראש ממשלה. אז איך אפשר לומר עליו שהוא לא דואג למדינה. ועם הצלחה כידוע אי-אפשר להתווכח, גם אם מדובר בסלב.