|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
הדור הצעיר אינו חש קִרבה ואהבה לתנ"ך ולמסורת ישראל, משום שהוציאו מהתנ"ך את הנשמה והחיוּת. נשאר רק הגוף, וגוף בלא נשמה הוא חסר-חיים
|
אין צורך לערוך סקר מקצועי כדי לדעת שהציבור אינו רווה נחת ממערכת החינוך הכללית. כמעט כל הורה יאמר שהוא מתגעגע לחינוך של פעם, לימים שמוסדות החינוך העניקו ערכים, השרישו אהבה לעם ולארץ, הנחילו ידע בתנ"ך ובמורשת ישראל.
מדברים הרבה על רפורמות במערכת החינוך, אבל אם תבחנו את כל התוכניות תגלו שהכול עוסק בחומר ולא ברוח, בגוף ולא בנשמה. מדברים על מקצועות ועל ציונים, על שכר ועל תנאים. אין איש מציב כיעד את החזרת הגלגל לאחור, לימים שבית-הספר חינך ולא הסתפק בהקניית ידע.
שורש הבעיה
במסורת ישראל מאופיין ל"ג בעומר כיום של תגבור החינוך היהודי. במזרח אירופה נהגו ה'מלמדים' לצאת ביום זה עם תלמידיהם אל השדות, לשחק בחץ וקשת ולהשריש בליבם את ערכי היהדות. המסורת החסידית מספרת על תהלוכת ילדים שקיים הבעל-שם-טוב בל"ג בעומר, מסורת שמתקיימת כיום בהיקף רחב בתהלוכות הילדים הרבות שמתקיימות ברחבי הארץ והעולם. זה אפוא הזמן לדון מעט במשמעות החינוך.
השאלה הגדולה היא - מה קרה? הדור שהקים את המדינה הביא עמו את האהבה לתנ"ך. הילדים נקראו בשמות תנ"כיים. שמות הערים והיישובים נשאבו מהתנ"ך. היתה אפילו מגמה להתחבר ישירות אל ימי התנ"ך, תוך דילוג על התקופה שבתווך. והנה כל זה נגוז ונעלם, והדור הצעיר אינו מרגיש שום קִרבה ואהבה לתנ"ך.
התלמידים אדישים גם לתולדות עמנו. לכאורה אך טבעי הוא שהצעירים ירצו לדעת מי הם ומאין באו. במדינות אחרות יש התעניינות רבה בהיסטוריה של העם ובתולדות האומה. ואילו אנו, בני העם העתיק ביותר בעולם, שההיסטוריה שלו היא העשירה והמרתקת ביותר - פתאום אין ילדינו מוצאים בה עניין?!
ה'מומחים' למיניהם ודאי יציעו תאוריות שונות ומשונות וימליצו על 'דרכי הוראה' מקוריות וחדשניות. הם כמובן לא ישימו את האצבע על שורש הבעיה. נראה שאת האמת הזאת אין אוהבים לשמוע.
מי יכול לחנך
הבעיה היא, שהוציאו מהתנ"ך ומדברי ימי ישראל את הנשמה והחיוּת. נשאר רק הגוף, וגוף בלא נשמה הוא חסר-חיים ומשעמם. כל עם מתעניין בשורשיו משום שהוא סופג עם לֵדתו אהבת מולדת, גאוות-עם וזיקה למסורת האומה. כאן עושים בדיוק ההיפך - את אהבת המולדת מכנים בלעג 'לאומנות', לאהבת-העם קוראים 'גזענות', ואת המסורת גודעים בסכין חד. מנסים לגדל דור צעיר בלא שורשים, ואחר-כך תמהים שהוא אינו מחובר אליהם.
בשנים האחרונות נידון הנושא בכמה וכמה פורומים, ולא-אחת עלתה הטענה, שאין צורך במרצים בעלי רקע דתי, משום שהמורים יכולים ללמד בעצמם את החומר. המציאות אינה כזאת. קודם-כול, לרוב המורים אין הידע הדרוש להנחלת המורשת, והעיקר - אין בכוחם לחבב את הנושא על התלמידים.
