"הכוח משחית"! מי שטבע את הקביעה הזו, צדק במאה אחוז. והשאלה הגדולה היא: בידי מי נימצא הכוח הגדול? בעידן שבו מקבלי ההחלטות משוועים לפופולריות, ברור שהכוח הגדול מצוי בידיהם של מעצבי דעת הקהל. אומרים לנו, שבכל העולם התקשורת מכונה "המעצמה השביעית". אני נמנה עם אלה המשוכנעים, שהתקשורת היא מזמן "המעצמה הראשונה".
עיתונאות זה לא ג'ונגל. העוסקים במלאכה, מחויבים בהקפדה על כללי האתיקה. יש להם תפקיד בדמוקרטיה, שמחייב אותם להקפיד על האינטרס הציבורי. וזה אומר: הפצת ערכים, תוך שמירה על איזון. ה"אמת" היא כלי עבודה ראשי, ושמירה על עקרונות דמוקרטיים. זה לא מקרה שהעושים במלאכה מכונים "כלבי השמירה".
בכל סקרי האמינות, התקשורת - בצוותא עם הפוליטיקאים - ממוקמת במקום האחרון. ואם יפלחו את הסקרים, תתגלה תמונה עגומה הרבה יותר: הציבור הימני (כמעט) כולו שונא את התקשורת, לא מאמין לה, ובטוח שהיא עוינת אותו.
הסיבה: התקשורת כגוף, מתנהלת כמשרד פרסום ענק, שגייס את עצמו בהתלהבות, ליחצן את האידיאולוגיה השמאלנית. וזה אומר: רצח אופי לנתניהו (רביב דרוקר: "ביבי הוא הסיוט של התקשורת". תיק תקשורת/23.2.06), הפצת שנאה לציבור המתנחלים, והגנה על שרון ועכשיו אולמרט - למרות שהם מושחתים. זוהי הטענה הראשית של הימין.
האם התקשורת מתייחסת ברצינות לטענות אלו?
קבלו ציטוט: "אנחנו העיתונאים, ועוד איך- צריכים לבדוק את עצמנו". ה"ועוד איך" הזה, בא להדגיש את החשיבות של הבדיקה העצמית. הציטוט הזה יוצא מפיה של העיתונאית החוקרת, ד"ר (משפטים) אילנה דיין. מדובר בפרומו שאמור לגרות את הצופים לצפות בתוכנית הביקורת: "תיק תקשורת".
כצופה (וכמקליט) אדוק, אני קובע שהתוכנית הזו (ומקבילתה בערוץ הראשון "גילוי נאות"), מעולם לא הפכה את האבן הכבדה מעל חוסר האיזון האידיאולוגי. תמיד זה על קצה המזלג, תוך התפלשות בתפל. ולא במקרה. המצב הקיים משאיר את הכוח בידי כלבי השמירה. התוצאה: אין שיפור ברמת האמינות של התקשורת. 57 שנים זה ככה.
שורות אלה מכוילות אלייך אילנה דיין, בגין השילוב של משפט הפרומו שיצא מפיך, ותוכנית הטלוויזיה שלך "עובדה". אני בטוח שהטענה של הציבור הימני נגד ה"תקשורת השמאלנית" מוכרת לך. הנה לך אתגר: תבדקי אותה! יש לך תוכנית תחקירים עתירת רייטינג. תבדקי, ואת ממצאייך תביאי לצופים.
זה חשוב. מפני שהקולקטיב היהודי במדינת ישראל, מתקרב לרגע האמת, והמצב הקיים, פוגע בלכידות העם, ויוצר תחושת ניכור חזקה בקרב הציבור המסור, שרואה את עצמו קורבן לחוסר האיזון בתקשורת.
ועל-מנת לצקת תוכן בטענה שלי לחוסר איזון, הרי לך ממצאים על קצה המזלג שרשמתי. לפני זה שתי הערות חשובות:
הראשונה: אין לי שום בעיה עם השקפתם האידיאולוגית של העושים במלאכה. טענתי מתייחסת אך ורק לחוסר האיזון בתוכניות.
השנייה, לדידי, שמאלני = מגיש ו/או פרשן שתמך בהינתקות ובשרון (או אולמרט), שונא את ביבי, "ושותל" את האידיאולוגיה שלו בתוך השאלות ו/או דברי הפרשנות.
נתחיל מגלי צה"ל:
ראשית המפקדים: מיום שעלתה לאוויר, כל מפקדי התחנה, כולל זה הנוכחי (אבי בניהו) שמאלנים.
