פרטים אישיים
נשואה ליורם גוז'נסקי, בנו של אליהו גוז'נסקי, ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית בארץ ישראל. לזוג ארבעה ילדים.
מידע אישי כללי
נולדה בעיר פתח תקווה בשם תמר אלכופר. בתם של מרים ושלמה אלכופר, שניהם ילידי פולין אשר עלו לארץ ישראל בתקופת העלייה החמישית. גדלה בעיר תל אביב. בנעוריה היתה חברה בתנועת נוער ציונית-סוציאליסטית בשם– התנועה המאוחדת. בגיל 14 הצטרפה לתנועת הנוער של המפלגה הקומוניסטית הישראלית. למדה בתיכון חדש בתל אביב ולאחר מכן בבית המדרש למורים ע"ש שיין בפתח תקווה.
פרטי השכלה
בוגרת בית המדרש למורים ע"ש שיין בפתח תקווה, בעלת תואר שני בכלכלה פוליטית מאוניברסיטת לנינגרד, בברית המועצות.
ניסיון בעבודה
ב-1961 היתה לחברה במפלגה הקומוניסטית הישראלית. באותה שנה יצאה עם בעלה, בשליחות המפלגה, ללימודים באוניברסיטת לנינגרד בברית המועצות. ב-1966 סיימה לימודי תואר שני בכלכלה מדינית, שבה לישראל והשתלבה בהנהגת מק"י- המפלגה הקומוניסטית הישראלית. ב-1971 נבחרה כחברת הוועד הפועל של המפלגה וב-1973 החלה לכהן כחברת סיעת מק"י בוועד הפועל של הסתדרות העובדים (תפקיד בו החזיקה עד 1990). ייסדה וערכה את בטאון המפלגה "ערכים". ב-1981 נבחרה כחברת הלשכה הפוליטית של מק"י.
ב-1977 היתה שותפה למהלך איחוד המפלגות והארגונים, בהם מק"י, שהוליד את מפלגת חד"ש (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון). בימי מלחמת לבנון הראשונה היתה שותפה למחאה ציבורית נגד המלחמה ובמסגרת זו נמנתה על מייסדי הארגון הוועד נגד המלחמה בלבנון. ב-1984 מונתה לעורכת שבועון מק"י, "זו הדרך".
ב-1990, במהלך הכנסת ה-12, הושבעה כחברת כנסת בסיעת חד"ש. במהלך הכנסת ה-12 שימשה כחברה בוועדות: ועדת הכנסת, ועדת העבודה והרווחה והוועדה המיוחדת לעניין מעמד האשה.
המשיכה לכהן כחברת כנסת גם בכנסת ה-13, במהלכה כיהנה כחברה בוועדות: ועדת הכנסת, ועדת העבודה והרווחה, הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, הוועדה לנושאי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, הוועדה המשותפת לחוק ביטוח בריאות ממלכתי וכיושבת-ראש הוועדה המשותפת לחינוך, טיפול, בריאות ורווחה בגיל הרך.
המשיכה לכהן כחברת כנסת בסיעת חד"ש גם לאחר הבחירות לכנסת ה-14 (1996). במהלך הכנסת ה-14 שימשה כיושבת-ראש הוועדה המשותפת לחינוך, טיפול, בריאות ורווחה בגיל הרך וכחברה בוועדות: ועדת העבודה והרווחה, הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, ועדת המדע והטכנולוגיה והוועדה מיוחדת לבעיית העובדים הזרים.
כיהנה כחברת כנסת גם בכנסת ה-15, במהלכה שימשה כיושבת-ראש הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, כיושבת-ראש הוועדה המיוחדת לנושא הנשירה מבתי הספר וכחברה בוועדות: ועדת העבודה, הרווחה והבריאות והוועדה מיוחדת לבעיית העובדים הזרים.
במהלך 13 שנות כהונתה כחברת כנסת יזמה את חקיקתם של 39 חוקים אשר אושרו על ידי הכנסת, רובם ככולם עסקו במתן וקידום זכויות חברתיות וכלכליות לנשים, ילדים, עובדים בעלי מוגבלויות ואוכלוסיות נוספות. בין החוקים אותם יזמה: חוק להענקת זכאות לחינוך חינם החל מגיל 3, חוק להעלאת שכר מינימום, חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, חוק שיקום נכי נפש בקהילה ועוד. פעילותה כמחוקקת זיכתה אותה בהערכה במערכת הפוליטית כבעלת תרומה משמעותית לחקיקה החברתית בישראל, זאת לצד התנגדות לעמדות בתחום המדיני.
בבחירות לכנסת ה-16 (2003) לא שובצה ברשימת חד"ש לכנסת, זאת בשל מגבלת מספר כהונות שנקבעה בחוקת המפלגה. לאחר סיום כהונתה כחברת כנסת פנתה לפעילות ציבורית וחברתית, בין היתר שימשה בתפקידים: נשיאת תנועת נשים דמוקרטיות בישראל, חברת הנהלת הארגון "בת שלום", יושבת-ראש הפורום הארצי לקידום זכויות נפגעי התמכרויות, חברה-מייסדת של המכללה החברתית-כלכלית ועוד. כמו כן שימשה כמרצה במספר מוסדות אקדמיים בהם: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מכללת ספיר והמכללה האקדמית תל אביב-יפו.
ב-2012 פרשה מכל תפקידיה בהנהגת מק"י. בבחירות לכנסת ה-20 (2015) שובצה במקום ה-113 הסמלי ברשימת מועמדי הרשימה המשותפת לכנסת.
פרסומים
פרסמה 5 ספרי עיון בסוגיות כלכליות, פוליטיות והיסטוריות:
"התפתחות הקפיטליזם בפלשתינה" (1986).
"עצמאות כלכלית - כיצד?: סיכומים בהתפתחותה הכלכלית של ישראל 1948-1968" (1969)
"לחם עבודה: מעמד הפועלים הישראלי - מבט עכשווי והיסטורי" (2013).
"בין נישול לניצול: שכירים ערבים - מצבם ומאבקיהם" (2014).
"קומוניסטים מזרחים: המערכה נגד אפליה עדתית ולמען הזכות לדיור" (2018).
במהלך שנות פעילותה בתחום הפוליטי והציבורי פרסמה מספר רב של מאמרי דעה בכלי תקשורת שונים.