מורה מוצלח אינו מי שיודע לדקלם חומר, אלא מי שיודע להקנותו בחיוּת ובהתלהבות ולסחוף את התלמידים. מי שאינו חי על-פי מסורת ישראל, מתקשה להתרגש ממנה ולאהוב אותה, וממילא אין בכוחו להעבירה לדור הבא. רק מורים שהמסורת היא להם חוויה אישית, מסוגלים להקנותה כחוויה לבני הדור הצעיר.
הביטו וראו איך חיים ילדים רכים עם פרשת-השבוע. הם מספרים עליה בהתלהבות בשולחן השבת ונהנים לשמוע אמרה טובה או פירוש נאה. מדוע? משום שהם אינם לומדים אותה כטקסט ארכאי שצריך 'לנתח' אותו בהשוואה לתרבויות אחרות, אלא כחוויה אמיתית שאיתה חיים יום-יום.
כדי לחנך לערכים, צריך לחיות על-פיהם, לנשום אותם ולאהבם. מורים כאלה יחוללו את המפנה.
|
|
המאמר מתפרסם בגיליון 1010 של 'שיחת השבוע'.
|
|
| תאריך:
|
09/05/2006
|
|
|
עודכן:
|
09/05/2006
|
|
מנחם ברוד
|
|
|
כשייסדו מקימי המדינה את מוסד הביקורת, הם ראו בחזונם אביר על סוס לבן טהור מידות ונקי מרבב, המניף עבורנו חרב של שיוויון ושל צדק. איש לא העלה בדעתו איזו עוצמה מפלצתית וכוח להשחית עלולים להמצא בידיו של מבקר מושחת. סמכויות המבקר בישראל הן כוחניות, הרסניות וחד-צדדיות וכשמבקר מחליט שאתה לא מוצא חן בעיניו, אתה יכול רק להגיד "קדיש" על הקריירה שלך, צפוי לך משפט שדה אכזרי ללא זכות טיעון וללא ערכאת ערעור.
|
|
|
|
|
בין הפובליציסטים, יש את ההוא שזה מקצועו, ויש את הלחוץ, שדחוף לו להפיץ את משנתו, דעתו, ודאגתו - ללא תשלום. את הראשון מקובל לכנות "כלב שמירה" (או אמסטף), והוא עושה זאת כ"פרנסה", ואת השני ניתן לכנות "צ'יוואווה" שנובח כדי להשתחרר מלחץ. מבחינתו, הישיבה מול המקלדת, יותר אפקטיבית, ויותר זולה, מישיבה מול הפסיכולוג. אני "צ'יוואווה".
|
|
|
|
|
גם גופים מבקרים צריכים להיות נתונים לביקורת מצד המערכת השופטת, המחוקקת וכלי התקשורת. מי שאינו מאמין כי גם בהם עלול לדבוק רבב, הינו נאיבי או משלה את עצמו. הימנעות של מבקר כלשהו מלבקר גופים מסוימים או עניינים מסוימים, עלולה לנבוע מנגיעות אישיות שאינן ממין העניין ושאר שיקולים זרים.
|
|
|
|
|
בתקופה האחרונה אנו מתבשרים על תוכניות פינוי האוכלוסיה היהודית מיש"ע. נשאלת מיד השאלה, מה היתה מטרת ההתיישבות ביש"ע. האם התיישבות בוצעה מתוך חשיבה אסטרטגית לטווח רחוק? לשם מה היה צריך להשקיע כסף רב בבניית יישובים ליהודים כולל מערכות דרכים, כבישים, מרכזי ציבור, קניונים, תחבורה, מתנסי"ם ובתי כנסת וכו'?
|
|
|
|
|
בגלל סיסמת "לא נסלח ולא נשכח" שהתנוססה בסוכותיהם של מתנחלים מאשים אותם הרמטכ"ל ב"זילות השואה". רק בסוכות? ומה בדבר הדיסקיות על צווארי מתנחלים, ובהן שמות היישובים החרבים ותבליט של מנורה שהורדה מאחד מבתי הכנסת, נישאת על כתפי מגורשים בסגנון קשת טיטוס? מה זה: "זילות חורבן הבית?" והבולים עם הכתובת הזאת ועליהן תמונות של בתי הכנסת שעלו באש, מה הם: "זילות ליל הבדולח"?
|
|
|
|
|