לפני 8:00 בבוקר: מיכה פרידמן: שמאלני.
אחריו: מ- 8:00 בבוקר עד 9:00- רפי רשף. שמאלני. (חמישי: אילנה דיין- שמאלנית). במהלך התוכנית נוהג רשף לשלב כפרשנים פוליטיים, את העיתונאים: בן כספית, עקיבא אלדר, עמנואל רוזן, ומזל מועלם- כולם שמאלנים, שונאי מתנחלים, ושונאי נתניהו.
מ- 9:00 עד 11:00- רזי ברקאי- שמאלני. (חמישי: דוב גיל הר/רביב דרוקר- שמאלנים)
מ- 11:00 עד 12:00: (תוכנית משולבת: שמאל וימין) אברי גלעד, אורי אורבך, עירית לינור, ג'קי לוי. לטעמי האישי, התוכנית הכי מגניבה.
מ- 12:00 עד 14:00 - יעל דן- שמאלנית.
טלוויזיה, כל יום:
חדשות בוקר:
ערוץ 2: אברי גלעד ועינב גלילי, גידי גוב ושירי ארצי. ארבעתם שמאלנים (החליפו שמאלנים אחרים: מני פאר, ירדנה ארזי, אפרת רייטן).
ערוץ 10: לינוי בר-גפן קובי מידן, תמר איש שלום, ענת גורן ודני רופ. כולם שמאלנים.
ערב:
17:00 ערוץ 1: ערב חדש: דן מרגלית ורונן ברגמן- שמאלנים.
17:00 ערוץ 10: רפי רשף- שמאלני.
18:00 ערוץ 2: לסירוגין: עודד בן עמי, ודנה ויס, ארהל'ה ברנע- שמאלנים.
19:00 ערוץ 1: גאולה אבן ויואב לימור, אילה חסון ובן כספית. ארבעתם שמאלנים זחוחים. השנאה לביבי מבעבעת בעיקר מגאולה אבן ואילה חסון.
19:00 ערוץ 10: לונדון וקירשנבאום. שמאלנים.
20:00 - חדשות: גדי סוקניק, ויונית לוי(??). פרשן: אמנון אברמוביץ'. כתבים: אודי סגל, ורינה מצליח- שמאלנים.
20:00 ערוץ 10: יעקב אילון ומיקי יחימוביץ' (??) פרשנים: דן מרגלית, עמנואל רוזן- שמאלנים.
21:00 ערוץ 1: חדשות: חיים יבין. שונא מתנחלים ידוע.
אחת לשבוע:
"פגוש את העיתונות": דנה ויס (לפני זה: שלי יחימוביץ')- שמאלנית.
"מסיבת עיתונאים": מנשה רז. שמאלני.
"פוליטיקה": עודד שחר. שמאלני.
"משעל-חם": ניסים משעל. שמאלני.
(ברור לי, שלא הבאתי את הכול, ושיש פה ושם עיתונאים בעלי השקפה ימנית. אבל המסה, היא שעושה את התודעה.)
ועל אלה אני מוסיף את המומחים, הפרשנים, או פרופסורים מהאקדמיה שמופיעים בטלוויזיה/רדיו ומפרשנים לנו את החיים, מבלי שהצופה (או המאזין) התמים יודע שמדובר במניפולציה. בשבילי "גילוי נאות" פירושו, שמתחת כל תמונה של פרשן, יופיע כיתוב עם שם המפלגה שהצביע לה. אתם לא תעזו לעשות זאת, מפני שהחשיפה, תסגיר את ערוותכם האתית ברבים, ותוכיח את צדקת הימין.
כך מתנהל בישראל הדמוקרטית המאבק על התודעה. 57 שנים. אתם לא מתביישים? זה נראה לכם משחק הוגן? איזה סיכוי יש לימין מול מסה כזו? אילו עמדה לרשותי תקשורת מגויסת בעוצמות כאלה, הייתי יכול ליחצן אפילו "גללי עיזים", כחוויה קולינארית חדשה.
לסיכום אילנה, יכול להיות שראייתי סובייקטיבית. יכול להיות ששמיעתי סלקטיבית. בשני דברים אני בטוח:
א)- תקשורת שמדשדשת בתחתית סקרי האמינות עשרות שנים, חייבת לבדוק את עצמה.
ב)- העוינות כלפי התקשורת, מבחינת הדמוקרטיה, היא אות מבשר רע. ועל-מנת שקביעתך מהפרומו לא תישאר חלולה, קומי ועשי מעשה. נראה אותך...
